אנו קוראים בפרשת נח את סיפור שיכרונו של נח בעקבות המבול, שגרם לו לחשף עצמו באוהלו. בנו חם ראה אותו במצב משפיל זה והודיע במהירות לאחיו, שם ויפת. במקום להשתתף עם חם בהתענגות על מבוכתו של נח, כיסו שם ויפת את אביהם: "שם ויפת לקחו את הבגד והניחו אותו על שתי כתפיהם; הם הלכו אחורה וכיסו את ערומו של אביהם.
פניהם הופנו לאחור, וכך לא ראו את ערוות אביהם" (ט:כ"ג). רש"י מציין שהפסוק המתאר את המאמץ של שם ויפת לכסות את אביהם הוא בלשון יחיד - ויקח שם ויפת. רש"י מסביר ששם היה יותר פעיל ונלהב בקיום המצווה ולכן המצווה יוחסה לו .מסיבה זו, שם זכה שצאצאיו יקבלו מצוות ציצית 'בעוד ילדי יפת זכו ב'קבורה'.
עלינו להבין . מה המשמעות של השכר השונה? הרעיון הוא ששם הונע על ידי צורך פנימי אתי - לעשות את הדבר הנכון. יפת הונע על ידי נימוסים - לעשות מה שנכון בעיני אחרים. שם הבין אינסטינקטיבית שהוא מחויב לכסות את אביו, הוא לא צריך שאף אחד יראה לו מה לעשות ,מעשיו היו עבורו תגובה טבעית לביוש שנעשה לאביו אולם ליפת לא היה רצון פנימי לעשות את מה שנכון והוא רק הצטרף לאחיו לעשות את מה שהתברר הדבר הנכון לעשות בנסיבות !
שם, התאמץ למען המצווה שבגללה זכו צאצאיו למצוות ציצית שהיא מצווה פרטית-פנימית. (מגן אברהם ח' י"ג )כותב שיש ללבוש הציצית דווקא מתחת לבגדים. כדי להדגיש הפנימיות.
יפת, לעומת זאת אשר כיסה את אביו כי אחיו עשה כן ,זכה לקבורה לצאצאיו (יחזקאל ל"ט, יא) קבורה היא מצווה של כבוד הבריות, של נימוסים.
ציצית היא מצווה פרטית מוצנעת שלא מושפעת מאחרים רק מהאתיקה הפרטית שלך, עלינו לעשות טוב כי זה הדבר הנכון לעשות, לא כי אחרים צופים בנו !