מתני´ אלו אסורין ואוסרין בכל שהו יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב ושעיר המשתלח וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא:
גמ´ תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכות נבילה אי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח א´´ר חייא בר אבא ואיתימא ר´ יצחק נפחא האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וליתני אגוזי פרך ורימוני בדן דדבר שבמנין ואיסורי הנאה הוא הא תנא ליה התם הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם וליתני ככרות של בעה´´ב לענין חמץ בפסח מאן שמעת דא´´ל ר´´ע הא תנא ליה התם ר´´ע מוסיף אף ככרות של בעה´´ב: הרי אלו: למעוטי מאי למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א´´נ למעוטי איסורי הנאה ולא דבר שבמנין:
מתני´ יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב´´ג אומר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו:
גמ´ אמר רב הלכה כרשב´´ג חבית בחביות אבל לא יין ביין ושמואל אמר אפי´ יין ביין וכן אמר רבב´´ח א´´ר יוחנן אפי´ יין ביין וכן א´´ר שמואל בר נתן א´´ר חנינא אפי´ יין ביין וכן א´´ר נחמן אמר רבה בר אבוה אפי´ יין ביין א´´ר נחמן הלכה למעשה יי´´נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יין אפי´ יין ביין מותר:
רש"י
מתני´ אלו אסורין ואוסרין בכל שהו. כל מקום שנתערבו שם אפי´ אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן: יין נסך. חבית באלף חביות: ועבודת כוכבים. צורה שעבדוה ונתערבה באלף צורות שאינן עבודת כוכבים: ועורות לבובין. דהוו נמי איסורי הנאה כדאמרן באין מעמידין (לעיל כט:): וציפורי מצורע וחולין שנשחטו בעזרה. איסורי הנאה הן ובמס´ קדושין (דף נז.) מפרש להו: ושער נזיר. דאיסורי הנאה הוא דכתיב (במדבר ז) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים: ופטר חמור. דאסור בהנאה כל זמן שלא נפדה: [ובשר בחלב]. חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונאסרה בנותן טעם וחזרה ונתערבה באלף חתיכות אוסרת כולן בהנאה והאי תנא סבר בשר בחלב איסור הנאה דפלוגתא היא בכל הבשר בשחיטת חולין (דף קטז.) ויש שלמידים ממשנתנו דבשר בחלב במשהו וסבורין דהאי בכל שהו דקתני כגון טיפת חלב שנפלה לקדירה או חתיכת בשר קטנה שנפלה לקדירה ואפילו אין בה נ´´ט וטעות הוא בידם דהא מפרשינן בגמרא דתנא דבר שבמנין קתני כגון חתיכה בחתיכות משום דדרכן לימנות חשיב ולא בטיל ואי בבשר שנתערב טעמו בחלב קמיירי או בטיפת חלב שנפל לקדירת [בשר] מי הוי דבר שבמנין ועוד הא אוקימנא כל איסורין שבתורה שלא במינו בנ´´ט ואפי´ לרב ושמואל דאמרי במשהו בשלא במינו מודו ובכולה שחיטת חולין אמרינן בשר בחלב בנ´´ט: שער נזיר. דבר הנמכר במנין הוא כמה גיזות בסלע ועושין מהן שקין: גמ´ אי דבר שבמנין קחשיב. משום דדרכו לימנות לא בטיל ואפי´ לאו איסור הנאה נחשוב נמי חתיכות נבילה: תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. דאיכא