אמא רחל: דמעות שבוקעות שערי שמים // הרב ישראל רידר

מיום ליום שנחשפים עוד ועוד ממדי האסון הנורא שפקד את עמנו ביום שמחת ליבנו, בנקודת השיא של כל ימי החגים – שמחת תורה, העין לא מפסיקה לדמוע.

העיניים דומעות ולצידם הלב מתפלץ מדאגה לשלום החטופים, ילדים נשים גברים וזקנים, הנמצאים בארץ גזירה. 

הציפייה התמידית היא שאותו נאד דמעות, שאנו מבקשים במהלך כל הדורות שישים הקב"ה בו את דמעותינו, כבר יתמלא ותבוא הגאולה, כשלצערנו עד עתה לא נגאלנו.

אך בהיסטוריה של כלל ישראל ישנן דמעות שלא מאוחסנות לכמות מסוימת, אלא בוקעות ועולות ישר עד לכיסא הכבוד ומביאות ישועה.

יעקב אבינו מפיס את דעת בנו יוסף הצדיק מדוע אימו לא נקברה במערת המכפלה אלא על אם הדרך כפי שמביא רש"י בפרשת ויחי (מ"ח, ז') "אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יוֹצֵאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ' וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבָהּ יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

אומר המדרש שכל האבות והאימהות ביקשו רחמים על בני ישראל בהליכתם לגלות ולא התקבלה תפילתם. רק לאחת נאמר "מנעי קולך מבכי", הקב"ה מקבל את הדמעות שלה ונענה לתפילתה.

והשאלה היא גדולה וידועה – במה נתייחדה תפילתה של רחל אימנו מעבר לכל התפילות של האבות הקדושים? מה קרה עם רחל אימנו שעשה כזה רעש גדול בשמים? האם הניסיון שנקרא בפרשתנו שאברהם אבינו עוקר את מושבו על פי ציווי ה' הוא פחות ממעשה רחל אימנו? האם אותו ניסיון עצום ונורא, עקידת יצחק, לא יכל ללמד זכות גדולה יותר מאשר דמעותיה של רחל?

אלא צריך לחלק בין למות על קידוש ה' לבין לחיות על קידוש ה'.

רחל אימנו מסרה את הסימנים לאחותה על מנת שלא תעלה בגורלו של עשיו הרשע ולא תתבייש מיעקב אבינו – דבר זה הוא זכות עצומה. אבל יתירה מכך היא נתנה ללאה הרגשה שהיא היא האישה הראשונה של יעקב כמו שכותב הפסוק "המעט קחתך את אישי". לעשות הקרבה כזו גדולה ולגרום שהזולת אפילו לא ידע שנעשתה פה הקרבה – זהו מעשה עצום.

המעשה של רחל אימנו לא היה חד פעמי כמו כל אותם ניסיונות שהיו ועברו, כל חייה של רחל אימנו היו להחזיק ולתת את הרגשה שהיא נדחפת למעונו של יעקב אבינו אחרי אחותה.

אלו הם חיים של קידוש ה', ומדמעות כאלו אי אפשר להתעלם.

אימא שלנו רחל, בעוד שבגלות נבוזרדאן עברו ועלו אלייך להתפלל, גלינו מעל שולחנך והמוני בית ישראל שכל שנה ושנה גודשים את אם הדרך ליד בית לחם, לא יכולים לגשת ולעלות לציון שלך. אנא העתירי בעדינו ובעד בנייך הנמצאים בצרה ובשביה לפני מלך קל רם ונישא שיאמר לצרותינו די.

ואנו נלמד ממעשייך ונחיה על קידוש ה'! מתוך התחזקות בתורה, בתפילה ובגמילות חסדים עד שנזכה בקרוב לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן!