העיסוק האובססיבי במתקפות נגד הציבוריות החרדית, כמוה להתעסק עם החולשות של עצמנו; ככה המשחק הוא במגרש הביתי שלנו ולא בצד השני. מי שמתאבק עם פחמי, משחיר כמותו. העיסוק בחולשות שלנו לאור ההשמצות מסביב, משאירה אותנו, כחברה, ברדידות שכפתה עלינו התקשורת. לא חבל?
החל מהשבוע תוכלו למצוא על מדפי הספרים את ספרו החדש של כתב השטח הבלתי נדלה של העיתון 'משפחה' אהרן גרנות, 'המסתחבל'. בעלילה הנקראת מכריכה לכריכה בנשימה עצורה שוזר גרנות ביד אמן עלילה דמיונית לחלוטין עם אירועים שבהם הוא אכן נתקל במסעותיו ההרפתקניות בכל המקומות ההזויים שרק הוא הגיע אליהם. 'כיכר השבת' מגיש קטעים מהספר
תהליך זה קורה אצל רבים מאתנו. כשדבר מה משתבש בחיינו, במגוון נושאים, אנו נוטים להשליך זאת על שורה ארוכה של תחומים, כמו קוביות דומינו. בחלום פרעה, השיבולים הדקות והפרות הרזות בלעו באופן לא-מציאותי את השמנות והכרסתניות. בחיינו מתרחש דבר דומה. שבר נקודתי בחיינו גורם לנו לשכוח את כל שנות ה"שובע"
סגולות זה מצרך מבוקש להמונים, בדיוק אותם המונים שממלאים טפסי טוטו ולוטו, אנשים שאוכלים קליפות שומים מעורבים בגרגרי חרדל ומשתדלים שלא לשבת בקצה שולחן בתקווה ששערי אורה, ברכה ועושר ייפתחו בפניהם לפתע פתאום מבלי להתאמץ יתר על המידה. אינני חלילה מזלזל בסגולות, אבל עצוב לראות אנשים שלא מוכנים להשקיע
בחלוף כחודשיים ימים מיום פטירתה, י"ז בתשרי ה'תשע"ב, יוצא לאור ספר ראשון מסוגו אשר הרבנית בת-שבע קנייבסקי ע"ה הייתה שותפה ליצירתו. דפי הספר "שלישי באשמורת" נמסרו לידי בנה יבדלחט”א הג"ר יצחק-שאול קנייבסקי שליט”א אשר מסרם לאביו הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט”א. לאחר-מכן אמר כי אביו הגאון רבי חיים שליט”א, קרא את הספר, נהנה ואמר: "הסיפורים כאן נכונים ויכולים להביא לידי יראת שמים"
צריך לפתוח ערוצים זורמים בין שני הצדדים. משא ומתן מוצלח עובד על נוסחת win-win. אני אצא מרוצה ומנצח וגם אתה. צד אחד שיתחכם, יכול להרוויח בעוד האחר ירגיש מרומה; בסיבוב הבא, הצד האחר לא ירצה לנהל אתו עסקים, במקרה הטוב, או שיתחכם לא-פחות ויותיר אותו נפסד. רווח וטעם טוב לשני הצדדים יספק להם רצון להמשיך להרוויח ביחד
מישהו יקר וטוב לב החליט לדחוס את כל הנשים לחלק האחורי. שישמרו היטב, ויפקחו את עינן גם על המנוע. האם הוא מטרטר את השכל כדבעי? האם הוא מרעיש כיאות? כמה אטרקטיבית הנסיעה על גביו עבור ילדים קטנים ורגישים? האם יש לו השפעה סגולית חיובית על נשים הרות/מניקות?
למרבה הצער, אני מכיר אישית לא מעט מקרים – רבים מהם במקומות עבודה חרדיים – שם העובדים מנוצלים בידי מעסיקיהם. הם נותנים בעבודתם את הנשמה ואת כל היקר להם, אבל כשיבקשו שכר הוגן ובמועד שנקבע, המעסיקים יצקצקו בלשונם: "ומה עם השליחות?" "אתה הרי עוסק בהצלת נפשות". מקום העבודה הוא אכן חשוב, אפילו מאוד, אבל הוא אמצעי כדי לחיות. הוא לא החיים! תברחו משם!
כשאדם מתחבא מאחורי חומות הגנה, סימן מובהק שהוא חלש ומפסידן. כשאדם מודה בחולשותיו הוא אמיץ וחזק שאינו חושש לעמוד בעינים פקוחות מול חולשותיו. כאשר אנו נמצאים במצבי לחץ או במצבים לא נעימים בהם אנחנו נדרשים להתנצל ולספק תשובות שיש בהן כדי להביך אותנו, אל לנו להתפתות ולהישען מאחורי תירוצים לא נכונים וחצאי אמיתות
פעמים רבות אנחנו מגייסים את כל כישורנו כדי להעלות תירוצים ולהשתמט ממטלות. לעיתים, אנחנו נשמעים גם משכנעים. יושב לו פלוני בפגישת אימון ומצבו לא פשוט. משפחתו רגע לפני קריסה, אבל הוא מסרב בעקשנות ללכת לטיפול זוגי. "זה לא מתאים לי", הוא טוען בלי לנמק למה. "אז מה אתה מציע כאלטרנטיבה", אני שואל, "שהבית ימשיך לעלות בלהבות?!"
