אני מעלה כאן נקודה חשובה שזקוקה לטיפול.
לפעמים אנחנו בעלי התזמורות מוצאים את עצמנו במצב בלתי אפשרי, מצב שלכאורה אין ממנו מוצא. הכי גרוע, שלפעמים מרגיש לי שאת הבעיה שמייד ארחיב עליה זורקים עלינו כשעירים לעזאזל .
היום בציבור החרדי יש המון גוונים וסגנונות וכל אחד מהם הוא חשוב לא פחות מהשני.
כשמגיעים לחתונה יש כמה אנשים חשובים שחשוב ליישר איתם את הקו הכללי של החתונה.
הכי חשובים הם כמובן החתן והכלה שזהו יומם החשוב ביותר.
יש את ההורים שגם הם חשובים הרי הם אלה שגידלו את הילדים והביאום עד הלום, ולא נשכח שהם אלה שמשלמים לנותני השירות בחתונה וחובה עלינו מדאורייתא להקשיב לדרישותיהם, כי אם נקרא לילד בשמו, כשאני משמח בחתונה אני שכיר, שכיר של בעלי הארוע שבדרך כלל הם ההורים, וכל חובות השכיר חלות עלי.
יש את הבחורים שאומנם לא משלמים לנו על התזמורת, אבל היי, הם אלה שמשמחים ועושים את זה בדרך כלל מכל הלב.
היום, בחור ממוצע נמצא לפעמים בכמה חתונות בשבוע, וצריך להוריד בפניהם את הכובע שהם ממשיכים לשמח ולרקוד, אפילו שכבר עשו את זה אתמול ושלשום.
אני חייב לשתף אתכם כמה אני עובד קשה ו״יורק דם״ בנסיון יומיומי לגרום לבחורים הצדיקים האלה לרקוד ולשמח מהלב, אני רואה כמה לפעמים קשה להם, הרבה מהם אני מכיר אישית וכל חתונה מחדש אני מנסה למצוא את הנוסחה הנכונה כדי להבדיל את החתונה היום ממה שהיה אתמול ושלשום מבחינה מוסיקלית .
ואחרונים חביבים שהם לא פחות חשובים מהנזכרים לעיל, הם הצוות הרוחני של הישיבה ובראשם הראש ישיבה.
האמת היא שעד לפני כמה שנים לא ממש חשבתי על הצד שלהם, והייתי מקשיב לכללים שלהם כאנוס ובלית ברירה. אך עברו להם השנים ופתאום הבנתי משהו מאד חשוב. לנו הזמרים , אלה שאחראים על השמחה בחתונה יש אחריות מאד מאד חשובה, שלא יקרה חס ושלום מצב בו הבחורים יחזרו לישיבה אחרי החתונה ברמה רוחנית פחותה אפילו בקצת ממה שהם היו ביציאתם מהישיבה לחתונה.
אין לנו הזמרים רשות להרוס את מפעל חייו של הראש ישיבה, שרואה בכל בחור ובחור כפרח מוגן שצריך לשמור עליו. אני יכול להבין את עוגמת הנפש של הצוות הרוחני שרואים מהצד חתונה שהיא לא לרוחם וכנראה מצטערים מאד.
דמיינו כל אחד לעצמו על משהו שחשוב לכם מאד, משהו שעמלתם עליו הרבה שנים, משהו שאתם מפחדים שיקרה לו חס ושלום משהו רע, ועכשיו דמיינו שמישהו הורס אותו לאט לאט? האם תשבו מהצד? האם לא תגיבו בחומרה?
עכשיו אנסה להסביר לכם עם כמה בעיות אני נתקל על בסיס קבוע.
כמובן שיש חתונות שכולם רוצים את אותו הסגנון. גם הזוג, גם ההורים וגם הצוות של הישיבה. בחתונה כזאת אף פעם אין בעיה כי כל מה שצריך הזמר לעשות זה להקשיב לרצונם ולעשות בדיוק מה שביקשו כמו דין שכיר בתורה.
הבעיה מתחילה כשהזוג רוצה דברים אחרים מההורים או מהראש ישיבה. לפעמים הפער קטן, לא מורגש, ואפשר בחוכמה ובעדינות לגשר בין הפערים. אך לפעמים לצערי הפער גדול מאד והזוג מבקש בקשות שנוגדות את הלך הרוח של ההורים או של הישיבה.
למצב הזה אני קורא ״כף הקלע המוסיקלי״ שלי כי אני נמצא במצב ללא פתרון לכאורה.
למי להקשיב? את מי לרצות? את מי לשמח על חשבון העצב של השני???
מצד אחד, הרי זה היום הפרטי והמיוחד של החתן והכלה
מצד שני האבא בא ואומר לי להקשיב רק לו אחרת לא אקבל כסף.
מצד שלישי יש את הצוות הרוחני של הישיבה שלא פעם מאיים ולפעמים בצדק מוחלט שלא ייקחו אותי יותר.
איך למען השם פותרים את הבעיה הזאת??
אני אישית לא מסוגל לעמוד בידיעה שלא שמחתי עד הסוף את החתן והכלה, או יותר גרוע השבתתי להם אפילו דקה מהשמחה.
זהו מצב שאני לא מסוגל לעמוד בו והוא הסיוט שלי בלילה, שהייתי בחתונה ופישלתי, לא עמדתי בציפיות, לא הצלחתי לגרום לחתונה להיות מיוחדת והאמת שלפעמים אני קם מהשינה שטוף זיעה קרה, אחרי חלום בלהות של חתונה שלא זרמה כמצופה בגללי.
אז שימחתי את הזוג, אבל מה עם ההורים??? הורים שאת כל חייהם נתנו לבנם או ביתם וכדי לצער אותם ביום כזה צריך להיות רשע גמור, אין על זה מחילה.
ועכשיו מגיע מקרה קלאסי שקורה כל כך הרבה פעמים.
גם הזוג וגם ההורים משני הצדדים מבקשים בקשות שנוגדות את הלך הרוח של הישיבה.
״עמירן, לקחנו אותך כדי שתעשה לנו את הסגנון הזה והזה, את שירים אלו ואלו, מעברים ועיבודים כאלה וכאלה, אל תעשה כמו בחתונה ההיא שהיית חסידי מדי, אנחנו סומכים עליך, קבענו את התאריך הזה בגללך, אל תאכזב אותנו בבקשה״.
אבל שוד ושבר, חלק מהבקשות נוגדות במפורש את הלך הרוח של הישיבה.
אולי תציעו רעיון שלא להסכים לסגור חתונה כזאת?
הבעיה שבעיות מסוג זה מתגלים ממש צמוד לחתונה ובדרך כלל בחתונה עצמה.
בקיצר, מצב בלתי אפשרי, ״כף הקלע״ הפרטי שלי.
האמת היא, שעם השנים פיתחתי מיומנות של מגשר מוצלח מאד ומרגיש אני שכיוון שאני עושה את זה באמת מכל הלב ולוקח את זה אישי, יש לי לפעמים סייעתא דשמיא גדולה מאד לגשר ולגרום לכל הצדדים להיות מרוצים, כי אם אחד מהם לא מרוצה, אני נתקף עצב גדול מאד.
אני יכול לכתוב ספר שלם על מאות על גבי מאות של מקרים שהצלחתי לגשר ולגרום לכולם להיות מרוצים. רבים הפעמים ששכנעתי חתן לוותר על שיר לא חסידי בחופה, כי הוא פשוט עומד לצער את האבא או אפילו את הסבא. ״עוד עשרים שנה תצטער על איך שציערת אנשים קרובים אליך ועוד בגלל עניינים לא חשובים בעליל״, אני אומר לו.
פעמים רבות שכנעתי כלה לוותר על שיר חלומותיה, כי הוא לא מתאים למשפחה או לישיבה. הקושי הכי גדול זה לגרום להם לוותר באמת, לוותר מתוך שמחה ולא בלית ברירה, כי חס ושלום שהם ישמרו טינה בגלל זה.
אין ספור פעמים הצלחתי להרגיע אבא צדיק, שעומד להיות עצוב בחתונת בנו בגלל שירים וסגנון שהוא סולד מהם.
אם רק הייתם יודעים מה עברתי בעשרים וחמש שנות קריירה הייתם מעמידים אותי לפרס נובל לשלום בית בין בחור לכלתו, בין זוג להוריהם, בין משפחות למחותניהם.
אני ממש מרגיש שהקב״ה עוזר לי, כי במקרים הכי קשים הצלחתי לגרום לכל הצדדים להרגיש שמילאתי את בקשותיהם.
כמובן שיש פעמים שלא הצלחתי, והרבה פעמים מישהו האשים אותי בסיטואציה שלא אני גרמתי לה אלא להפך, ניסיתי להפוך את העולם כדי לפתור אותה.
כמה פעמים אף קרה שצעקו עלי מול כולם על משהו שאלוקים שבשמים עדי שלא אני הכתובת לצעקות.
יותר מזה, אין לכם מושג כמה פעמים לקחתי על עצמי את הבזיונות כדי לא לסכסך בין חתן לכלתו, בין כלה לחמותה, בין חתן לראש ישיבתו, ואני עושה את במסירות ואומר לעצמי ש״לפום צערא אגרא״.
מרגיעה אותי מאד הידיעה שאת הכל רואה בורא עולם, הכל הוא יודע.
ועכשיו אחרי שפירטתי לכם קמצוץ מהבעיות שאני / אנחנו בעלי התזמורות עוברים על בסיס יומי אנסה למצוא פתרון.
קודם כל אפנה לכל ראשי הישיבות וכלל הצוות של כל ישיבה וישיבה בבקשת סליחה עמוקה מהלב אם פגעתי או ציערתי. לא אחת צילצלתי לראש ישיבה זה או אחר להתנצל על עוגמת נפש שגרמתי שלא באשמתי.
פונה אני אליכם, לעשות את דרישותיכם (המוצדקות) בתקנון בישיבה, תקנון שכל בחור חייב לקיים אם הוא רוצה שהבחורים והצוות יבואו אליו לחתונה.
תקנון שיכלול זמני חזרה של האוטובוס, שירים ספציפיים שאסור לבצע, ריקודים שמכינים המשפחות על שירים שהם מביאים לזמר לשים במערכת, שירים שאין לנו מושג מה הם בכלל וכשכבר שמים אותם אי אפשר לעצור ולהשבית שמחה ועוד ועוד.
אני אשמח לחתום על תקנון ברור של כל ישיבה וישיבה ודעתי היא שזה יפתור לגמרי את הבעיה.
אמשיך ואציע, שכל ישיבה תמנה אחראי על דברים אלו, אם בחור שמתאים לזה ואם מישהו מהצוות.
בהזדמנות זאת אבקש מהעומדים על המלאכה לעשות את זה בצורה מכובדת ורגועה ואת התמורה הם ירגישו מייד.
לא צריך לצעוק לאיים ולהוציא את הכבלים של הקלידים או החשמל של המגבר ולהרוס ציוד של מאות אלפי שקלים,בטח לא על הפעם הראשונה שמבקשים/ דורשים משהו.
ביקשתם כמה פעמים ולא קיבלתם , תצעקו חופשי .
ולבחורים היקרים שאני מאד אוהב כל אחד ואחד מהם אני פונה בבקשה חשובה.
אל תנצלו את זה שזהו, אתם לא מחויבים לכללי הישיבה כי מה כבר יכולים לעשות לכם?! הרי התחתנתם... אל תזרקו אבן לבאר ממנה שתיתם כמה שנים טובות.
החתונה שלכם היא לא המקום לסגירת חשבונות ישנים.
גלו אחריות לרגישות של הראש ישיבה גם אם בא לכם חתונה מופרעת שלא תשכח, תראו שבמשך השנים תודו לי על עצה זו.
ואחרון חביב אני פונה לעצמי .
עמירן היקר , נסה גם אתה לגרום שהשמחה תהיה על בסיס שירים חסידיים מקפיצים, לא צריך ליבא דברים מבחוץ כדי לשמוח.
ואני, חושב לעצמי האם זאת גזירה שהציבור יוכל לעמוד בה?? האם הציבור יסכים לוותר על הדספזלטוב, על הפינגווינים או על שיר הפרטיזנים, על מהפכה של שמחה? ועוד ועוד .
ואני חושב לעצמי שאולי כדאי באמת לנסות להתרכז מה ששלנו באמת, לא לפרוץ גבולות שאי אפשר יהיה אחכ לתקן.
גיטשבס לכולם,
עמירן דביר, שכיר, בעל מנגן.
הצגת כל התגובות