בדרך כלל אדם שרוצה דבר מה עושה כל מאמץ להשיג אותו, ואם לא בידיו להשיג מבקש ממי שיש בידו הכוח להשיג לו את מבוקשו. ככל שהוא לא מקבל את מבוקשו אז הוא בוכה או מתלונן.
מי שבוכה או מתלונן לפני הגשת הבקשה מניח מראש שהבקשה עומדת להידחות או שמי שבפניו שופך את שיחו אינו מסוגל לעזור לו. המתאווים לבשר בכו והתלוננו שלא קבלו מבוקשם, עוד לפני שהם אפילו טרחו לבקש כי הם רוצים לאכול בשר.
האלשיך הקדוש מדייק מהפסוק שבו מתואר " כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכלנו בשר" ; ראשית מוצג הבכי ולאחר מכן מוצגת האמירה " מי יאכלנו בשר ". מה משמעות סדר הדברים? הוא מסביר שאילו הייתה בקשתם של ישראל נובעת מתוך אמון מלא ביכולת ה,' לא היו מקדימים בכי לבקשתם.
הבכי שקדם לבקשה מלמד על "קוטן אמנה" - "כי מתחלה גמר בלבו כי אזלת יד מבוקשו" בגלל גישה שלילית המתאווים הרימו ידים לפני שבכלל נסו להשיג מבוקשם.
למתאווים לבשר הייתה גישה שלילית לחיים ונטייה פסימיסטית. אנו יכולים ללמוד מהמתאווים כיצד לא להתנהג. לא להניח תמיד שמשהו אינו אפשרי. שליליות לא מועילה. אם לא תעשה וודאי לא תצליח. תנסה להשיג מבוקשך, תנסה לעשות כל מה שאתה יכול ובעזרת ה' תעשה ותצליח!