ישראל במלחמהישראל במלחמה

מדוע יציאה בשאלה היא אייטם? / הרב עידו ובר

חזרה בתשובה אינה מספיקה לסיפור עיתונאי. אך חרדי שסר מהדרך, שומר מצוות שזונח את באר המים החיים - זה כבר 'סקופ'. זה כבר סיפור עיתונאי עתיר רייטינג ועניין. מדוע? מפני שזה מחזה נדיר, מקרה בודד, אירוע נקודתי שקורה פה ושם למתי מספר חלשי אופי שנחלשו זמנית • הרב עידו ובר עונה לכתבה ששודרה בערוץ 10 על משפחה חרדית שנטשה את הדת

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90, למצולם אין קשר לכתבה)

מסופר על מלך החיות, האריה, שכינס פעם את גוריו במאורה המשפחתית. "סוד כמוס לי אליכם", המתיק האריה עם כפיריו, "סוד שעובר במשפחת הלביאים מדור לדור: בני האדם יראים עד מאוד מפנינו, האריות. אנו חזקים מהם, חיתתנו מוטלת עליהם, משום שביכולתנו לשסע אדם לגזרי-גזרים".

הכפירים, מיותר לציין, קיבלו את הבשורה בסיפוק רב. וכי לא ישמחו ביודעם שבשאגת לוע בודדת הם מאחיזים את הבריות בפחד מצמית?

כך חיתה משפחת הכפירים בתחושת שכרון כֹח - עד שאירע מקרה בלתי צפוי לחלוטין: יום אחד הלך גור האריה ברחוב, והבחין בכרזת ענק, שעליה מתנוסס ציורו של שמשון הגיבור, כשהוא המשסע אריה אימתני לגזרים. האריה בתמונה נראה מסכן, גוסס, חסר אונים".

המחזה הוליד טראומה בלב הכפיר. בטחונו העצמי התרסק לחלוטין. המורשת המשפחתית שהעביר לו אביו, קרסה בבת אחת כמגדל קלפים. אין האריות יכולים לבני האדם - ההיפך הוא הנכון: בני האדם נוהגים באכזריות כלפי האריות.

התבהל הגור עד מאוד, ואץ-רץ למאורת אביו, לספר לו בבהלה על התמונה שחזה במו עיניו. "מדוע שיקרת לי?", התאונן, "הרי ראיתי במו עיני תמונה אשר נראה בה בן אדם שמנצח אותנו".

חייך אבי הכפיר, ליטף את רעמת גורו, ואמר לו ברוגע: "תנוח דעתך, גור אריה יקר. אדרבה! התמונה הזאת מוכיחה שצדקתי בדבריי. שהרי אילו הייתה זו תופעה שכיחה - שבן אדם מביס אריה - לא היו מנציחים זאת באמצעות כרזת ענק בכיכר המרכזית.

"אלא מה?", המשיך האריה הזקן לאלף את כפירו לקח, "האנושות יודעת, שאירוע כזה התרחש רק פעם אחת בהיסטוריה. לכן הלכו בני האדם ועשו מזה 'טראסק' גדול, פרופגנדה של ממש, מקור להשראה אמנותית מדור לדור. זה פשרה של הכרזה שראית בחוצות העיר".

***

הסיפור נאה, אך לקחו חשוב יותר. כלפי מה אמורים הדברים?

כלי תקשורת מסוים במדינת ישראל, דאג לפרסם השבוע קבל עם ועולם את סיפורה האומלל של משפחה חרדית שירדה (לעת עתה) מדרך היהדות, ונהפכה, רחמנא ליצלן, לפורקת עול. ברוב נבזותם, הוסיפו מפרסמי הסיפור, שמשפחות אחרות רוצות, כביכול, לחקות את אותה משפחה, חלילה. היו לא תהיה.

דבר אחד לא מבינים עורכיה של אותה ידיעה נאלחה: עצם העובדה שהסיפור הבודד הזה משמש מקור דשן לסנסציה מקיר לקיר, כר פורה לכתבה נרחבת ובעלת קדימונים וקידומים לפני ואחרי, היא-היא ההוכחה לכך שמדובר במאורע חריג, במקרה יוצא דופן, באירוע נוסח 'אדם נשך כלב'.

