כך קרליבך פתח את שערי הלב של עולם הישיבות

ר' שלמה קרליבך (צילום: הארכיון של יוסי רוזנברג)

היחס לדמותו ולשיריו של ר' שלמה קרליבך עבר מהפך דרמטי ב-15 השנים האחרונות. בעוד שבעבר נתפס קרליבך כדמות שנויה במחלוקת, הרי שלאט לאט הצליח ר' שלמה לחדור ללב הקונצנזוס החרדי, כך שקשה למצוא היום בחור ישיבה שימנע מלשמוע את ניגוניו של קרליבך, והאזנה לשיריו מאפיינת דווקא את בחורי הישיבות מהאגף השמרני.

• כיצד חדר קרליבך לעולם הישיבות?
• איך התייחס עולם הישיבות לקרליבך בימי חייו, ומתי השתנתה התפיסה?
• מדוע נחשב קרליבך לדמות שנויה במחלוקת, ומה היו הסבריו למעשיו הבלתי מקובלים?
• והאם התנועה הקרליבכאית נמצאת במגמת עליה או דווקא בנסיגה?

תחנות חייו המשמעותיות

• ישיבת לייקווד

ר' שלמה היה ממייסדי ישיבת ליקווד. המיתוס שמפורסם בעולם הישיבות מספר על כך שראש ישיבת ליקווד - ר' אהרן קוטלר זצ"ל סילק את קרליבך מהישיבה, ובכדי לשכנע את ר' אהרן שישאיר אותו בישיבה התיישב שלמה על מדרגות הישיבה וניגן את "לולי תורתך", כשעל פי אותו סיפור ר' אהרן התרגש והשאיר אותו בישיבה. אולם גם תלמידיו ומקורביו של ר' אהרן קוטלר וגם ממשיכי מורשתו של קרליבך מכחישים את הסיפור מכל וכל. ראש ישיבת ליקווד מעולם לא סילק את קרליבך מהישיבה. היה זה דווקא שלמה הצעיר שהחליט לערוק לחב"ד כשהרבי הריי"צ ביקש זאת מאביו.

את השיר "לולי תורתך" אכן שר קרליבך לר' אהרן קוטלר - אולם בנסיבות אחרות לחלוטין. אביו של ר' שלמה קרליבך - ר' נפתלי קרליבך, אימץ בביתו את איציק אייזנשטט, ישראלי שהגיע לאמריקה מבית חסידי לאחר השואה כך שאיציק אייזנשטט גדל כאחיו החורג של ר' שלמה ובהמשך אף נהג להתלוות לר' שלמה בכדי לתעד את הופעותיו ולחניו.

זה קרה בליל פורים, לאחר קריאת המגילה. למרות שמדובר היה בפורים, כמשפחה יקית למהדרין כבו האורות בבית משפחת קרליבך בשעה 10 בלילה. שלמה שעדיין גר בית אביו, ביקש מאיציק אייזנשטט להתלוות אליו. הם ירדו חרש ממדרגות החירום והלכו לכיוון הרכב. הם יצאו מעיר מגוריהם ונסעו נסיעה ארוכה לעיירה שהייתה אז קטנה ולא מוכרת בשם "ליקווד". הם הגיעו ב-12 בלילה, בית המדרש היה מואר, ומאות בחורים שקדו על תלמודם משל מדובר היה בלילה ככל הלילות. הם נכנסו לבית המדרש כשהחברים מקיפים את שלמה ומשוחחים עמו.

בשלב מסוים ר' אהרן ששהה בעזרת הנשים ירד לבית המדרש וניגש לשלמה. הוא ביקש משלמה שיאמר לו 'שטיקעל תורה' ושלמה אמר לו פלפול פורימי על המן שרצה להרוג את אחשוורוש ולייבם את ושתי - מאחר שבישיבה למדו באותה העת מסכת יבמות. כשסיים את הפלפול, ביקש ר' אהרן משלמה 'זאגט א ניגון' - ובאותו מעמד אכן שר שלמה לר' אהרון קוטלר את השיר "לולי תורתך"...

מובן שעזיבתו של קרליבך את 'ליקווד' כאבה מאד לר' אהרן קוטלר, אולם קרליבך עצמו העריץ את ר' אהרן בצורה יוצאת דופן. תלמידיו מספריו שלמרות שבהופעותיו הוא הזכיר מאמרים חסידיים ואדמו"רים - היו 2 אנשים עליהם דיבר שלמה בהערצה יוצאת דופן: על ר' אהרן קוטלר, ועל ר' שלמה היימן, (ויש על כך תיעוד).

