מכתבי הימלר: "החלאה היהודית"

המכתבים התפרסמו הבוקר (א') ב'ידיעות אחרונות'. ונחשפת על מלוא כיעורה ה'בנאליות של הרוע' כפי שהגדירה פושעים מסוג זה חנה ארנדט בעת שסיקרה את משפט אייכמן. גם כאן, נראה הארכי-רוצח מנהל לצד הרציחות השפלות והאכזריות ביותר, אורח חיים כאילו תקין והוא כותב לאישתו "אני נוסע לאושוויץ" ומוסר "נשיקות לבני משפחתו.

המכתבים שייכים למשפחה ישראלית והוחזקו עד כה בכספת בנק בתל אביב - אולם לא ברור כיצד הגיעו לשם. הבמאית הישראלית ונסה לאפא התחקתה אחר הימלר והאוצר הגנוז ויצרה ממנו סרט.

גם במכתבים נוספים כותב היימלר באופן נורמלי, והוא אף מתנהג "כאיש משפחה טוב" כל זאת בעוד מיליוני יהודים עושים את דרכים לכבשני אושוויץ ובירקנאו, דכאו ובוכנוולד.

יומיים לאחר תחילת מבצע ברברוסה עשה הימלר את דרכו אל היטלר. הוא ניסה לצלצל הביתה לאשתו כמעט מדי יום, אך שכח לציין תאריך חשוב מאוד. "הצטערתי כל כך ששכחתי את יום הנישואים שלנו", כתב לה ב–7 ביולי 1941, באיחור של ארבעה ימים. "הרבה דברים קרו בימים האלה", הוסיף. "הלחימה קשה מאוד, במיוחד עבור האס-אס".

"החלאה היהודית"

כמה מהמכתבים חושפים את תהומות הנפש האפלות של הימלר ואישתו, באחד מהם מכנה האישה את "הנשמה השחורה שלה, שחושבת על הדברים הכי בלתי אפשריים".

במכתבים אחרים נחשפת האנטישמיות הנוטה לטירוף, ב-27 בפברואר 1928 כתבה לו על "החלאה היהודית". הימלר השיב: "מסכנה, את צריכה להתמודד עם היהודים האומללים בגלל הכסף". לפני נישואיהם מכרה את חלקה בקליניקה בברלין לשותף היהודי, ד"ר ברנהרד האוסשילד. "יהודי תמיד יהיה יהודי", כתב לה הימלר, אחרי שהתלוננה על כך. "לו רק יכולתי לעזור לך", הוסיף.

ב-14 בנובמבר 1938, אחרי ליל הבדולח, כתבה אשתו ביומנה: "הדבר הזה עם היהודים - מתי החלאות יעזבו אותנו כך שנוכל לחיות חיים מאושרים". ב-15 ביולי 1942 כתב לאשתו לגבי שגרת "העבודה" שלו: "בימים הבאים אהיה בלובלין, אושוויץ, לבוב ואז בחלקים החדשים. אני תוהה אם ואיך אוכל לצלצל. כל טוב, טיול מהנה ותיהני עם הבת הקטנה שלנו. הרבה ברכות חמות ונשיקות".

הכתבה שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונת" שופכת אור גם על הדרך שבה הגיע היומן הזה לישראל. הבמאית לאפא ערכה תחקיר של כמעט שנתיים ברחבי גרמניה וארצות הברית בניסיון לענות על השאלה כיצד הגיעו המסמכים לכאן, אולם לא הגיעה לתשובה חד-משמעית. על-פי סברה אחת, ייתכן שהם נקנו על ידי חיים רוזנטל בשוק פשפשים בבריסל. חיים רוזנטל היה אספן אומנות ומזכרות היסטוריות שהתעניין במלחמת העולם השנייה.

על-פי גרסה אחת להשתלשלות האירועים, המסמכים נמצאו בביתו של קארל וולף, עוזרו האישי של הימלר, שברח לאיטליה בסוף המלחמה וחשב שיוכל לשחד את החיילים בגבול באמצעות המכתבים. מאוחר יותר הוא לקח את האוסף איתו לדרום אמריקה או למרכז אמריקה. לפי הגרסה הזו, חיים רוזנטל קנה את האוסף במכסיקו, מעוזרו האישי של קארל וולף שהיה על ערש דווי. אין לדעת איזו מהגרסאות נכונה, אולם ידוע בוודאות כי בשנות ה-60 וה-70 הביא רוזנטל עמו את האוסף לישראל ובמשך עשורים החביא אותו תחת מיטתו בתל אביב.