תובנה מהשנה החולפת:
השנה הבנתי, שכאשר לא מצליחים לרקוד - לא תמיד הרצפה עקומה. לפעמים צריך לקום וללמוד מחדש את הצעדים - וזה בסדר גמור. הבנתי שבכדי ללמוד ללכת בבטחה - צריך בהכרח גם ליפול בדרך. לא לפחד לשגות. להבין שאין דרך ללא מעידות. אני אוספת את לקחי העבר ומשתדלת לאפשר לעצמי לבנות על תובנותיהן את העתיד.
וידוי אישי:
גיליתי שאני לא כבולה לנוסח תפילה מסוים. הסליחות והתפילות של הימים הנוראים הן מצבור אנרגיה בעבורי, מחד - עורגת לניגונים הליטאיים מבית שפורטים על נימי נשמתי, מאידך - פוזלת בשנים האחרונות גם לניגונים החסידיים שגיליתי בהם המון שמחה עוצמה וכח. בין לבין, מצאתי את עצמי בסליחות בבית כנסת ספרדי, מפליגה על היופי שבפיוטים וליבי לא מפסיק לפעום מהתרגשות. אני אוהבת את הפיוטים, הם מרגשים אותי. נדמה לי לעיתים שבגלגול הקודם הייתי סבתא מרוקאית אסלית, יעידו על כך הדגים החריפים שמתבשלים עכשיו על הכיריים...
משוכנעת כי:
תפילתו של יהודי בוקעת רקיעים בכל הגייה. דווקא בימים הללו - מייחלת לאחדות באמת ובתמים.
קבלה לשנה החדשה?
א-מ-ת! לדייק את האמת הפנימית, זו שנמצאת שם תמיד, אבל נראה שצריך עוד קצת להתקרב כדי לגעת בה. להיות קשובה לאמת המובנית שטבועה בנו, להאזין לה, ללא תירוצים ואמתלות. ובעיקר - להיות עסוקה בעשייה בעלת משמעות רוחבית. לנסות ללכת לישון בכל יום בתחושה שהצלחתי לעשות היום משהו משמעותי בעבור מישהו, ולקוות להצליח לסייע בידו להעביר את המסר והשליחות הזו הלאה.
בנימה אישית:
סיכום שנה מביא עמו אין סוף מחשבות, על הטוב והמוטב על עושר פנימי ועל חוויות שהצטברו, על רגעים של אתגר ועל תובנות שהגיעו ברגע ויוותרו להן לעד.
מבט לשנה החדשה:
מביא עמו אין סוף ציפיות ותפילות, לטוב ולמוטב, לעושר פנימי ולחוויות שיצטברו, לרגעים של אתגר ולתובנות שיגיעו ברגע ויוותרו להן לעד. מתפללת ומייחלת - שנזכה לתשובה מאהבה ולחיות באהבה וערבות הדדית.