- מתנדב שמתחיל לטפל ונמסר לו שיש מחבל בסביבה מה צריך לעשות?
- האם מותר להפסיק לטפל בפצוע שאין סיכוי להצילו לטובת טיפול בפצוע קשה אחר שיש סיכוי להצילו?
- מתנדב שבגדיו הוכתמו בדם ואינו יודע אם דם זה של הנרצחים או של הפצועים, מה עליו לעשות עם בגדים אלו?
הטיפול בפיגוע הקשה באלעד בשבוע שעבר העלה בפני החובשים המתנדבים של איחוד הצלה שאלות הלכתיות ומוסריות קשות. בכינוס מיוחד עם רבי יצחק זילברשטיין יחד עם ראש סניף איחוד הצלה אלעד הרב משה סעדון, נשיא איחוד הצלה בני ברק הרב מרדכי ברזילי, רכז ההלכה הארצי בארגון הרב נפתלי הלפרין וחלק מהמתנדבים שטיפלו ראשונים בזירה, ישבו ודנו המשתתפים במספר שאלות בעקבות הדברים שהתרחשו בעת שטיפלו בפיגוע.
ראשית הקדים הרב והכריע שהזמן בו אנו שרויים כאשר אוייבינו רוצים להשמיד חלילה את בית ישראל ופוגעים ורוצחים יהודים רק מעצם היותם יהודים, מוגדר על פי ההלכה כ"זמן מלחמה" שבו אין אומרים את הכלל של "חייך קודמין". ולכן חובה קדושה על אדם ובפרט חובש ובעל ידע רפואי לצאת ולהציל פצועים בזמן פיגוע, אף שיש חשש שמא ייפגע בעצמו.
על בסיס יסוד זה, ענה הרב לשאלה הראשונה של מתנדב שהגיע לפיגוע והחל לטפל בפצועים אלא שאז נמסר לו שהמחבלים עדיין בסביבה והוא מעמיד את חייו בסכנה, מה עליו לעשות?
הרב השיב כי ככלל ההלכה אומרת ״אם יש סכנה להמציל אינו מחוייב, דחייו קודם לחיי חבירו.״ ולכן אם המתנדב לא החל לטפל בפצוע או שבמקרה והפצוע קל ואין סכנה לחייו, הוא רשאי לברוח ולהציל את נפשו. אך אם מדובר בפצוע קשה שבמידה ויעזוב אותו ימות מדובר ב״לא תעמוד על דם רעיך״ ועליו להמשיך ולטפל.
שאלות רבות שעלו בעקבות הטיפול בזירה היו סביב שאלת העדפת טיפול בפצועים, האם מותר להפסיק לטפל בפצוע שאין סיכוי להצילו לטובת טיפול בפצוע קשה אחר שיש סיכוי להצילו?
הרב ענה שככלל יש לטפל בפצוע הראשון שנקרה בפני החובש מדין ״אין מעבירין על המצוות״ והסביר את מכלול השיקולים שיש להפעיל כדי להעדיף ״חיי עולם״ על פני ״חיי שעה״, אך יחד עם זאת צריך לדעת שאם הטיפול בחיי שעה החל כדין ורק לאחר מכן נוצר מצב של חוסר במטפלים, נראה שאסור לעזוב את הטיפול בפצוע.
שאלה נוספת שעלתה על ידי מתנדב היתה לאחר שהגיע לזירת הפיגוע והחל לטפל בפצוע קשה תוך כדי ששם לב לילדים שנמצאים בסביבה וצופים במראות הזוועה הקשים, המתנדב שאל את הרב האם הוא רשאי להפסיק את הטיפול בשביל להרחיק את הילדים מהמקום ובכך למנוע מהם נזק נפשי קשה בעקבות המראות בהם הם צופים?
הרב ענה כי הצלת חיים קודמת לבריאות הנפש ואין להפסיק אף לא לרגע טיפול בפצוע שיש להציל את חייו לצורך הרחקת ילדים, גם אם מדובר בילדי החובש.
נשאלה שאלה ממתנדב שבגדיו הוכתמו בדם ואינו יודע אם דם זה של הנרצחים או של הפצועים, מה עליו לעשות עם בגדים אלו?
הרב השיב שהבגדים טעונים קבורה מספק ויש לקברם בנפרד מהבגדים בהם ספוג בוודאות דם הקדושים שנרצחו.
שאלה נוספת שעלתה הגיעה ממתנדבים שחשו רגשות אשם שאולי לא פעלו כראוי כאשר התרכזו בטיפול בפצועים הקשים על פני פצוע שהיה נראה שאינו פצוע קשה אך לאחר מכן התדרדר מצבו והגיע למצב אנוש.
הרב ענה שמתנדבים אלו פטורים לגמרי ו״מאת השם היתה זאת״ וברור שבשעת מעשה הם בגדר ״עוסק במצווה״ ולא היה במקום רב ומורה הוראה שיורה להם מה לעשות והם פעלו מתוך שיקולים מקצועיים של אנשי רפואה וכפי שלימדו אותם ומתוך ניסיונם מתוך מטרה להציל כמה שיותר חיים ופעלו כדי להציל אחרים וודאיים ודחופים ועל כן פעלו כשורה וכדין ומה שאירע אחר כך הוא מאת השם בלבד.
הרב איחל החלמה לפצועים וחיזק את החובשים המתנדבים כשהוא אומר להם שהקדושים הי״ד ימליצו טוב בעדם ולמי המלך יכיר טובה אם לא למי שטיפל בבנו להצילו, קל וחומר מלך מלכי המלכים הקב״ה שיטיב עם בניו רחומיו שהתאמצו במסירות גוף ונפש להציל ככל היותר חיים.