הרב יעקב רוזנהיים נולד בעיר פרנקפורט, חייו של יעקב הצעיר עוצבו בצל המאבק בין הרב שמשון רפאל הירש (רש"ר הירש) והרב יצחק דב במברגר, הנוגע לחובת הפרישה מהקהילה הכללית.
משפחתו השתייכה למיעוט האורתודוקסי בפרנקפורט שהלך בדרכו של הרב הירש וכונן עדה נפרדת, אשר דגלה בשיטת "תורה עם דרך ארץ", שמירה קפדנית על מצוות התורה יחד עם אימוץ התרבות הגרמנית. עדות לדרך בה חונך רוזנהיים ניתן למצוא בכך שאמו הייתה הראשונה בקהילה שכיסתה את ראשה, לבקשת הרב שמשון רפאל הירש.
סבו של רוזנהיים שימש כיועץ לברון שמעון וולף רוטשילד. בנעוריו, לאחר שסיים את לימודיו, עבד רוזנהיים כפקיד בנק ולאחר מכן כעוזר בבית הוצאה לאור, ובערבים למד תורה מפי הרב שלמה זלמן ברויאר, חתנו של רש"ר הירש.
אחד ההיבטים המעצבים בדמותו, כפי שסיפר בזיכרונותיו, היה דאבתו על היחס המתנשא והמזלזל של קהילתו, ושל יהדות גרמניה כולה, כלפי האוסטיודן (יהודי מזרח אירופה). רגישות זו אולי סייעה לו מאוחר יותר במאמציו לאחד את כל חלקי היהדות האורתודוקסית.
פעילותו הציבורית החלה בהקמת "אגודת שומרי שבת", שמטרתה הייתה לסייע לשומרי שבת למצוא משרות בתעשייה, לממן ביטוח למחוסרי עבודה ולפעול לחקיקת חוקים למענם בפרלמנטים בגרמניה. בהמשך עמד בראש "ההתאחדות החופשית להגנת האינטרסים של היהדות האורתודוקסית". הוא רכש את העיתון האורתודוקסי "דער איזראעליט", שהפך לבמה להפצת השקפותיו על ארגונה של האורתודוקסיה.
ויעשו כולם אגודה אחת
במקביל, גילה רוזנהיים עניין גובר בבעיות ארץ ישראל, עניין שנמשך כל חייו. הוא הקים את "האגודה למען ארץ ישראל" ושכנע את רבי יצחק אייזיק הלוי לעמוד בראשה; ארגון זה סייע לבתי ספר דתיים, ישיבות ובתי חולים בארץ.
העיסוק המשותף בבעיות אלו הבהיר לרוזנהיים ולהלוי את הצורך בארגון עולמי ליהדות האורתודוקסית. הניסיון לאחד תחת קורת גג אחת חסידים ממזרח, מתנגדים מליטא ויהודים מערביים מגרמניה, צרפת ואנגליה טמן בחובו קשיים מרובים. לאחר שלוש שנות מאמץ, התקיימה ועידת היסוד של "אגודת ישראל" בי"א בסיוון תרע"ב (1912) בקטוביץ.
ועידת היסוד של האגודה איגדה את רוב רבני אירופה תחת מועצת גדולי התורה, אשר בחרה ברוזנהיים פה אחד לנשיא האגודה. רוזנהיים פעל יומם ולילה לארגון סניפי האגודה ברחבי העולם.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, התקיימה הכנסייה הגדולה הראשונה בווינה (1923), בה השתתפו אלפי נציגים מרחבי העולם ובראשם גדולי תורה כמו החפץ חיים והרבי האמרי אמת מגור. בכנסייה זו שימש רוזנהיים כמתווך בין הזרמים השונים ונבחר לנשיא הראשון של הארגון העולמי. בשנת 1929, בכנסייה הגדולה השנייה, העניקה מועצת גדולי התורה לרוזנהיים את התואר "מורינו", כהערכה לפועלו.
שנות השואה והעלייה לישראל
בשנות השלושים, עם התגברות כוחם של הנאצים, המשיך רוזנהיים בפעילותו מגרמניה והתריע מפני הנאציזם. בשנת 1936 נאלץ לעזוב ללונדון לאחר שהוזהר כי נכנס ל"רשימה השחורה" הנאצית. במהלך מלחמת העולם השנייה העתיק את מקום מושבו לארצות הברית כדי להשפיע על מדיניותה ולפעול להצלת יהודים.
בשנת 1942 קיבל רוזנהיים מידע ראשוני על כוונת הנאצים להשמיד את גטו ורשה ופנה בקריאה נרגשת לנשיא רוזוולט להתערב. מפורסמת גם קריאתו משנת 1944 לממשל האמריקאי להפצצת מסילות הרכבת למחנות ההשמדה.
לאחר המלחמה, המשיך רוזנהיים להיות דמות מרכזית בדיונים על גורלה של ארץ ישראל. הוא התנגד להקמת מדינה ציונית וצבא יהודי. רוזנהיים היה היחיד מבין ראשי אגודת ישראל שניהל מערכה פעילה בסיכול הקמת המדינה במסגרת האו"ם, והופיע פעמים רבות בפני ועדות האו"ם לקביעת עתיד ארץ ישראל.
בשנת 1950 עלה לישראל. הוא התגורר בירושלים אצל בתו יהודית (יטלה) וחתנו מרדכי נוי בשנותיו האחרונות. הוא נבחר בפעם הרביעית והאחרונה לנשיא האגודה בשנת 1954.
הרב יעקב רוזנהיים נפטר בירושלים בשיבה טובה ח' במרחשוון ה'תשכ"ו בגיל 94 ומנוחתו כבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות בירושלים.
0 תגובות