פרשת בהעלותך עוסקת בנושאים רבים: הציווי לאהרון הכהן להדליק את המנורה במשכן, המשך מסעות בני ישראל במדבר, וגם האזהרה החמורה מפני דיבור לשון הרע, כפי שאנו לומדים מסיפורה של מרים.
אחת המצוות המיוחדות בפרשה היא מצוות פסח שני. הכול התחיל מפנייה כנה של אנשים שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו, מפני שהיו טמאים. הם באו אל משה רבנו ושאלו בכאב: "למה ניגרע?”
הם לא רצו להישאר בחוץ. הם לא רצו להפסיד את הזכות להיות חלק מהעם, חלק מחג הפסח, חלק מהרגע הגדול שמסמל את יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות. משה רבנו מביא את בקשתם לפני הקדוש ברוך הוא,
והתשובה מגיעה: יש הזדמנות נוספת. מי שלא הצליח לחגוג את הפסח בזמן , יקבל אפשרות לעשות זאת חודש אחר כך, בפסח שני.
ומכאן מגיע המסר הגדול לכל אחד ואחת מאיתנו: אין דבר אבוד. תמיד אפשר לתקן. כמה פעמים אדם מרגיש שהוא פספס הזדמנות? בעבודה, במשפחה, בשליחות האישית שלו, או בדרך הרוחנית שלו.
לפעמים פספוס כזה יכול להביא עצבות או ייאוש. אבל פרשת בהעלותך מלמדת אותנו יסוד גדול: ביהדות אין מקום לייאוש. גם אם פספסת, יש דרך חזרה. גם אם התרחקת, אפשר להתקרב. גם אם לא הצלחת בפעם הראשונה , הקדוש ברוך הוא נותן לאדם כוח לפתוח דף חדש.
כמו שאמרו חכמינו זכרונם: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם , אל יתייאש מן הרחמים.” שבת שלום ומבורך.
0 תגובות