אבל אז אנו מתבוננים בלוח השנה, ונזכרים שתקופת 'בין הזמנים' הגיעה. וכאילו כלום לא קרה – אנו נוסעים כמדי שנה לתקופת החופשה המסורתית: מהלכים בוואדיות ובנחלים, מטפסים בהרים ובפסגות ונהנים מתקופת החופשה כאילו מאום אינו מתרחש ברחבי הארץ.
בשעה קשה זו נראה לי שאנו, הציבור החרדי, צריכים להרכין ראש כלפי הגיבורים שחירפו נפשם עבור כלל ישראל ולהצהיר שאנו מוקירים להם תודה מעומק הלב על מסירות נפשם (טור)
דווקא בשל הכאב מאובדן טובי בנינו בלחימה, אסור לנו לבלום את המערכה כל עוד האויב לא נחל תבוסה מוחלטת, זו תהיה עוולה כלפי אותם שקיפחו חייהם למען מטרה שלא הושגה (דעות)
כשיש הזדמנות להכריע את האוייב, צריך לבצע זאת במהירות המירבית מבלי לערבב שיקולים אחרים שיטרפדו זאת. ל"חכמים" שיבואו ויטענו בצדק: מה אתה ושכמותך מבינים במהלכים צבאיים? נענה בשתי מילים: עמיר פרץ
אנו צריכים להכריז קבל עם ועולם שהשם עושה עמנו נסים גלויים. עלינו גם להוכיח שאנו ראויים לנסים אלה בכך שנתחזק בקיום מצוותיו של הקב"ה ובציווי של "ואהבת לרעך כמוך" (דעה)
חזרה בתשובה אינה מספיקה לסיפור עיתונאי. אך חרדי שסר מהדרך, שומר מצוות שזונח את באר המים החיים - זה כבר 'סקופ'. זה כבר סיפור עיתונאי עתיר רייטינג ועניין. מדוע? מפני שזה מחזה נדיר, מקרה בודד, אירוע נקודתי שקורה פה ושם למתי מספר חלשי אופי שנחלשו זמנית • הרב עידו ובר עונה לכתבה ששודרה בערוץ 10 על משפחה חרדית שנטשה את הדת