מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל לפני למעלה מחצי שנה, מערך ההגנה האווירית של ישראל נמצא בפריסה הגדולה ביותר אי פעם. החיילים המפעילים את המערכות - גם הם ערוכים ברמה המרבית, מדובר במערכות הגנה המכוונות הן לזירה הצפונית והן לזירה הדרומית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחודשים האחרונים, הצוותים האמונים על תפעול מערכות ההגנה קולטים כל רכיב הגנה אפשרי שיכול לסייע לישראל, ובין היתר גם סוללות ומיירטים שנמכרו בעבר לארצות הברית.
בנוסף לפריסה הרחבה ביותר, לראשונה, כלל מערכות ההגנה האוויריות העוצמתיות פועלות במקביל - כיפת ברזל, קלע דוד, יהלום וחץ. כל אלה מאפשרים בסייעתא דשמיא הגנה מיטבית על העורף הישראלי.
למרות אחוזי ההצלחה הגבוהים במערך ההגנה, הצוותים הביטחוניים מתעקשים שהציבור יישמע בכל מקרה להוראות פיקוד העורף וזאת מאחר שרמת האיומים הקריטיים גבוהה לאורך כל התקופה האחרונה וכידוע שאין הגנה מלאה והרמטית, כפי שאכן נוכחנו לראות לצערנו במתקפה האיראנית במוצ"ש לפני מספר שבועות.
למעשה, לכל שכבת הגנה יש את המאפיינים שלה ואת היכולות המבצעיות התואמות את אופי התעופה וההנעה של אותה מערכת, כך שלא כל מערכת הגנה מתאימה לכל האיומים הספציפיים.
כך להמחשה, בעימות הנוכחי בגבול הצפון, חיזבאללה השתמש מספר פעמים ברקטה קצרת טווח עמוסת חומר נפץ מדגם 'בורקאן'. באחת הפעמים, נורתה רקטת בורקאן לעבר מוצב צה"ל בגבול הצפון וגרמה לנזק ניכר למתקני המוצב. ההרס הרב שנגרם למוצב צה"ל מעיד על פוטנציאל ההרס והקטלניות של רקטה זו ומעורר כמובן מחשבות כיצד להתמודד עם האיום.
למעשה, רקטת הבורקאן היא רקטה פשוטה מבחינת המבנה שלה וההפעלה, בעלת טווח מירבי של 10 ק"מ עם יכולת לשאת מטען מירבי של עד 500 ק"ג חומר נפץ.
טווח הפעולה הקצר של הרקטה לא מאפשר יירוט קינטי (מסלול ידוע מראש), למשל באמצעות כיפת ברזל. מלבד אופציה התקפית, קרי השמדת משאיות השיגור של הבורקאן, אפשרות סבירה אחרת ליירוט הרקטה היא באמצעות תותח לייזר, המשגר קרן אור רבת עוצמה אל המטרה בחלקיקי שניות, "מבשל" חלקים קריטיים ברקטה תוך כדי תעופה, וגורם לכשל מבני ונפילתה הרחק מהמטרה אליה נשלחה.
הפיתוח של מערכת הלייזר אולי נותן הסבר נרחב יותר מדוע השבוע התבשרנו בחגיגיות - כי הצבא נערך לסיים בקרוב את השימוש במערכת ההגנה האווירית טילי הפטריוט - לטובת שימוש באמצעי הגנה משוכללים לא פחות ומהירים אפילו יותר.
אז רגע לפני שנפרדים, כדאי לעשות סקירה קצרה על תפקידו של הפטריוט בחיינו - או כפי שמכנים אותו בעברית צבאית: יהלום.
השימוש הראשון של מערכת ההגנה האווירית הזו נעשה בישראל כבר לפני למעלה מ-60 שנים, בתקופת דוד בן גוריון, כאשר המערכת האמריקאית הזו נקראה "הוק" - המערכת הייתה כל כך יוקרתית - שהנשיא האמריקאי קנדי בחר להעניק חמש סוללות הגנה אוויריות מהמוצר המשובח מתנה לידידה של ארצות הברית הלא היא ישראל.
עם הזמן, המערכת האמריקאית 'הוק' - התפתחה ושוכללה כאן במדינת ישראל במתקני חברות התעשייה הביטחונית המפותחת - וכך אחרי כמעט שלושים מאז שהגיעו הסוללות הראשונות לארץ - שימש הפטריוט כהגנה מאסיבית מפני טילי הסקאד שנורו עלינו מעיראק במלחמת המפרץ הראשונה ע"י סדאם חוסיין.
לפי אתר דובר צה"ל, מערכת הנשק 'פטריוט', או בשמה הישראלי - 'יהלום', פועלת נגד מטוסים וטילים בליסטיים. ייעודה הוא ליירט כלי טיס עוינים - מאוישים, בלתי מאוישים, מסוקי קרב ואפילו טילים בטווחים רחוקים.
משנת 2014 ועד היום, המערכת יירטה 19 מטרות, ש-9 מתוכן היו במלחמה הנוכחית. המערכת פעלה בעוצמה, ותמשיך כך עד הרגע האחרון. זה אולי נשמע מעט, אך מדובר במטרות לא שגרתיות, של יירוט כלי טיס עוצמתיים וגדולים.
מפקד מערך הגנה האווירית בצה"ל לשעבר ומומחה לטילים, תא"ל במיל' אילן ביטון, התייחס לנושא בשיחה עם 'כיכר השבת': "מערכת ההגנה האווירית עברה להתמודדות עם תלול מסלול וכלי טיס, לכן בראייה לטווח הארוך, צה"ל לא צריך להשקיע במערכת מתיישנת שתצא משירות ובאופן הדרגתי עובר למערכות מתקדמות. לא נפרדים מכוח אדם איכותי ולא נפרדים ממסגרות מבצעיות אלא מחליפים מערכות נשק".
