עולם התורה מותקף בימים אלו מכל עבר, כשהוא הופך לשק החבטות של כל צרה ישראלית. מטענות בנוסח "שוויון בנטל" כנגד העדר חרדים בצה"ל, עבור בהאשמות שלומדי התורה אשמים במצבה הכלכלי הקשה של המדינה, בעוד הם עצמם מתמודדים עם מצבים כלכליים לא פשוטים תוך שהם משתדלים לחיות בעוני ובצניעות, ועד לדברי בלע וכפירה חמורים כנגד התורה ונושאי דגלה.
כל זאת, מפיהם של אנשים כמו יאיר לפיד אשר לא טעמו מעולם טעמו של עוני, ואשר עבורו "הצטמצמות" היא החלפתו של רכב יקר אחד ברכב יקר קצת פחות. נדמה כי לכל אשר נפנה נוטפת נגדנו שנאה תהומית, ודווקא מפיותיהם של אלו שאכלו, שמנו ובעטו.
עיון בזוהר על פרשת נשא אשר קראנו בשבת שעברה, ובזוהר על פרשת השבוע הנוכחית, מעלה כי באופן מדהים, רבי שמעון בר יוחאי חזה את העתיד להתרחש בימינו, בדיוק נמרץ. את כל השנאה, את הבזיון וההשפלות והלעג כנגד לומדי התורה, ואפילו את העיסוק בקצבאות.
הזוהר מסביר בדף קכ"ה, כי בקבלת התורה נחלקו ישראל לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היתה קבוצה של לומדי התורה. אלה שמקדישים את ימיהם ללימוד התורה, ששמחים בה ואוהבים אותה. אותה קבוצה של מי שחפץ ושש לקבל את התורה והתקדש לקראתה, ועליהם נאמר "במשוך היובל המה יעלו בהר" (שמות יט יג), הם אלו הקרובים ביותר לקבלת התורה.
הקבוצה השניה, מסביר רשב"י, היא הקבוצה של אותם שהיו בעלי יצר הרע. מצד אחד, הם יודעים שהתורה היא תורת אמת, תורת חיינו, הם חפצו לקבל את התורה, אך מן הצד השני יצרם התגבר עליהם. עליהם נאמר "ויתיצבו בתחתית ההר" (שם יז). הם מתייצבים בתחתית ההר, לא ממש עולים עליו. המאבק בין היצר הטוב ליצר הרע מונע מהם לקבל את התורה מרצון ובשמחה כמו הקבוצה הראשונה. עליהם נאמר שאמר להם הקדוש ברוך הוא: "אם תקבלו תורתי מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", וכפה עליהם הר כגיגית – העמיד מעל ראשם את הר סיני והבהיר להם שאם לא יקבלו את התורה, ההר יתמוטט על ראשם והם ייקברו תחתיו. כפיית ההר נועדה לבטל את היצר הרע שלהם, כי באמת מצד הרצון הפנימי שלהם הם חפצו להצטרף לעובדי השם, והשם שייכים גם הם לעם ישראל. ומול הפחד מהמוות התברר להם כי רצונם האמיתי הוא אכן, להיות חלק משומרי התורה ומקיימיה.
הקבוצה השלישית, אומר הזוהר, היא קבוצת הערב-רב. אותם גויים שהסתפחו על ישראל בעלותם מארץ מצרים, ואף שהם נדמים כעת כעם ישראל הם לא באמת מצטרפים לעם אלא נועדו להיות עושי הצרות לאורך כל הדורות, החל מדור יציאת מצרים. עליהם נאמר (שם כ יד) "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". הם לא רצו חלק בקבלת התורה – והקדוש ברוך אפילו לא כופה עליהם את ההר, כי הוא לא רוצה שהם יהיו חלק ממנה! הם – עומדים מרחוק. הם אינם נוטלים חלק אמיתי בקבלת התורה. הם נשארים מחוץ למעמד הזה שהופך אותנו לעם, רק צופים מן הצד.
בדיוק אותן קבוצות שהיו בהר סיני בקבלת התורה, תשובנה ותופענה בימות הגאולה. הקבוצה הראשונה היא קבוצתם של תלמידי החכמים ולומדי התורה. עליהם, כך אומר הזוהר, נאמר "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שם, ג). אלו שקיבלו את התורה מרצונם ובשמחה, הם אלו שיזכו לגאולה העתידה.
הקבוצה השניה היא אלה שעמדו בתחתית ההר. כך בגאולה העתידה, כשם שאמר להם הקדוש ברוך "אם תקבלו תורתי מוטב", כך הוא אומר להם "אם תקבלו עליכם תלמידי חכמים במהלך הגלות כמו עבד שמשמש לרבו הרוכב על סוס, מוטב". אם תשימו עצמכם תחת ללומדי התורה ותלמידי החכמים, תזכו לגאולה. ואם לאו – שם תהא קבורתכם, בגלות, ולא תזכו לגאולה. זהו אותו חלק מעם ישראל אשר לא זוכה להמנות על לומדי התורה, אבל בגלל שהוא משמש את לומדי התורה הוא יזכה לגאולה.
ואילו הערב-רב, אומר הזוהר, כשם שהיו רחוקים מהר סיני בקבלת התורה, כך יהיו רחוקים מהגאולה ולא יזכו לה. ואם הם ינסו אז להתקרב לתלמידי החכמים ולעם ישראל, על זה כתוב ""לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה". ובעוד בעם ישראל יתקיים אז "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", על הערב רב נאמר "ואל אדמת ישראל לא יבואו"(יחזקאל יג).
ומה קורה באותו הזמן שטרם הגאולה, כשאנו עדיין בגלות? רשב"י מתאר לנו בדיוק את המציאות הקשה בה אנו שרויים בימים אלו! תלמידי החכמים יזעקו אל ה', כך כותב הזוהר, מפני מה שיעשו להם אנשי הערב-רב הרשעים. אנשי הערב-רב יתייחסו אל תלמידי החכמים בבזיון גדול, ככלב מת שסרח ביניהם, "חכמת סופרים תסרח".
אנשי הערב רב יכפו עצמם כמנהיגים על עם ישראל, תוך שהם רודים בתלמידי החכמים ודוחקים אותם למצבים קשים. אותם אנשי ערב-רב יקחו לעצמם את כל הטוב והגדולה ולא יסכימו לתת לתלמידי החכמים מאומה, ויתנו להם רק "דבר קצוב", כלשון הרשב"י, אשר מדהים לראות איך לפני כל כך הרבה שנים חזה את העיסוק ב"קצבאות" של ימינו אנו. ומפני שלטונם של אנשי הערב-רב, יהיו תלמידי החכמים ואנשי החיל יראי החטא בצער ובדוחק וביגון, ויחשבו ככלבים, ולא ימצאו להם מנוחה.
זהו בדיוק המצב בו אנו עומדים היום, המצב בו מקבלי התורה נרדפים, ועל ידי אותם שכל הטוב הכלכלי נמצא אצלם, ומקבלים רק פירורים מכל השפע הזה, ועוד זוכים לזלזול עצום, לבזיון, לסבל וליגון. יאיר לפיד, נפתלי בנט וחבר מרעיהם, ממרומי השפע והעושר שזכו לו ממרומים, זורקים פירורים ללומדי התורה, מדברים עליהם בזלזול, ומתייחסים אליהם כאל כלבי חוצות.
ומה יש לרשב"י לומר על "השוויון בנטל"? בפרשת בהעלותך אותה נקרא השבוע, מסביר הזוהר (דף קנ) הסבר שהוא הסבר פחות מוכר על שותפותם של יששכר וזבולון. זבולון, כך אומר רשב"י, הוא הוא היוצא לקרב, להלחם במלחמה. כנגדו, יושב יששכר ועוסק בתורה. וכל אחד נותן את חלקו לרעהו – הם חולקים שווה בשווה! בזכות החלוקה הזו, אומר רשב"י, מקבל זבולון חלק בתורה, והוא זוכה לברכת יששכר, שהיא ברכת התורה, שהיא הברכה המברכת את הכל.
אם כן, כבר רשב"י מסביר לנו כי "שוויון בנטל" פירושו שלומדי התורה, בזכות ברכתם, מסייעים ליוצאים אל הקרב, והיוצאים אל הקרב מתברכים בזכות שותפותם עם לומדי התורה. זהו השוויון האמיתי בנטל, כאשר בזכותם של לומדי התורה מצליחים חיילי הצבא. כמעט 2000 שנה חלפו מיום שנאמרו הדברים, והם מאירים ועומדים בדיוק לימינו אנו.
0 תגובות