• תקופת חב"ד

במכתב שכתב הריי"צ לאביו של קרליבך הוא כותב ש"הנני תובע מאתו ומאת רעיתו הרבנית תחי' את חלקי המגיע לי ע"פ התורה! שמאז ששני בניו היו אצלו בהיותו בווינה ואז בירכם "אשר ישקדו בלמוד ובהנהגה ביראת שמים ובמידה ידועה מילא השי"ת את ברכתי ות"ל הם שוקדים בלימוד ובהנהגה ביראת שמים והשי"ת חננם בדעת להכיר את האמת הגמור אשר ההצלחה האמיתית בלמוד וביראת שמים.. קונה התלמיד הלומד אך ורק בישיבת תומכי תמימים, ובכל תוקף ועוז דין תורתינו הקדושה – בעד ברכתי – הנני דורש אשר התלמידים צמודי לבבי מר אליהו חיים שי' ומר שלמה שי' ילמדו מעתה בישיבה שלי "תומכי תמימים". הדו"ש ומברכם יוסף יצחק".

לאחר שעזב שלמה את ליקווד הגיע קרליבך לחב"ד. במכתב שכתב הריי"צ לאביו של שלמה קרליבך, הוא ביקשו להעביר את שלמה ואחיו לישיבת חב"ד ואכן שניהם עזבו את ישיבת ליקווד ועברו ללמוד בחב"ד. ר' אהרן קוטלר לא אהב את הצעד שביצע תלמידו: כידוע ר' אהרן קוטלר היה מהמתנגדים הבולטים של הרבי מלובביץ', והעזיבה של התלמיד המוכשר לטובת חב"ד לא גרמה לו לנחת מרובה. הריי"צ ביקש משלמה ומזלמן שחטר-שלומי שיסתובבו באוניברסיטאות ויקרבו את הסטודנטים היהודים, ואכן יצאו השניים והציעו לסטודנטים היהודים להניח תפילין ולהדליק נר חנוכה ולמעשה היו ראשוני ה'שלוחים' של חב"ד. בהמשך יצר שלמה קשר אישי עם הרבי האחרון. ר' שלמה ראה בחב"ד את המקום שלימד אותו לחשוב על כל יהודי ולקחת אחריות אישית על קירוב רחוקים - אחריות שבהמשך חייו תוביל אותו לפינות מורכבות.

לאחר תקופה, הגיע שלמה לרבי ושאל אותו אם הוא יכול לקיים אירועים ללא הפרדה: הוא סיפר לרבי שבפעילות שהוא מקיים באוניברסיטאות הסטודנטים נמנעים מלהתחבר לפעילות שלו כשהוא מבקש מהם לשבת בהפרדה, ובכך הוא מאבד נשמות יקרות. על פי עדותם של תלמידיו של קרליבך - הרבי ענה לו כי כתוב "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - צריך לקרב את הבריות אל התורה, ולא את התורה אל הבריות...

• הדרך העצמאית

"הגיע הזמן שלי לעזוב את ליובאוויטש, אך הדבר הכי קשה היה: לא הייתי בליקווד, לא הייתי בליובאוויטש, לא הייתי בשום מקום בעולם. לוקח הרבה זמן לעמוד לבדך על הרגליים, בין שמים לארץ".

קרליבך המשיך עם ההופעות המעורבות, והביקורת הציבורית לא איחרה מלבוא. לא זו בלבד שהוא קיים הופעות מעורבות שבהן רקדו גברים ונשים יחד, אלא שקרליבך עצמו לא נמנע מללחוץ יד לנשים. בנוסף, הוא נהג לחבק כל אדם שהוא פגש: הוא לא הבדיל בין צעירים וזקנים, יהודים וגויים, הומלסים מדיפים ריח צחנה, וגם נשים... הוא טען שהחיבוק גורם לקירוב לבבות. יש סיפורים רבים על מקרים בהם חיבק ר' שלמה אנשים שהוא פגש באקראי ובכך הוא הציל את חייהם.

נקודה מעניינת נוספת שאותה מציינים תלמידיו, היא שבאותן שנים טרם החלה תנועות התשובה של אור שמח וערכים, ופעילות של החזרה בתשובה נראתה חריגה בנוף וגרמה להרמת גבה נוספת. היו אומנם את חסידי חב"ד ופעילויות קרוב קטנות נוספות, אך פעילותו של ר' שלמה שאף לא קיבלה את אישורו של הרבי מלובביץ' לוותה בחשדנות נוספת.

