1:
נאמר במגילת אסתר: ״בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם״.
האם יש סיבה לאריכותו של ״משתה אחשוורוש״?האם ב״מאה ושמונים יום״, יש עניין מיוחד ולכן המגילה מציינת זאת?
חז״ל מסבירים שבכל יום ויום מימי המשתה, הציג אחשוורוש לראווה לכבוד האורחים, כלים מבית המקדש.
כלים אלו נבזזו על ידי הבבלים, בהמשך הגיעו לידי אחשוורוש.
כתוב: ״בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו״.
אומרים חז״ל: עושר, כבוד, מלכותו, יקר, תפארת, גדולתו, הרי הם שישה אוצרות שהציג אחשוורוש מדי יום.
בגמרא כתוב שאין אוצר פחות מחמישה כלים.
לפי זה יוצא שהציג אחשוורוש מדי יום שלושים כלים.
אם נכפיל מאה ושמונים יום בשלושים, נמצא שמספר כלי המקדש שהציג אחשוורוש הרשע בסעודתו היו חמשת אלפים וארבע מאות.
זאת הסיבה ל״מאה ושמונים יום״.
2:
בספר ״עוללות אפרים״ מביא קשר מעניין בין המן הרשע לנחש הקדמוני שהחטיא את אדם וחוה.
את הפעם הראשונה שמוזכר ״המן״ בתורה, אפשר למצוא בפסוק: ״המן העץ אשר ציוויתך לבלתי אכול ממנו אכלת״.
לכאורה צריך להבין מהו הקשר בין המן הרשע לבין הנחש וחטא עץ הדעת.
קשר אחד אפשר למצוא, כמו אצל אדם הראשון יכול היה לאכול מכל העצים שבגן עדן, רק עץ אחד בלבד היה אסור עליו למאכל.
העץ האסור היחיד הטריד את מנוחתו, לבסוף הוא לא התאפק ואכל ממנו.
בדומה לזה אפשר לראות אצל המן הרשע.
כולם ללא יוצא מן הכלל משתחווים לו, אבל זה לא סיפק אותו.
את מנוחתו הטרידה העובדה שישנו איש אחד שלא מוכן להשתחוות לו.
3:
ישנן עוד חיבור מעניין בין המן לנחש.
אצל הנחש כתוב: ״ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מעץ הגן״.
הגמרא אומרת שארבעה אמרו את המילה ״אף״ ונעלמו מהעולם.
הנחש אמר לאשה ״אף כי אמר אלוקים..״, ונענש בניתוק הקשר עם בורא עולם, לעולמים.
שר האופים אמר ״אף אני בחלומי..״ והוצא להורג.
קרח אמר: ״אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו..״, ונבלע באדמה.
הרביעי היה המן הרשע שאמר: ״אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי״, ונתלה על עץ.
4:
ב״מדרש״ מובא עוד קשר מעניין בין הנחש להמן.
אמר ר׳ פנחס, שני אויבים לא נתערערו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים.
אצל הנחש, מתחילת ספר בראשית ועד קללת הנחש: ״ארור אתה מכל הבהמה״, ישנם שבעים פסוקים.
אצל המן, מהפסוק הראשון שנאמר ״אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן..״ ועד הפסוק : ״וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה״, ישנם שבעים פסוקים.
5:
עוד קשר מעניין אפשר למצוא בין המן לנחש.
היכן היתה הנקודה בה הוכרע המן?
כאשר מצא אותו אחשוורוש רכון מעל מיטתה של אסתר.
לכאורה קשה מה חשב לעצמו המן, ליפול על מיטתה של אסתר כשאחשוורוש בסביבה?
מה עוד שזה קרה מייד לאחר שאסתר הלשינה עליו באומרה ״המן הרע הזה..״?
מסבירים חז״ל, מי שדחפו היה המלאך גבריאל.
גם כשרצה המן לקום, מנע זאת ממנו.
אותו דבר קרה אצל הנחש.
הוא ניסה לפתות את חווה, אך היא לא הסכימה.
מה עשה הנחש, דחף אותה אל העץ ואמר לה, ״הנה תראי, לא קרה לך כלום, גם לאכול ממנו את יכולה ללא חשש״.
הגיעה אסתר שהיתה גלגול של חוה, הגיע המן שהיה גלגול של הנחש, איתם הגיע העונש מאותו השורש.
כמו שהנחש דחף את חוה ולכן היא חטאה, עכשיו הגיע המלאך גבריאל ודחף את המן (הנחש) על אסתר (חוה) ובזכות מעשה זה הוצא המן להורג.
בברכת שבת שלום ופורים שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (דבורקין) הלוי