אפילו המלאכים שהגיעו לאוהלו של אברהם אבינו, נשלחו שלושה – כל אחד לשם מטרה אחת בלבד; ואילו אנחנו מבקשים להיות יותר ממלאכים – לעשות עשר מטלות בבת אחת. האם את/ה חש/ה 'נקרע/ת' בתוך שלל המשימות היומיות ולא יודע/ת מהיכן להתחיל? בטור מיוחד, מסביר מנחם זיגלבוים: כך תעשו סדר בדרך אל שיפור עצמי.
המאמן האישי מנחם זיגלבוים מתייחס הפעם לשאלות שלכם: אם לשבעה שאיבדה אנרגיה, וחיים, שמסיים בר מצווה שנים במקום העבודה, מחפש תחליף. לכאורה שני מקרים שונים, אנשים בגילאים שונים, בעלי רקע אחר, כישורים וניסיון חיים – כמו גם חינוך – שונה. אבל במבט נוסף, יש להם גם מכנה משותף
דחיתם את הדיאטה, השיפוץ בבית או מטלה חשובה אחרת ל"אחרי החגים"? כעת, התרוצים נגמרו. כשאנחנו דוחים ביצוע מטלות ל"אחרי החגים", אנחנו עומדים פתאום מול צורך לממש משימות רבות שהבטחנו לעצמנו ולסובבים אותנו, בקשת רחבה של תחומים. כשהכול מגיע בבת אחת, המטלות עלולות להפיל אותנו, ובצדק
בני אדם נוטים לחיות בדפוסי עשייה והרגלים. הן בזוגיות, הן בהורות, הן בעבודה והן בחיפוש עצמי, ובתכל'ס הם מרגישים שהגיעו לשום דבר. אבל הם ממשיכים לנסוע לחיפה במקום לירושלים רק כי כבר נסעו חצי מהדרך. סוכות מלמד אותנו שאפשרי לצאת מהמסגרת הקבועה, ולנסות משהו חדש שלא הכרנו. זה לא קורה בחודש ניסן, החודש בו יצאנו ממצרים, אלא דווקא בתשרי.
"כתבו עליך בעיתון", ספרה החדש של שרה פכטר הוא בעצם ספר שיש בו חשבון נפש נוקב לכל עיתונאי באשר הוא, כמה מתאים שהספר על המדף ערב ראש השנה. יש בו הרבה רגש, עצבות גם הומור ושעשוע. שילוב מרתק. שכולל מפגשים, סיפורים, אנקדוטות ואפיזודות בלתי מוכרות שהגיע הזמן להכיר, כאלה שיכולים רק להתרחש מאחורי הדסק.
גם אנחנו מתנהגים כמו ה'סיקריקים'. מבלי שהתבקשנו אנחנו עוטים את גלימת השופט השחורה, ואם צריך, גם את גלימת התליין. היי, אתה, מי שמך לשופט? מאין לך העוז להחליט על רגשותיה של בת זוגך, לכפות עליה רצונותיך? מה אתה יודע מה הביא את השכנים להחלטות שנראות מופרכות בעיניך?
בניגוד לכישלון, הצלחה היא דבר שמובן מאליו. מעולם לא נשאל את עצמנו 'איך הייתה החשיבה שלי שהגעתי למסקנות כה מזהירות עד שהוחמאתי היום בעבודה?' 'מה עשיתי היום שהכל זרם כל כך חלק ויפה?!' אבל כן נשאל את עצמנו: 'למה?' 'למה פלטתי כזו שטות?'. מי שמתמקד בכישלון, לא יוכל להמריא.
עצוב לראות איך אנשים מגייסים את האמונה שלהם בקב"ה או פסוקי תנ"ך כדי להצדיק את חוסר העשייה שלהם בחיים. טענות אלו עולות לרוב כנגד עולם האימון מקרב הציבור שומר המצוות: הקב"ה מנהל את העולם והוא מחליט עבור כל אחד מאתנו כמה ירוויח ואם נצליח. כך שעם כל הכבוד לעולם האימון, אין לו שום ערך לחיי אמונה
"בדיוק כמו שמותר לנו לדעת לומר 'לא' כשלא נראה לנו, באותה מידה גם 'מותר' לנו לשמוע 'לא'. זה לא אישי. שמענו 'לא'? לא קרה כלום; אפשר וצריך ללכת הלאה ולחפש את מי שיגיד 'כן'. כי בזכותם גלגלי החיים שלנו ינועו קדימה. לנוע קדימה, זו המטרה ● מנחם זיגלבוים בסדנת אימון אישי לגולשים
"כתר הרימון" בבני-ברק הפך אתמול והיום לממלכה של אמהות: אלפי נשים לוקחות חלק באירוע המדובר לאמא החרדית - מאמי לנד. צפו בתיעוד מסכם מהיום הראשון. את האירוע מפיקים "ברמן הלפרט". צילומים: מאיר אלפסי, כיכר השבת