הרה"ק רבי דוד טברסקי, מייסד חסידות טאלנה, נולד בצ'רנוביל בשנת תקס"ח. הוא היה בנו השישי של הרה"ק רבי מרדכי מצ'רנוביל ואמו פייגא הייתה בתו של רבי דוד לייקס, תלמיד הבעל שם טוב.
רבי דוד נקרא על שם סבו רבי דוד לייקס. לידתו אירעה בעת חתונת אחותו, והסנדק, רבי ברוך ממז'יבוז', אמר עליו בעת בכיָתו: "הקטן בוכה כמו חכם".
לאחר פטירת אביו בשנת תקצ"ז, החל רבי דוד לכהן כאדמו"ר בווסילקיוב הסמוכה לקייב. שמעו כפועל ישועות ובעל מופת התפרסם בכל רחבי אוקראינה, וחסידים רבים נהרו לחצרו. בשל התפתחות חצרו, הוא נחשד על ידי השלטונות במרידה וסבל מרדיפות.
בשנת תרי"ב עבר לטאלנה שבדרום אוקראינה, וישנן שתי גרסאות למעברו: מפחד מהשלטון, או מכיוון שטולנה הייתה מקום גבוה שהאוויר בו היטיב עמו.
הוא נהג, בדומה לאביו, לנסוע מעיירה לעיירה כדי לחזק את היהודים ולומר לפניהם דרשות חסידיות. הוא אף נסע פעמיים לאודסה, שהייתה עיר של משכילים, ומסורת חסידי טולנה מספרת שבעקבות נסיעות אלו משכילים רבים הפכו למאמינים ואדוקים. רבי דוד היה מפורסם כאדם שמח ובהשפעתו חסידי טולנה התאפיינו בעליצות. הוא היה גם אדם שנון, ואימרות כנף בשמו נפוצות בספרות ובמסורת החסידית.
רבי דוד מטאלנא זצ"ל, עובדות והנהגות
חסידים מספרים על שני אחים קדושים – הרה"ק רבי דוד'ל מטולנא זי"ע ואחיו הרה"ק רבי יוחנן מרחמסטריווקא זי"ע. שאל רבי יוחנן: "הלוא יחד גדלנו ועמלנו בעבודת ה'. כיצד זה שאתה זוכה למופתים שאיני מצליח לחולל?"
השיב לו רבי דוד'ל: "כאשר יהודי נכנס אלי, איני מניח לו לשהות זמן רב. יש לו רגעים בודדים לשפוך את לבו, וכשיוצא – נדמה לו שלא הספיק לומר דבר, ושגם אני לא שמעתי. בלית ברירה – הוא מרים עיניו לשמים, ומתפלל בעצמו לקב"ה. ואז – מתרחשת לו ישועה שלא כדרך הטבע."
והוסיף: "אצלכם, הרבי שומע כל פרט, והחסיד יוצא בתחושת ביטחון שהכל כבר בידיים טובות. אבל הוא שוכח לבקש בעצמו. וכשאין פנייה לה', אין גם ישועה…"
אמר רבי דוד זצ"ל: "באים אלי אנשים מכל הסוגים, וכל אחד מהם נושא עמו פחדים שונים – וגם אני יש לי פחד... פחד מ'אחרי מות'". בכל מקום אליו נסע לשבת זו, היה מודיע מראש שאין לקרוא לו לתורה, ומנהג זה היה ידוע לחסידיו. אפילו ביום הכיפורים, כאשר קוראים בתורה את פרשת "אחרי מות", לא היו נותנים לרבי עלייה.
אולם, בשנת תרמ"ב, ביום הכיפורים, כאשר הגבאי עמד לקרוא ל"שישי" את הגה"צ רבי פנחס מנימינסק זצ"ל – לפתע קם הרבי ממקומו, ניגש אל העמוד, ואמר בקול את ה"ברכו". החסידים נבהלו עמוקות לנוכח שינוי מנהגו. רק כאשר נסתלק הרבי כמה חודשים לאחר מכן, ביום י' באייר, שבת פרשת אחרי מות, הבינו הכל את פשר הדבר.
באייר תרמ"ב עמדה להיערך שמחת הבר מצווה של נכדו מנחם נחום, שיועד ליורשו. רבי דוד הזמין חסידים רבים לשבת שלפני הבר מצווה, שהייתה בשבת י' באייר. בשבת זו, שהייתה פרשת "אחרי מות", הוא ביקש לעלות לתורה, אף שהקפיד תמיד לא לעשות זאת בשבת זו. ואכן, באותו יום, י' באייר תרמ"ב, נפטר.
0 תגובות