המחווה לר' שלמה קרליבך: חסידות או קלאס? // ביקורת מופע

מופעי 'חסידות בקלאס' הם שם דבר למופעים מושקעים במיוחד, מלאים בתוכן מקורי ושילובים חד פעמיים, תוך הצדעה לארגונים חשובים. המופע שנערך השבוע בהאנגר 11 בנמל תל אביב לכבוד ארגון זק"א ומתנדביו, בסימן מאה שנה להולדתו של המלחין החסידי החשוב ביותר בתולדות המוזיקה היהודית, ר' שלמה קרליבך, היה אחד המופעים האיכותיים והמופקים לעילא ולעילא.

שיריו של קרליבך, הם מזמן לא רק שירים במובן הפשוט של המילה. קרליבך הפך לפס הקול של כל חובב מוזיקה יהודית באשר הוא. שיריו מלווים כל אירוע, חג ותפילה במהלך השנה כולה, הן בזמני כאב וצער והן בזמני שמחה, הודיה והתרגשות רוחנית. החל מ"הנשמה לך" שיצא כבר לפני 66 שנה ומלווה כל קומזיץ חסידי וסליחות מוזיקליות ועד "עם ישראל חי", שליווה אותנו גם במלחמה הנוכחית בכל מקום.

בפני היועץ האמנותי של הערב, מוישי רוט המצוין, עמדה משימה לא פשוטה, לבחור מתוך מאות (אולי אלפי, תלוי את מי אתם שואלים) השירים של קרליבך, את השירים הנכונים ביותר למופע כזה וגם להתאים אותם גם לאמנים המשתתפים, באמצעות בחירת המעבדים המוזיקליים הנכונים. המופע (לאחר הקטע הקלאסי המסורתי), נפתח עם ניגון קראקוב בביצועם של כל הזמרים המשתתפים, כל אחד מהם עלה בזה אחר זה לבמה שניצבה באמצעו של האולם הגדול, כשהיא מוקפת בקהל הרב.

מיד לאחר מכן המופע פנה ללהיט הראשון של קרליבך, שיר הנושא של אלבומו הראשון - "הנשמה לך", בביצועו מלא המתיקות של בני פרידמן שהמשיך במחרוזת ל"אנא השם". המופע היה אמור להיערך עם במה מסתובבת, שהייתה אמורה להקל על האמנים שנאלצו להתמודד עם קהל ב-360 מעלות, אך תקלות טכניות מנעו מהבמה להסתובב ובמהלך המופע כולו נאלצו האמנים והמפיקים למצוא פתרונות יצירתיים בדמות מיקרופונים כפולים על הבמה או בצורך שלהם להתרוצץ לכל הכיוונים.

לאחר מכן, בוצע הנאמבר הטוב ביותר בערב, דווקא בשל חוסר המקוריות המיוחד והמרגש שלו... איך זה ייתכן...? אסביר. מדובר בביצוע של שמואל לשיר "ושבו בנים" מתוך אלבומו השלישי של קרליבך "מקדש מלך". האלבום הזה ייחודי מאד מתוך אלבומיו של קרליבך, מי שאחראי על העיבודים בו הוא בנדיקט סילברמן. סילברמן נולד בלטביה ועבד בגרמניה כמנצח תזמורת. בתקופת השואה התחבא בהולנד ואחרי המלחמה היה למנצח מפורסם בעיבודיו לניגונים מסורתיים ומודרניים של מוזיקה יהודית. באופן מביך במיוחד, קרליבך חשב מסיבה שאינה ידועה שבנדיקט נפטר עוד לפני צאת האלבום לקהל הרחב ואף כתב על העטיפה ל"זכרו" של סילברמן: "כל מי שישמע את המוזיקה היפה יאהב אותך כמוני ויתגעגע אליך יחד עם העולם כולו". אך למעשה סילברמן חי עוד כעשור נוסף לאחר צאת האלבום...

העיבוד במופע כמו גם הביצוע המעולה של שמואל היוו חיקוי משובח במיוחד למקור, שככל הנראה מעולם לא בוצע לציבור בעיבוד המפואר הזה. בתור חובב גדול של האלבום הזה, אחד הפסגות המוזיקליות של קרליבך (למרות שהוא עצמו לא חשב כך), הביצוע הזה היה פשוט מושלם.

שמואל עצמו היה נהדר גם בביצוע המפואר ללהיט הענק שלו "תן לי תפילה" כשהוא מלווה במקהלת "העבריים מדימונה", הקהל אף הוא התעורר לחלוטין כשהוא החל לשיר אותו מיד לאחר הביצוע שלו ל"Lord get me high" וניכר היה שהוא אהוב מאד.

חובבי החזנות הקלה נהנו מאד גם משני הביצועים האיכותיים של החזן המוערך יצחק מאיר הלפגוט, ל"שמחה לארצך" ו"ממקומך" המז'ורי, בשניהם הלפגוט היה מדויק ומרגש כשביצע בעוצמה נכונה ובמקצועיות רבה את היצירות הנהדרות האלה. זו לא הפעם הראשונה שהלפגוט מבצע את 'ממקומך' בליווי תזמורת סימפונית, אך היה משהו קליל ונעים במיוחד בביצוע הזה בליווי "העבריים מדימונה". הלפגוט היה נראה מחויך ובטוח במופע כולו וזה השפיע לחלוטין על התוצאה הנהדרת והמושלמת.

במופע השתתפו גם שני הזמרים והיוצרים הישראליים, ברי סחרוף ואברהם טל, שתי קצוות ווקאליים, סחרוף בקולו העמוק הסדוק והשרוט ואברהם טל בקולו הגבוה והנקי. אינני חסיד גדול של הניסיונות לעשות שימוש בסחרוף כזמר מבצע, במיוחד של שירים חסידיים שקטים, זה לא ממריא, לא מרגש ולא סוחף. הוא ביצע את "שפכי כמים" השקט בצורה טובה אך לא כזו שאזכור ואת "והאר עינינו" שם האנרגיות והגיטרות לקחו את השיר הזה שהפך בשנים האחרונות באופן מוזר ללהיט גם במקומות לא יהודיים בחו"ל למקום כיפי יותר.

סחרוף גם ביצע לצדו של טל בדואט את "גם כי אלך" הנודע ובביצוע סולו את שירו "עוד חוזר הניגון". אברהם טל ביצע את "יהי שלום", המרגש ומיד אחריו את "נחמו עמי" בשניהם עלה בקולו לגבהים מלאי רגש. בהמשך המופע ביצע טל גם את "שמע ישראל", שביצע יחד עם מתנדבי זק"א ואת הלהיט שלו "אורות".

בניסיון להקיף ולטעום את יצירתו של קרליבך, בוצעה גם מחרוזת משירי מעגל השנה של קרליבך, בביצועו מלא האנרגיות של בני פרידמן אליו הצטרפו חלק מהזמרים בכמה מהשירים, דוגמת "אדיר הוא" שבוצע בדואט כיפי עם הלפגוט.

לקראת סופו של המופע הארוך והמושקע במיוחד, סיפר המנחה, השחקן עמוס תמם, את סיפורו הנודע של קרליבך "הגיבן הקדוש" לצדו של הגיטריסט דודי סתר, בליווי קטעי שירה של הזמרים. מי שמכיר את סיפור המקור של קרליבך, התגעגע לרגש ולחיבור העמוק של קרליבך לדמותו של הרבי מפיסאצ'נה, רגש וחיבור שתמם התקשה להביא לסיפור. גם הפסקות השירה באמצע היו מעט ארוכות מידי וקטעו את הסיפור ששולב בתמונות AI על המסכים. רק ממש לקראת הסוף, תמם מעט נפתח יותר והצליח להביא מעט יותר רגש לסיפור.

המופע נחתם בביצוע משותף של כל האמנים ל"למען אחיי" ומחרוזת "עם ישראל חי", "ישראל בטח בהשם" ו"באו האובדים", בה הקהל שהיה שקט יחסית במהלך המופע, התעורר מעט ולצד הבמה אף החלו ריקודים.

שיריו של קרליבך הם קלאסיקות של ממש, שירים "פשוטים", שדווקא בגלל פשטותם הנהדרת ניתן לקחת אותם כמעט לכל מקום מוזיקלי. זו משימה לא פשוטה, כי לפעמים ניתן להתפתות לעיבודים מורכבים או מקוריים מידי, אך השילוב המדויק של ההפקה המוזיקלית של מוישי רוט והטכנית של יצחק ראשי של המופע כולו, הצליחה לשמור על האווירה הקרליבכית המקורית, אך עם תוספת הוד והדר נכונה ומדויקת.

המיקום - "האנגר 11" איפשר את במת ה-360 שניצבת באמצע האולם, אך זהו פתרון שאולי מצטלם יפה, אך לא נוח כלל לקהל. היה קשה מאד לראות מחלקים רבים באולם את הבמה ולולי המסכים על הקירות לא ניתן היה לראות כמעט כלום, אלא אם ישבת בכמה השורות הראשונות סמוך לבמה. לפחות הסאונד היה טוב מאד, לא גבוה ואיפשר לשמוע את כל הצלילים הענוגים של התזמורת הסימפונית על שלל עיבודיה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

קרליבך היה ככל הנראה הזמר החסידי הראשון שביצע מוזיקה מקורית משלו והמופע בהפקתו של יצחק ראשי, הצליח לקיים לחלוטין את ההבטחה - חסידות בקלאס. שאפו.

• להערות, הארות והצעות לתחפושת לא מקורית לפורים: nl@kikar.co.il