פרק י': לאחר יותר מ-25 שנות איבה, פלגנות וסכסוך מתמשך בין "המתנגדים" ל"חסידים", שהחלו באופן רשמי בשנת תקל"ב (1772), - בשנת תקנ"ז (1797) חסידים מהעיר וילנא, בקשו מאדמו"ר הזקן הגרש"ז מלאדי שיבוא לעירם לצורך עשית שלום עם המתנגדים על ידי עריכת ויכוח עם הצד המתנגדים, וימונו בוררים מטעם שני הצדדים, שיכריעו את הוויכוח ב"עבודת השם" בין גאוני המתנגדים, לרבוה"ק אבות החסידות, אחת ולתמיד.
הפרקים האחרונים >>
- ההבדל בין החסידים למתנגדים - בעיניו של הגר"ח מבריסק
- מחלוקת הענקים על תורתו של האריז"ל הקדוש
- האגרת החריפה נגד הגאון מוילנה - אמינה או מזויפת?
- החסיד שהתחזה לבנו של הגאון מוילנה וטען שאביו מתחרט
בקשה זו של חסידי העיר וילנא, נעשתה לאחר שבתאריך י"א בתשרי באותה שנה, יצאה אגרת הגר"א החריפה ביותר כנגדם.
הגרש"ז מלאדי באגרתו לאנשי שלומו בוילנא, כתב שאין טעם לוויכוח עם הגר"א, לאחר שכבר נעשו ניסיונות מצדו להתווכח, והלה דחה אותו.
כמו כן סבור הגרש"ז מלאדי שהגר"א לא ישנה את דעתו על החסידות גם אם יערך ויכוח, כי "כבר נחלט הענין אצלו בהחלט גמור".
עוד טוען הגרש"ז מלאדי שהגר"א אינו מאמין בתורת האריז"ל שהוא כולה מפי אליהו הנביא, וענין העלאת ניצוצות כפי שהזכיר הגרש"ז מלאדי בספרו 'תניא', נזכר רק בכתבי האריז"ל, ולכן "מי שאינו מאמין באיזה דבר לא אדון הוא בדבר זה לדון ולהכריע".
פרט מעניין מזכיר הגרש"ז מלאדי, שגם בוררות של שני אנשים חשובים לא יעזרו במקרה זו, כיון שגם אם הבוררים יסיקו כשיטת החסידות ולא המתנגדים, הם יחששו מהגר"א כי "אין מישהו במדינת ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולומר בפה מלא אין בפיהו נכונה".
הגרש"ז באגרתו סבור שהויכוח בין שני הצדדים, יערך אך ורק בכתב ולא בע"פ, והכתבים יועברו לחוות דעתם של חכמי ישראל, ודעתם של רוב החכמים, היא זאת שתכריע "ובזה יהיה שלום על ישראל".
אומנם הגרש"ז מוסיף שחכמי ישראל הללו שיכריעו במחלוקת, צריכים להיות מאלה שלא נתונים למרותו של הגר"א, אלא "מפורסמים באמונת קבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, כחכמי הספרדים ודומיהם".
באגרת חסר תאריך מדויק, אולם נראה שהיא יצאה לאחר שספר 'תניא' יצא בשנת תקנ"ז, ובעוד הגר"א בחיים לפני ראשית שנת תקנ"ח. האגרת פורסמה לראשונה בספר 'מצרף העבודה', קניגסברג תרי"ח.
מתוך האגרת:
"אהובי אחי ורעי העומדים על התורה ועל העבודה אנ"ש.
"אילו היה באפשרי לבא לידי גמר נכון עמהם בוודאי אין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בישראל... אך מה לעשות ולא עשינו והרבה טרחנו בזה ולא עלתה בידינו... והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו להסיר תלונותינו מעלינו... וסגר הדלת בעדינו פעמים... ואח"כ... נסענו לק"ק שקלאב לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו..."
[בספר 'בית רבי' נטען שהמתנגדים בעיר שקלוב סגרו במרתף את האדמו"רים: "הם לקחו את רבותינו וסגרום במרתף כל הלילה ובדעתם היה שלמחר יעשו להם בזיונות, אך בחסד השי"ת ניצלו משם"].
על מתנגדי שקלוב ממשיך ומספר הגרש"ז באגרתו: "בראותם שאין להם מה להשיב על דברינו, באו ביד חזקה ותלו עצמן באילן גדול החסיד הגאון נר"ו, בואמת דננהו לכף זכות להיות כי כבר נחלט הענין אצלו בהחלט גמור בלי שום ספק ספיקא בעולם".
בהמשך דבריו הרגיע הגרש"ז את חסידיו, על האירוע המצמרר בו נשרפה צוואתו של הבעל שם טוב (ע"פ הוראת הגר"א, כך לפי עדותו של מושל ליטא, קוטזוב מיום 30 ליולי 1800), וביקש מחסידיו לבל "יעוררו מדנים", וזה לא דבר חדש ביהדות ששורפים ספרים תורנים, והיה לעולמים בשריפת הספרים הידוע של ספרי הרמב"ם, שלמרות שכוחו היה מפורסם, עד כדי כך שהיו קהילות בספרד היו אומרים בנוסח הקדיש "בחייכון וביומיכון... ובחיי מרנא ורבנא משה..." היו כאלו שהחזיקהו "כמין וכופר בתורה הקדושה, ושרפו ספריו... ברחובות קריה... אך כאשר חלפו ועברו ימים רבים גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה [עפ קהלת ט ו]", סיים הגרש"ז את איגרתו לחסידיו בעיר וילנא.
יצוין שישנו פולמוס לגבי אמינות אגרת זו מאת הגרש"ז בעל התניא, ראה במאמרים הקודמים שציטטנו את טענות החוקרים לכאן ולכאן.
מקורות ראה בספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות