1:
״אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״.
כשהתורה כותבת ״אלה״, היא באה למעט.
״אלה״ - ולא אחרים.
״אלה פקודי המשכן״ - ולא פקודים אחרים.
צריך לבדוק מה רצתה התורה למעט בפסוק זה.
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר שהתורה מלמדת אותנו שיעור חשוב לחיים.
״אלה פקודי״ - רק את הדברים האלו ראוי לספור כיוון שרק הם ושכמותם נחשבים חשובים, כאלו שראוי לספור.
למעט את כל שאר הספירות הגשמיות של רכושו של אדם וכיוצא בהן.
התורה מלמדת אותנו שראוי לספור רק דברים שנשארים לנצח, דברים רוחניים, מצוות ומעשים טובים.
כשאדם רוצה לספור את כספו, את רכושו, את קנייניו הגשמיים, ספירה זו נחשבת כמיותרת, כיוון שסופרים משהו ארעי שאין בו חשיבות כלל.
דבר זה אינו חשוב דיו כדי לסופרו.
אדם סופר את כספו, אבל מחר כספו עלול לעבור למישהו אחר והספירה היתה לחינם.
זהו לשון ה״אור החיים״ הקדוש: ״אלה פקודי המשכן, לפסול כל מניינים שבעולם, כי כל מה שימנה אדם מקניינים המדומים אין מניינו מניין, ושמו (ממון) מורה עליו (בנוטריקון) - ״מה אתה מונה״.
אבל מניין זה (של פקודי המשכן) עומד לעולם, והטעם להיות מניין המשכן המופלא אשר שכן שם אלוקי עולם ה׳״. עכ״ל.
2:
עוד מוסיף ה״אור החיים״ הקדוש, שהתורה מלמדת אותנו על אפשרות ש״תשובת המשקל״ יכולה לכפר על חטא שעשינו.
אם חלילה נכשלנו בחטא כלשהוא, עלינו לחפש לעשות מצווה ששורשה דומה לשורש העוון שעשינו.
הנה פה, עם ישראל נכשל ב״חטא העגל״ באומרו: ״אלה אלוהיך ישראל״.
כ״תשובת המשקל״ באה התורה ואומרת: ״אלה פקודי המשכן״.
יבוא ״אלה פקודי המשכן״ ויכפר על עוון ״אלה אלוהיך ישראל״.
ה״אור החיים״ הקדוש מוסיף ואומר שהתורה עצמה מעידה שנתכפר לישראל על ״חטא העגל״, שנאמר: אלה פקודי המשכן, משכן העדות״ -
עדות הוא להם שנתכפר עוון העגל.
אפשר למצוא את ״תשובת המשקל״ בכמה עניינים.
ישראל התאוו לאלוהים אחרים כדי ללכת אחריהם, כתשובת המשקל הכינו מקום מיוחד לכבוד הקב״ה כדי לזכות שישרה בינהם.
הם בנו מזבח והעלו עולות עבור העגל, כעת הם מכינים מזבח לעלות עולה ושלמים לקב״ה.
הם נתנו את זהבם לעגל, וכעת נותנים את זהבם, כספם וכלי חמדתם לקב״ה כדי לכפר על החטא.
הם פרקו נזמיהם לעגל, כעת מגיעים הגברים והנשים ונותנים את תכשיטיהם עבור המשכן.
הם ציוו על אהרון לעשות את העגל, וכעת ממנים את בצלאל לבנות את כלי המשכן.
3:
ביממה האחרונה הפכתי ברוך ה׳ להיות סבא, סבא עמירן.
חברי היקר ישי לפידות בחר לברך אותי במילים אלו: ״סוף סוף נהיית בן אדם״ ומייד הסביר לי שאחד הדברים שבהם מובדלים בני האדם מהחיות, שרק לבני האדם יש את המושג ״נכד״.
אצל חיות לא קיים המושג ״נכד״.
בברכת שבת שלום
סבא עמירן דביר (דבורקין) הלוי.