תרתי לחשיבותא דחשיב איסור דידהו הוא דלא בטיל אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו למנות בטיל ומשליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו וחתיכת נבילה אע´´ג דדבר שבמנין הוא כיון דלאו איסור הנאה הוא בטלה ברובא וחדא שדי לכלבים ואינך שרו באכילה: אגוזי פרך. מקום וכן רימוני בדן אם של ערלה או של כלאי הכרם הן ונתערבו באלף כולן ידלקו: הא תנא ליה התם. בסדר זרעים ומייתי לה בביצה שנולדה (דף ג:) וביבמות בהערל (דף פא:): וליתני ככרות של בעה´´ב. לענין חמץ בפסח דדבר שבמנין הוא ואיסורי הנאה: חבית בחבית. דשקיל חדא ושדי בנהרא ואינך נשתרו בהנאה אבל יין שנתערב ביין כולו אסור בהנאה: הלכה למעשה. להורות על המעשה: יין נסך. ממש חבית בחבית מותר בהנאה חוץ מדמי אותה חבית אבל יין ביין כולו אסור בהנאה: סתם יינן אפי´ יין ביין מותר. בהנאה חוץ מדמי אותו יין וכן הלכה:
תוספות
אלו אסורין ואוסרין בכל שהו יי´´נ. פ´´ה מיירי בחבית יין נסך שנתערב באלף חביות כדאמרינן לקמן בגמ´ דדבר שבמנין קחשיב ועבודת כוכבים צורת עבודת כוכבים שנתערבה באלף צורות ובשר בחלב חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונאסרה בנ´´ט וחזרה ונתערבה באלף חתיכות דהיתר אוסרות כולם והאי תנא סבר דבשר בחלב אסור בהנאה כדמוכח בגמ´ דהאי תנא אינו קחשיב רק דאיכא תרתי איסורי הנאה ודבר שבמנין ופלוגתא היא בפ´ כל הבשר (חולין דף קטז.) אי אסור בהנאה אי לא רבותיו של רש´´י רוצין לפסוק מתוך משנתנו דהכא דבשר בחלב נאסר במשהו ומפרשים דאסורין בכל שהוא דקתני מתני´ היינו טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר גדולה אע´´ג דליכא טעמא אי נמי חתיכת בשר קטנה שנפלה בקדירה מלאה חלב אע´´ג דלא יהיב טעמא וטעות הוא בידם דהא מפרש בגמ´ דלא מיירי מתני´ אלא בדבר שבמנין כגון חתיכה בחתיכות ומשום דהוי דרכן להימנות לא בטיל ואי בטיפת חלב מיירי או בחתיכת בשר קטנה הא לא הוי דבר שבמניין ועוד הא אסקינן (לעיל דף עג:) כל איסורין שבתורה בנ´´ט ואפילו רב ושמואל דאמרי מין במינו במשהו בשלא במינו מודו ועוד דבכולה שמעתא דטיפת חלב דכל הבשר מיירי בהדיא דבשר בחלב בנ´´ט: הא תנא ליה התם הראוי לערלה ערלה כו´. וא´´ת לעיל נמי דפריך וליתני חתיכת נבילה היה לו לתרץ משום דהא תנא ליה במס´ חולין פ´ גיד הנשה (דף צו:) דתנן חתיכה של נבלה שנתערבה באלף כולן אסורות וי´´ל דודאי גבי חתיכת נבילה ליכא לשנויי הכי דאע´´ג דתנא ליה התם בחולין מ´´מ הדר איבעי ליה למתנייה הכא. (מדקתני) בשר בחלב. וליכא למימר דבא לאשמועינן דבמשהו זה אינו דע´´כ מיירי בחתיכה חשובה הראויה להתכבד דאי בחתיכה כל דהו פשיטא דבטלה וליכא למימר משום דהוי איסור הנאה לא בטלה אע´´ג שאין בה חשיבות שהרי ערלה (וכלאים) וכלאי הכרם איסורי הנאה נינהו ואפ´´ה אמרינן יעלו באחד ומאתים אלא ודאי מיירי בחתיכה חשובה כי ההיא דחולין אלמא הדר תני ליה אע´´ג דכבר תנא ליה התם ולכך הוה פריך וליתני חתיכה של נבילה