עוד אמר תא"ל במיל' ביטון כי "היכולות של הפטריוט הוותיקה נבלעות במערכות הקיימות של חיל האוויר כמו כיפת ברזל וקלע דוד שיתמודדו עם איומים דומים בצורה טובה מאוד".
תא"ל במיל' ביטון התייחס לפיתוח מערכת הלייזר בישראל, ואומר כי "לפי נתוני הפיתוח, מערכת הלייזר תהיה מערכת משלימה לשאר המערכות. היא תדע לטפל בצורה מדויקת בחימושים חכמים".
כאמור, הסיבה המרכזית לפרידה מהמערכת הוותיקה - היא התפעול היחסית מסורבל שלה מול מערכות חדשניות ומעודכנות יותר – שנמצאות בשימוש חיל האוויר ומערכת הביטחון. ואם כבר אנו עוסקים בקורות החיים של טילי הפטריוט - יהלום, אי אפשר להתעלם מהפיתוח האדיר שנעשה בישראל למערכות ההגנה האמריקאיות שכמובן ניתנו לנו במסגרת מחוות עתירות ממון בין בני ברית קרובים - ועל כך אנו מחויבים בהכרת תודה לממשל האמריקאי.
כיום בישראל פועלות יותר מחמש חברות העוסקות בייצור ופיתוח מערכות נשק מתוחכמות ובפיתוח טקטי של מערכות הגנה אוויריים וקרקעיים, תודות לחברות אלו - מרחב התמרון הדיפלומטי של ישראל רחב מאוד ובמסגרת טובות הנאה של פיתוחים טכנולוגיים למערכות נשק, הממשלה הישראלית זוכה להכרה בינלאומית במדינות רבות באירופה ובאסיה מלבד כמובן ארה"ב.
ולגופו של ענין: בתקופה הנוכחית, נמצאות מערכות פטריוט בשימוש חלק ממדינות אירופה: שבדיה, פולין, גרמניה, הולנד, יוון, רומניה וספרד.
במזרח התיכון היא מופעלת בישראל, סעודיה, כוויית, איחוד האמירויות וקטאר. באסיה היא נמצאת בשימוש צבאות קוריאה, יפן וטאיוון.
סגן נשיא רייתאון למערכות הגנה אוויריות ומערכות הגנה נגד טילים, תום לאליברטי, אמר ש-14 המדינות יחלקו ביניהן את עלויות השידרוג של המערכת. "שיטת המימון הזאת תאפשר לכולן להתמודד עם האיומים המתקדמים ביותר".
ההערכה בקרב המומחים היא שברחבי העולם פועלות כ-300 סוללות פטריוט - והצפי המבצעי שעוד 20 שנים לפחות ייעשה שימוש צבאי במערכת הזו עד שהיא תוחלף לחלוטין.
מנגד, בדיוק כמו שישראל הייתה חלוצת הפיתוח הביטחוני של סוללות ההגנה - כך היא חלוצת שימוש בתחליפים הביטחוניים לפטריוט למרות שבהרבה מדינות העולם - המערכת עדיין זוכה למקום של כבוד כיאה למוצר שהוכיח את יעילותו מאות אם לא אלפי פעמים במתקפות שונות ומורכבות לאורך השנים.
"הסוללות פרוסות מצפון הארץ ועד אילת, והיו להן המון הישגים מאז שבעה באוקטובר", מסביר סא"ל מתן המכהן כמפקד גדוד פטריוט, "עם זאת ה'פטריוט' היא מערכת ותיקה שאחזקתה מאתגרת, ולכן אנחנו נמצאים כרגע בתהליך של צמצום הסוללות עד סגירת המערכת כולה".
אז איך בפועל משתלבים טילי הפטריוט בהגנה האווירית של ישראל?
לדברי ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, טילי הפטריוט - יהלום, הם חלק ממערכת ההגנה האווירית רב שכבתית של ישראל. טילי פטריוט משמשים בעיקר נגד מטוסים וכטב"מים; כיפת ברזל – נגד רקטות לטווח קצר-בינוני וכטב"מים; שרביט קסמים – נגד רקטות וטילים לטווח בינוני, כטב"מים, וטילי שיוט; מערכת חץ 2 – נגד טילים בליסטים לטווח בינוני וארוך; וחץ 3 המבצע יירוט מטרות בטווח של אלפי ק"מ ובגובה רב.
מערכת החץ מפותחת במשותף ע"י מערכת הביטחון (מנהלת חומה), התעשייה האווירית, חברת אלת"א, חברת בואינג, יחד עם קבלני משנה בארץ ובארה"ב והסוכנות האמריקאית להגנה מפני טילים - MDA.
חץ 2 הוא טיל דו שלבי הפועל בתוך האטמוספירה, מונע בדלק מוצק, כאשר השלב השני של הטיל הינו ראש קרבי בעל ראש נפץ ומרעום קירבה אשר מתפוצץ בסמוך למטרה ומשמיד אותה בשלב החדירה לאטמוספירה באמצעות רסס קטלני.
הטיל חץ 3 הינו טיל אקסו-אטמוספירי, כך שהיירוט מבוצע הרחק מגבולות ישראל והדבר מקטין סכנות אפשריות של פיזור חומרי לחימה כימיים או ביולוגיים בשטח המדינה. במקרה של חץ 3 היירוט נעשה ע"י מפגש קינטי ישיר בין הראש הקרבי לבין המטרה, הראש הקרבי של חץ 3 הינו בעל יכולת תמרון מעולה, כך שהוא יעיל גם כנגד מטרה מתמרנת.