כמו כן הובעה ביקורת על כך שקרליבך הכניס את הגיטרה לבית הכנסת בשעת התפילה (הלל, סליחות וכדו') בעוד שהחתם סופר אסר על כך בתקופה שבה הרפורמים הכניסו כלי נגינה לבית הכנסת. בנוסף, קרליבך נדר נדר שעל פיו בכל מקום שבו יש יהודים הוא מגיע ומופיע. על פי עיקרון זה הוא הופיע במקומות רבים שהוא בעצמו נלחם בהם בכל תוקף. כך למשל הופיע קרליבך בטמפלים רפורמיים ובאירועים שמכנסים אנשים מדתות שונות.

אחד הסיפורים שמעידים על יחסו של קרליבך למיסיון הוא סיפור שסיפר ר' שלמה בעצמו: באחת הטיסות של ר' שלמה התיישבה על ידו אישה שהוא לא הכיר. במהלך הטיסה היא שאלה אותו במה הוא עוסק והוא אמרה לו שהוא עוסק ב'קרוב רחוקים'. היא סיפרה לו שהיא קולגה שלו - היא מקיימת מפגשים של קירוב לבבות בין יהודים ונוצרים. למרות שר' שלמה הצטיין באורך רוח לכל אחד - הוא קם ממקומו וצעק לדיילת שיש פה רוצחת והוא לא מוכן לשבת על ידה. המסיונרית שאלה אותו מדוע הוא קורא לה רוצחת, והוא השיב שהיא רוצחת נשמות של יהודים!

עד אותה התקופה היה קרליבך דמות מוערכת ומכובדת. המוסיקה החסידית טרם החלה לפרוח, האלטרנטיבות היו פרקי חזנות או מוסיקה שאינה יהודית - והציבור שמח לשמוע מוסיקה חסידית שמבוססת על פסוקים מהמקורות. אולם לא חלפו שנים ספורות והאהדה הגדולה התחלפה בביקורת צולבת: בשו"ת משנה הלכות דן "אם מותר לשמוע מתקליטים ניגוני דביקות ממנגן שיצא אח"כ לתרבות רעה". בתשובה כותב הרב מנשה קליין שפשוט שאסור לשמוע ניגונים של אדם רשע או אפיקורוס, ומעלה לדיון אם יש הבדל בין שירים שעשאן "קודם שיצא לתרבות רעה", לבין השירים שנעשו לאחר שיצא לתרבות רעה. בסופו של דבר אף כותב הרב קליין שחובה לשרוף את האלבומים שלו.

גם ר' משה פיינשטיין נדרש לסוגיה, והוא מעלה לדיון "בדבר ניגונים שעשה אדם כשר שאחר זמן נתקלקל וסני שומעניה - אם יש לנגנם על חתונות. ר' משה פיינשטיין אמנם פחות מחמיר בעניין, אולם השאלה מדברת בעד עצמה.

בדור האחרון

כיום, קשה למצוא מקומות שבהם מקפידים לא לשמוע את שיריו של קרליבך. גם בקהל החסידי ישירו שירים קלאסיים שרוב השומעים כלל לא יודעים שהשיר נלקח מאוצרו של קרליבך, כמו "הרחמן הוא יקים" ו-"ממקומך", אך לעומת זאת ב'טישים' יקפידו שלא לשיר את שיריו. במסגרות חסידיות פחות רשמיות ניתן להבחין כי הדור הצעיר התחבר יותר לשירים. למרות זאת לא יזכירו את שמו כמלחין השירים, ואף 'מלמד' בחיידר לא יספר עליו סיפורים ויציג את דמותו כמודל לחיקוי. בעולם הישיבות הליטאי, רובם המוחלט של בחורי הישיבות לא ימנעו מלשיר את שיריו, ולא יחושו תחושה של כעס או ריחוק כלפי דמותו של קרליבך. והשאלה הנשאלת היא, כיצד פרץ קרליבך לעולם הישיבות?

הפנינו את השאלות לאליהו זלסקו - מהמבינים הגדולים בתורתו של ר' שלמה קרליבך.

המהפך ביחס לר' שלמה קרליבך

אליהו מספר כי "לפני כ-15 שנה החל גל של התקרבות לדרכו של קרליבך. זה קצת מזכיר את רבי נחמן שזכה אחרי מותו לגל של התעוררות והתקרבות לתורתו, וכך קרה גם לר' שלמה קרליבך. החלה נהירה לאירועים של קרליבך כשהאירועים הלכו וגדלו. במקביל, עם מהפכת המידע והאינטרנט, אספני ההקלטות כמו ארנון יהל ועוד, עסקו בחשיפת השירים החבויים של ר' שלמה. באותם ימים כל שיר שיצא לאור הפך ליום חג. היו תקופות שחשפנו כמות גדולה מאד של שירים חבויים, ובעקבות מהפכת האינטרנט נפוצו השירים במהירות.

לעומת הימים ההם שבהם השירים היו פחות מוכרים, בעקבות מהפכת המידע השירים הלכו ונהיו מוכרים. ב-'זיץ' שערכתי אמרתי לבחורים שאני הולך להשמיע להם שיר מאד נדיר שרק לאחרונה ראה אור, וכשהתחלתי לשיר הם אמרו לי שהם מכירים את השיר. המהירות שבהם שירים רצים בווצאפ גרמה להתפתחות מאד גדולה של מורשת קרליבך".

האם העובדה שר' שלמה נפטר, הורידה את החשש מההשפעה שלו ואפשרה לתת לגיטימציה לשיריו?

"בהחלט. כשר' שלמה היה חי, וכולם ידעו שהוא חדשן ומקורי חששו מאד מכח השפעתו, וגם לא ידעו לצפות את צעדיו הבאים. מרגע שהוא נפטר ירד החשש הזה, וההתנגדות לדרכו של ר' שלמה ירדה בצורה משמעותית.

בנוסף, החידוש הגדול של ר' שלמה לא בהכרח היה השירים שלו אלא דווקא ה'תורה' שלו, שאז הייתה מחודשת מאד. יש דברים שהיום נשמעים כמובנים מאליהם, בעוד שבעבר הם נתפסו כחידוש גדול. קח לדוגמה את הכאת הילדים: בעבר הכאה נתפסה כאקט חינוכי הולם, והילדים של היום פחות מוכים: כשר' שלמה דיבר על יחס של אהבה לילדים והימנעות מהכאה הוא נתפס כ'ליברל'. היום זה נשמע טריוויאלי.

יש גם שינוי מהותי בסגנון של בחורי הישיבות היום: לפני כעשור גיטרות היו מחוץ לתחום. בעוד שבעבר נהגו המשגיחים להחרים גיטרות גם בישיבות שנחשבות לפתוחות יותר, היום בכל חדר יש שתי גיטרות...

היום יכול להתארגן 'זיץ' של קרליבך במרכז 'רמה ב' בבית שמש (מעוזם של ה'קנאים') והקהל שיגיע ל'זיץ' יהיה מגוון ביותר. גם חסידי 'תולדות אהרון' והחוגים הקנאיים ישתלבו בשירה בטבעיות. מרגע שמדובר בשירה בלבד, החשש מפני השפעתו ירדה מאד.

לעומת אלו שיתחברו בעיקר לשיריו, יש לא מעט חסידים שאיבדו את השייכות למקום בו הם גדלו והם מתחברים דווקא לתורתו. הם מתחברים לדיבורים של ר' שלמה על אהבת השם גם לאנשים ברמה רוחנית ירודה יותר, והם מזהים בתורתו של קרליבך משהו פחות ביקורתי. הגל הזה צבר עשרות אלפי אנשים שמחוברים לר' שלמה ברמת קשר של אדמו"ר וחסיד.

גם חלקים מהציבור הדתי-לאומי התחברו מאד לתורתו. בציונות הדתית יש מקומות רבים שהתחברו לחסידות כמו הרב גינזבורג וישיבת ההסדר ברמת גן, ושם מתחברים לכל המכלול של החבקו"ק (חב"ד, ברסלב, ותורתו של הרב קוק) והם מחוברים מאד גם לקרליבך.

בהופעות של קרליבך אתה יכול לראות את כל הסוגים והמינים. קנאים, חסידים, בחורי ישיבות ליטאיים ואפילו אנשים שפרקו עול תורה ומצוות והנשמה שלהם משוועת לקצת אור. הם גם רואים בדמות שלו ובתורה שלו מישהו שיכול להכיל ולקבל אותם למרות רמתם הרוחנית".

מדוע קרליבך עבר על ההלכה?

האם קרליבך הרגיש מחויב לשולחן ערוך? תוכל להסביר מדוע הוא לא נמנע מלגעת בנשים?

"קודם כל חשוב לי לומר לך שאני אומנם אסנגר עליו, אבל לא בגלל שאני מסכים עם המעשים שלו. אני מאמין שחובה לשמור על ההלכה בכל מחיר, אך למרות זאת חשוב להבין את הרקע למעשים של ר' שלמה: נתחיל עם זה שהוא חי בתחושה של מחויבות אישית לכל יהודי. הוא היה נכנס לטמפלים של שנואי נפשו - הרפורמים, כי הוא קיבל על עצמו להופיע בפני כל יהודי בכל מקום, כך שהמקום של מחויבות אישית מבחינתו להציל כל יהודי הייתה דרמטית.

