מסכת זבחים , דף צה'
בדף של אתמול למדנו שבגד שניתז עליו דם של חטאת, צריך כיבוס בתוך העזרה. ואם אותו בגד יצא ונטמא, ולא ניתן להכניס אותו לעזרה כדי לכבס, כיון שהוא טמא, הפתרון הוא לקרוע אותו כדי לבטל ממנו את הטומאה, ואז להכניס ולכבס. בדף שלנו דנה הגמרא מה יהיה הדין אם יקרה כזה מקרה במעיל של הכהן הגדול, כאן לא נוכל להשתמש בפתרון של לקרוע אותו בחוץ ולהכניס, כיון שבמעיל נאמר איסור של "לא יקרע" אסור לקרוע אותו. אז איך יהיה ניתן להכניס אותו כדי לכבס?
אומר ריש לקיש שניתן להכניס אותו בחלקים קטנים, ז"א שהבגד נשאר שלם, אלא שהוא מכניס חלק קטן של פחות משלוש על שלוש אצבעות שאין לזה דין של בגד, ומכבס, ואז מוציא את החלק הזה ומכניס חלק אחר, עד שהוא מסיים לכבס את כל הדם. ונשאלת השאלה, מדוע הגמרא שאלה דווקא על המעיל של הכהן הגדול ולא על כל בגדי הכהונה?
בספר אבני נזר הוכיח מכאן דבר נפלא: ברמב"ם כתוב שהאיסור של "לא תעשון" שאסור לנתוץ אבן במקדש, זה רק אם עושה בדרך השחתה, אבל אם עושה לצורך ולתיקון זה מותר, וכתב באבני נזר שהראיה של הרמב"ם היא מהגמרא שלנו. הסיבה שהגמרא דיברה דווקא על המעיל זה שכתוב במעיל במפורש "לא יקרע" ולכן אסור לקרוע אותו בשום אופן, אבל בשאר בגדי כהונה יש רק איסור של "לא תעשון", וממילא אם היה צריך לקרוע אותם כדי שיהיה אפשר לכבס אותם, שזה נקרא לצורך, היה מותר, כיון שזה לא נעשה בדרך של השחתה, אלא בדרך של תיקון.
0 תגובות