וא´´ת ויי´´נ דקתני לה במתני´ על כרחך מיירי בחביות סתומות כיון דתרתי אית ליה וא´´כ אמאי תנייה הכא הא כבר תנא ליה התם במס´ ערלה (פ´´ג מ´´ז) דקתני וחביות סתומות וצ´´ל דאיצטריך לאשמועינן חומרא אפי´ בסתם יינם אע´´פ שהוא מדבריהם ועוד איכא למימר דיי´´נ הכא במכילתין עיקר הוא למתנייה לכך תנייה אע´´פ ששנה כבר במקומות אחרים כה´´ג אבל שאר דברים שאינו שונה אותן כאן כי אם אגב גררא דיין נסך שם אני אומר שלא חש לשנות אותם השנויים במקום אחר: למעוטי דבר שבמנין ואין איסורי הנאה. לכאורה משמע דאתא למעוטי דלא הוי במשהו וא´´כ פליגא הך דהכא לההיא דפ´ גיד הנשה (חולין דף ק. ושם) דקתני התם דחתיכת נבילה אינה בטלה משום דהוי דבר שבמנין אע´´ג דלא הוי איסורי הנאה וקשיא דא´´כ ה´´ל לתלמודא לאתויי מתני´ דהתם ולמפרכה מיניה אההיא דהכא לכך נראה לי למעוטי דקאמר הכא היינו דלא חשיב הכא דבר שבמנין ולא איסורי הנאה שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי וכה´´ג איכא פ´´ק דב´´ק (דף ה.) למעוטי מסור ומפגל דהוי נמי פי´ שלא ירד לשנותם אע´´ג דמחייב עלייהו [ועיין תוס´ חולין דף ק. שילהי ד´´ה שאני]: אי נמי למעוטי איסורי הנאה כו´. הכא הוי ודאי למעוטי איסורי הנאה דלא הוי במשהו אלא בטל כיון דלא הוי דבר שבמנין כדפירש לקמן וקשה השתא לא הוי למעוטי דסיפא דומיא דלמעוטי דרישא דרישא היינו שלא ירד לשנות דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה אבל מ´´מ אמת הוא דהוי במשהו וסיפא אמר דאתא למעוטי דלא הוי במשהו כלל כדפרישית ושמא יש ליישב למעוטי דסיפא נמי דהיינו שלא ירד לשנותו אבל מ´´מ אמת הוא דאיכא איסורא דהוי במשהו כגון חמץ בפסח שאסור בהנאה והוי במשהו אפי´ בלא חשיבות דבר שבמנין דהא אפי´ תערובת דחמץ בעלמא הוי במשהו והשתא ניחא דלמעוטי דרישא ודסיפא ממעט הנך ב´ דברים שהקשה התלמוד מהם חתיכת נבילה וחמץ בפסח מיהו הא לא מתוקמא אלא לרב דאמר (בפסחים כט:) חמץ במשהו: אמר רב הלכה כרשב´´ג בחבית דאמר ימכר כולו לעובד כוכבים כו´. וא´´ת וכי פליג רשב´´ג אסתם מתני´ דקתני יין נסך במשהו ואוקמינן בחבית בין החביות וקאמר במשהו וי´´ל דרשב´´ג מוקי לה לענין שלא יכול למכור כל אחד ואחד לבדו לפי שאינו בטל למיהוי היין נסך היתר ע´´י ביטול אבל כל התערובת (. כחד) ודאי יוכל למכור חוץ מדמי חבית שבו:
עמוד ב´:
מתני´ גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי אומר ינגב וחכ´´א יקלוף את הזפת ושל חרס אע´´פ שקלף את הזפת הרי זו אסורה:
גמ´ אמר רבא דוקא זפתה אבל דרך בה לא פשיטא זפתה תנן מהו דתימא הוא הדין אפילו דרך בה והאי דקתני זפתה אורחא דמלתא קתני קמ´´ל איכא דאמרי אמר רבא דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב פשיטא זפתה תנן מהו דתימא ה´´ה דאפילו דרך בה והאי דקתני זפתה אורחא דמלתא קתני קמ´´ל דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב כי ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא א´´ל הב לי גברא דדכי לי מעצרתאי