שהרי בכל יום ויום חוזרים יהודים רבים בתשובה, מגלים את המאור שבתורה ומצוותיה, מותירים מאחורי גוום חיים של הבל ורעות רוח - ומתדבקים בתורה הקדושה תוך שינוי אורחות חייהם. במרוצת השנים התקרבו כך רבבות לאביהם שבשמים - ועוד היד נטויה, כפי שכבר הובטחנו בתורה הקדושה - "כי לא תישכח מפי זרעו" (דברים לא, כא), "לבלתי יידח ממנו נידח" (שמואל-ב, יד), ו"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן". (רמב"ם הלכות תשובה, פרק ז').

ואכן אנו רואים בחוש, מדי יום ביומו, כיצד לב ישראל ער, ויהודים מכל קצות הארץ, רחוקים ככל שיהיו - שבים בשמחה לכור מחצבתם. משפחות שלמות, על אנשיהן נשיהן וטפן, עושות את דרכן אל אורה של תורה. לב בנים על אבות, לב בנים על אבותם. הנהירה גדולה, ודומה שהצמאון לשמוע דבר ה' גדול מאי פעם ומקיף מגוון חוגים - צפון תל-אביבים ותושבי הפריפריה, ספרדים ואשכנזים. כולם. לא נדיר לגלות משפחות שלמות שראשיתם כמשפחה חילונית וסופם כמשפחה מאושרת ושומרת תורה ומצוות.

וראה זה פלא: בתקשורת הכללית אין עושים מזה 'אייטם'. החזרה בתשובה אינה סיבה לסיפור עיתונאי, אינה מצדיקה כותרות, כתבות ותעמולה. אף אחד לא מקדיש להם כתבה, והתקשורת איננה מבליטה את קיומם.

מדוע? מפני שזהו מחזה שכיח, חזון נפוץ, אירוע מצוי ומקובל. זה לא 'אייטם'. אין כאן 'סקופ'. כמו השמש שזורחת בכל יום ממזרח - כך התרגלנו למציאות החיים המבורכת הזאת.

מתי יש לאותם תקשורתנים רעבים 'אייטם'? כאשר הם שומעים על מישהו - קל וחומר משפחה - שעושה את המסלול ההפוך: חרדי שסר מהדרך, שומר מצוות שזונח את באר המים החיים - זה כבר 'סקופ'. זה כבר סיפור עיתונאי עתיר רייטינג ועניין.

מדוע? מפני שזה מחזה נדיר, מקרה בודד, אירוע נקודתי שקורה פה ושם למתי מספר חלשי אופי שנחלשו זמנית. אדם נשך כלב. אדם שיסע אריה. חרדי עזב את דתו. ואת המקרים הבודדים הללו מבקשים אותם כלי תקשורת שעיניהם צרה ביהודית השומרים באדיקות על דת אבותיהם, להפוך לתופעה, ולפזר דברי כזב כאילו יש, חלילה, מי שחושב לחקות את מעשיהם, חלילה.

***

את התשובה הניצחת נגד אותם כלי תקשורת שבמגמתיות אופיינית - שלא לומר אובססיבית - מנסים להדיח יהודים יראי השם מדרך ישראל סבא - העניק לדורנו בעל ההילולא של ג' בתמוז הקרֵב, הלא הוא כבוד קדושת מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.

לפני יותר משישים שנה, בשבט תשי"א, עלה הרבי מליובאוויטש על כס הנשיאות. מני אז החל הרבי במהפכה שחצתה יבשות, מדינות, אוקיינוסים ותרבויות - של חזרה המונית של יהודים בתשובה, בכל רחבי תבל.

עד עצם היום הזה, עשרים שנים לאחר הסתלקותו - שלוחיו בכל פינות כדור הארץ ממשיכים בכיבוש העולם תחת הקדושה האלוקית. התופעה הולכת וגדלה, הולכת ומעצימה את ממדיה לבלי הכר.

עלינו להכריז אפוא בגאון כלפי אותם כלי התקשורת: בואו ותסקרו את מאות אלפי המשפחות שחזרו בתשובה בשישים השנים האחרונות. בואו תשקפו את המציאות האמיתית בשטח. בואו תדווחו על האמת הצרופה - שמהפכה זו הולכת ומתחזקת ביתר שאת וביתר עוז, וששום כח בעולם לא יחליש אותה, עד ביאת משיח צדקנו, שיתגלה בקרוב ממש, אמן ואמן.

הכותב הינו משפיע בחסידות חב"ד, עורך העלון השבועי 'שמעו ותחי נפשכם', מגיש תכניות תורניות וחינוכיות ברדיו 'קול ברמה' ומשפיע קהילת חב"ד בעמנואל

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר