במהלך הפודקאסט חזר ד"ר אבישי בן חיים אל דמותו של הרב עובדיה יוסף ומציג אותו כמי שסיפק את הנוסחה לחיים משותפים בישראל.
הסיפור המטלטל ביותר שבן חיים בחר להדגיש הוא על זוג בעלי תשובה שהגיעו לרב לאחר שהאישה התוודתה על מעשה המחייב גירושין לפי הדין. תגובתו של הרב הייתה בלתי צפויה: הוא חזר ושנה בפני הבעל, ואחר כך גם בפני האישה שהתעקשה על וידויה: "אני לא מאמין לה... תחזרי הביתה לילדים".
כח דהיתרא - נעשה ונשמח
עוד סיפר בן חיים על המאבק של הרב עובדיה נגד הגישה המחמירה בהלכה. הרב דגל בעיקרון "שכוח דְהֵיתֶּרָא עדיף" והזהיר את הפוסקים האחרים: "אם תחמירו אתם תרחיקו... נאבד את עם ישראל". דוגמה מובהקת לכך היא הגישה של הרב ל"חצי שבת" – אדם שעושה קידוש אך נוסע לאחר מכן לים. בניגוד לרבנים אחרים שראו בכך חילול שבת מוחלט, הרב עובדיה פסק שיש ערך דתי לקידוש (ה"זכור") גם אם השמירה אינה מושלמת: "זה לא כלום... זה גם משהו". יש שומר שבת ויש זוכר שבת.
בן חיים מייחס לרב עובדיה את הפיכת הסליחות בכותל לאירוע המונים. הרב ביקש להנגיש את הדת גם למסורתיים שאינם דתיים ולהפוך אותה לחוויה של "נעשה ונשמח" במקום רק "נעשה ונשמע".
"אנחנו ספרדים בגלל הרמב"ם"
ד"ר אבישי בן חיים מספר כי כאשר נפגש הרב עובדיה עם מלך ספרד, שאל אותו המלך בפליאה: "מדוע אתם קוראים לעצמכם ספרדים? הרי אתם תימנים, עיראקים ומצרים". תשובתו של הרב עובדיה חשפה את עומק תפיסת עולמו: הוא הסביר כי הכינוי "ספרדי" אינו מצמצם את עצמו למקור גיאוגרפי, אלא מהווה מונח תרבותי ורעיוני המאחד את כלל יהודי המזרח תחת קורת גג אחת.
לדברי בן חיים, הרב הבהיר למלך כי המכנה המשותף של כל אותן תפוצות הוא הנאמנות לדרכו של "הרמב"ם הספרדי". המזרחיות, על פי הגדרה זו, היא למעשה ההליכה ב"שביל הזהב" – אותה דרך של מתינות ורציונליזם שאפיינה את תורת הרמב"ם.
"אנחנו קוראים לעצמנו ספרדים לא בגלל שכולנו מגורשי ספרד," מסביר בן חיים את עמדת הרב, "אלא בגלל שכולנו בדרכו של הרמב"ם הספרדי". עבור הרב עובדיה, הספרדיות היא קודם כל בשורה של מתינות, המבקשת להקל על העם ולקרב רחוקים במקום להחמיר ולהרחיק.
לדבריו, הבנה זו הופכת את הזהות הספרדית מכותרת אתנית לכלי לכידתי, המציע פתרון של הרמוניה ו"עין טובה" לחברה הישראלית כולה.
0 תגובות