הקדמה נוספת נוסיף: משפחת קרליבך היא משפחה יקית, ואצל היקים בזמנו היה כמה מנהגים שנתפסו בצורה שונה. לדוגמה, סביו של קרליבך - הרב שלמה קרליבך היה רבה של לובק והחפץ חיים שהתכתב אתו התבטא כלפיו בתארים מופלגים. הוא כתב פסק הלכה שמותר ללחוץ יד לאשה במקומות עבודה (פסק שפסקו בזמנו גם ר' ברלין ועוד כמה פוסקים). אין ספק שהיחס לשמירת מרחק בין גברים לנשים בתקופתו של ר' שלמה הייתה שונה מהצורה שבה אנחנו מסכלים עליה כיום, כמובן מבלי להקל בחומרת המעשה.

בנוסף, ר' שלמה האמין מאד בכוחו של החיבוק והמגע האנושי. כל אדם שדיבר עם ר' שלמה זכה לחיבוק. זה יכל להיות קבצנים או קבצניות ששבועות ארוכים לא התרחצו עד שאנשים נמנעו מלעמוד במחיצתם, ור' שלמה חיבק אותם באהבה. הטענה שטען ר' שלמה הייתה שבגמרא כתוב שמי שרואה אישה טובעת בנהר ולא מציל אותה מוגדר כחסיד שוטה. ר' שלמה הלך בעולם בתפיסה שהיהודים ההולכים ומתבוללים הם בבחינת טובעים בנהר וצריך לעשות הכל בכדי להציל אותם. היחס הזה לא בא לידי ביטוי רק במקרה הספציפי של קרבה לנשים, אלא באינספור מעשים שבהם הוא השקיע מאמצים עילאיים בשביל לקרב יהודים לקב"ה. כמובן שאני רואה את הדברים אחרת ואסור לסטות מפסקי השולחן ערוך גם במחיר של הצלת יהודים, אבל אין שום ספק שהמניע שלו היה מניע דתי ולא מניע אחר".

הדעיכה של קרליבך

האם היום קרליבך בשיא פריצתו?

כן ולא. מצד אחד מהפכת המידע קידמה את הפצת השירים וקטעי הווידאו בצורה שלא הייתה לה אח ורע. יש היום קבוצות ווצאפ גדולות שבהן עוברים שירים, סיפורים ותורות של ר' שלמה, ומתארגנים בספונטאניות 'זיצים' ייחודיים. יש היום אינסוף בתי כנסת של קרליבך, והנוסח של ר' שלמה חדר עמוק לתוך המיינסטרים החרדי.

בעבר, כשאנשים הגיעו לזיצים הם ניסו להסתיר את זה, הם התביישו בכך שהם קשורים ל'קרליבך'. היום זה לא בושה. בחורים לא יתביישו לספר לחברים שלהם על זיץ אליו הם הלכו, ואף אחד לא שומע את שיריו בהיחבא. אפילו בחב"ד שמעתי שרובם שומעים את השירים שלו, ורק אנשים ספציפיים לא ישמעו אותו. משפחות שורשיות במיוחד, או הדור המבוגר יותר שראה במעשיו פגיעה ברבי, אבל כל השאר לא יימנעו מלשמוע אותו.

למרות זאת, אני מזהה דעיכה בהתלהבות של הציבור. יש הרבה אנשים שהרגישו שהם לא מקובלים, והיום הציבור הרבה יותר פתוח ומכיל והם מצאו מקום במיינסטרים החרדי ופחות נזקקו לחפש סעד בתורתו של קרליבך. אחרים אהבו את ה'פריצת גבולות' של קרליבך, ומרגע שהוא נכנס למיינסטרים הריגוש שלהם ירד. אך גם ללא הסיבות האלו: ההתפרצות של קרליבך הייתה 'טרנדית', והיום ההתלהבות משירי קרליבך פחותה מההתלהבות שהייתה לפני כ-5 שנים. זה התחיל כמו תופעה קוריוזית מעניינת, אבל מרגע שזה נהיה מעין חסידות נוספת, זה הרבה פחות מעניין.

ונסיים במשפט נפלא - שבו אחד ממעבירי מורשת קרליבך המפורסמים, הגדיר פעם בבירור את יחסו לדמותו של ר' שלמה: "אין לי ספק שהאיש המיוחד הזה רק רצה לעשות טוב. אך מנגד אין לי ספק שההגדרה שלו למושג 'טוב' שונה מההגדרה שלי".