דף סז
*שילוח השעיר לעזאזל.
שילוח השעיר מביהמ''ק לעזאזל 1. הכה''ג התוודה על עוונות עם ישראל, ואתי אף לרבי יהודה דהכהנים ג''כ מתכפרים בשעיר שהרי הם בכלל עמך ישראל. 2. איש להכשיר את הזר דלא נימא כפרה כתיב ביה, והכהנים נהגו שלא יוליכו ישראל. 3. עתי שיהא מזומן לכך, ואפילו בשבת משום דאין עירוב והוצאה ביו''כ, וקמ''ל שאם חלה מרכיבו על כתיפו ואף דחי נושא את עצמו חלה שאני, וכן אם נטמא משלחו נכנס לעזרה. 4. חלה משלחו ישלחנו ביד אחר ואם דחפו ולא מת ירד אחריו וימיתנו, ור''א נשאל על כך ולא השיב דבר שלא שמע מפי רבו. וכן נשאל: פלוני מהו לעוה''ב, הצלת הרועה והכבשה מהארי, ירושת ממזר ולסוד ביתו ומיתת מעשה העגל בסייף מיתה והדרוקן. 5. עשו למשלח כבש מפני האלכסנדרים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא כדי שנתכפר במהרה. 6. בין ירושלים לצוק לר''מ היו י''ב מילין ועשר סוכות, לרבי יהודה עשרה מילין ותשע סוכות ולרבי יוסי חמש סוכות ע''י עירוב ואמרינן דא''כ אפשר גם ע''י שתי סוכות, ומייתי מיקירי ירושלים ליווהו עד לסוכה הראשונה. 7. בכל סוכה אמרו לו הרי מזון והרי מים, ואף שמעולם לא הוצרך אדם לכך מיהו אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. 8. לשון של זהורית ניתנה בתחילה בפתח האולם מבחוץ ואח''כ מבפנים ולבסוף תקנו שיקשרו חציו בסלע וחציו בין קרניו, והלבין כאשר נתכפרו עוונותיהם או כאשר נעשתה מצוותו. 9. פליגי האם איברי שעיר המשתלח מותרים בהנאה שנאמר במדבר ולאידך אתי לדורות, וה''נ מסתברא דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ומ''ד אסורים בהנאה יליף שנאמר גזירה ולאידך אתיא לחתוכה או שאין לך רשות להרהר בהם. 10. טומאת בגדים לרבי יהודה כאשר יוצא מחומת ירושלים שנאמר והמשלח, לרבי יוסי כשהגיע לצוק שנאמר עזאזל וכבס, ור''ש יליף והמשלח יכבס לכן זורקו בבת ראש ומטמא בגדים. 11. הכה''ג ידע שהשעיר הגיע למדבר ע''י שהניפו בסודרין, או שעבר מהלך שלש מילין או שלשון זהורית הלבין, ואח''כ יכל להמשיך בסדר העבודה. 12. דף עא, כאשר המשלח בא לכה''ג ואמר שעשה את השליחות, אם מצאו בשוק אומר אישי כה''ג עשינו שליחותך ואם מצאו בביתו אומר מחיה חיים עשינו שליחותך.
שאלות לחזרה ושינון
שילוח השעיר מביהמ''ק לעזאזל (11)