למה את מחכה? מחכה לאישור? מחכה שהקטנים יגדלו ואוכל להתקדם? מחכה שהיא תגיד כן? מחכה שהם יתקשרו? כמה פעמים אנחנו פשוט עוצרים ומחכים. מחכים שמשהו יקרה, שמישהו יעשה משהו. ההמתנה הזו היא בדיוק ההיפך מהתקדמות וההתקדמות עדיפה על מושלמות, שאולי תגיע בעקבות ההמתנה.
שומעת בחורות מתוקות שאומרות לי מה הלחץ? למה עכשיו אני צריכה להיפגש? למה אימא שלי בלחץ מחתונה? חכי, נסיים תואר שני. נמצא עבודה טובה...
למה דווקא בעת הזאת? כדי להילחם בפחד שגורם לנו לרצות לחכות, להמתין, לא להתקדם. לא. לא מחר. גם לא בעוד שבועיים. עכשיו. דווקא עכשיו מול הפחד הזה. אסתר המלכה באה משבט בנימין לתקן את החטא של שאול המלך. שהשאיר את הצאן, כי הוא פחד מהעם. ולא הרג את אגג, מלך עמלק. שממנו יצא המן.
אסתר המלכה באה לתקן את החטא של שאול המלך, שהחטא שלו היה הפחד. ולכן התיקון שלה היה ללכת מול הפחד. לעמוד מול אחשוורוש. בזכות ההתקדמות שעשתה, למרות הפחד, התרחש נס פורים לכלל ישראל.
"אחת דתו להמית" מרדכי מבקש מאסתר ללכת לאחשורוש לבקש על כלל ישראל. אסתר מסבירה לו שמי שמעז להיכנס למלך בלי שהוא קורא לה זה עניין של חיים ומוות.
"אחת דתו להמית", זהו חלק מתשובת אסתר למרדכי, שמבקש ממנה ללכת אל אחשוורוש ולבקש על בני עמה. במילים אלו מסבירה אסתר למרדכי, שמי שמעז להיכנס אל המלך בלי להיקרא אליו, מסכן את חייו בוודאות. זה רק עניין של זמן, עד שהמלך יקרא לה, היא תחכה בסבלנות עוד קצת ואז, כשתיקרא אל המלך, היא תדבר על אחיה ועל הגזירה.
אבל כמו שאנחנו יודעות, מרדכי עונה לה : "אם החרש תחרישי...את ובית אביך תאבדו". מה? עד כדי כך? הרי למה מרדכי מתעקש לפעול כל כך מהר? והרי הגזירה נקבעה לעוד שנה, אפשר קצת לחכות. בוודאי אחשורוש יקרא לה עד אז. אבל התיקון של אסתר הוא ללכת מול הפחד.
מה הפחד שלנו? להיות אנחנו, עצמנו!
חג פורים, תחפושות ועוד עניינים. נו.. אז למה את מתחפשת? אני נשאלת ושואלת את עצמי, רגע, מה זו מסכה? למה היא מתקשרת רק לפורים, הרי רוב הזמן בחיים שלנו אנחנו משחקים במסכות, משתמשים במתנה של מישהו אחר. מחביאים את האמת שלנו. אם נתחבר למתנה שלנו, לא נזדקק למסכות והן תישארנה רק של פורים.
אז בעצם, ממה אנחנו הכי פוחדים? מהי נקודת החולשה שלנו, שגורמת לנו להתחבא מאחורי מסכות? זהו הפחד מ'מה יגידו עלינו'. כל כך הרבה פעמים אנחנו נכנסות לעמדת המתנה, מחכות שדברים יקרו מסביב ולא עושות דברים שמקדמים אותנו באמת, בגלל הפחד מתגובת הסביבה. מה היא תחשוב עליי? אולי היא לא תקבל אותי? הדבר היחיד שאפשר לעשות בשביל להתגבר על הפחד הזה, הוא לעמוד מולו.
כן. ככל שנעמוד מול הפחד הזה, הוא יתגמד ויעלם לגמרי. תחשבי על עצמך ברצינות רגע. במה אני טובה? מה יש לי לתת לסובבים? איזה ערך מיוחד יש בי? ותגלי שאת הרבה מעבר למסכה! מדהים לגלות שגם האנשים האלה, שמהתגובה שלהם אנחנו פוחדים, עסוקים בלחשוב מה אחרים חושבים ואומרים עליהם, אז זה בסדר. כולנו באותה סירה.
כשנתגבר על הפחד ונוריד אותו מעצמנו, נגלה שהשאלה האמתית. היא בכלל לא הפחד. מה שאתה עושה, ולא עושה, זו השאלה. תגידי, מי את? לקח לי הרבה זמן להבין מי אני באמת. להוריד את המסכה, ולדעת שקיבלתי מתנה. נעלי עקב או סנטימטר נוסף, לא יסתירו אותי ולא יעשו אותי אחרת.
זאת אני! ככה בדיוק, גמדה שמחוללת שינוי, שחולמת לגעת בלב של כולם.
הצגת כל התגובות