א´´ל לרב זיל בהדיה וחזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא אזל חזייה דהוה שיעא טפי אמר הא ודאי בניגוב סגי לה בהדי דקא אזיל ואתי חזא פילא מתותיה וחזא דהוה מלא חמרא אמר הא לא סגי לה בניגוב אלא בקילוף והיינו דא´´ל חביבי חזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא ת´´ר הגת והמחץ והמשפך של עובדי כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין ומודה רבי בקנקנים של עובדי כוכבים שהן אסורין ומה הפרש בין זה לזה זה מכניסו בקיום וזה אין מכניסו בקיום ושל עץ ושל אבן ינגב ואם היו מזופפין אסורין והתנן גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה מתניתין דלא דרך בה ברייתא דדרך בה אמר מר הגת והמחץ והמשפך של עובדי כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין והאנן תנן של חרס אע´´פ שקלף את הזפת הרי זו אסורה אמר רבא סיפא דמתני´ אתאן לרבנן דרש רבא נעוה ארתחו רבא כי הוה משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפילו לפי שעה גזרו ביה רבנן במה מנגבן רב אמר במים רבה בר בר חנה אמר באפר רב אמר במים במים ולא באפר רבה בר בר חנה אמר באפר באפר ולא במים אלא
רש"י
מתני´ גת של אבן שזפתה עובד כוכבים. ואורחא למירמי ביה חמרא פורתא לעבורי קוטרא דזיפתא: מנגבה. מפרש בגמרא במים ואפר: של עץ. דבעיא זפת טובא ובלעא חמרא טפי רבי אומר ינגב כשל אבן ורבנן פליגי: ושל חרס אע´´פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה. קס´´ד דברי הכל היא ומשום דחרס גופא בלא זיפתא בלע ליה לחמרא: גמ´ אבל דרך בה. בשאינה זפותה לא בעיא ניגוב אלא הדחה: אורחא דמילתא קתני. שדרך הזופתין לזרוק בו יין: א´´ד אמר רבא דוקא זפתה. ולא דרך בה הוא דסגיא בניגוב: אבל דרך בה. עובד כוכבים בגת מזופפת: לא סגי לה בניגוב. אלא בקילוף משום דעייל חמרא בפילי דזיפתא: דלא מצוחת עלי. לעשותן בהכשר שלא תפסיד את יינו ונמצא צווח עלי: שיעא. חלקה: מחץ. כלי שדולין בו מן הבור לחבית. הגת והמחץ והמשפך כו´ בשל חרס עסקינן מדקתני סיפא של עץ ושל אבן כו´ ובשאין מזופפות עסקינן מדקתני סיפא ואם הן מזופפות מכלל דכולה רישא בשאין מזופפין: ר´ מתיר בניגוב. ולקמן פריך והא אנן תנן בשל חרס אע´´פ שקילף הזפת אסורה: ומודה בקנקנים. של חרס אע´´פ שאין מזופפין שאסורין עד שימלאם ג´ ימים מים ומערן מעת לעת כדאמרינן באין מעמידין (לעיל לג.): מכניסו. כינוסו של קנקן לקיום שהוא שוהה בו יין זמן מרובה: ושל עץ ושל אבן. מנגבן והן טהורים דברי הכל כל זמן שאין מזופפין: ואם היו מזופפין אסורים. עד שיקלוף: והא אנן. תנן בשל אבן אפילו זיפתה מנגבה דברי הכל ולר´ ינגב בשל עץ והכא קתני אפילו בשל אבן דברי הכל אסורין קשיא בשל אבן דברי הכל אדברי הכל ובשל עץ קשיא דרבי אדר´: מתני´ דלא דרך בה. הלכך בשל אבן דברי הכל בניגוב סגי ובשל עץ לר´ ינגב: ברייתא דדרך בה. הלכך אפי´ בשל אבן בעי קילוף וכ´´ש בשל עץ: אמר מר הגת והמחץ והמשפך של חרס ר´ מתיר בניגוב. הואיל ואינם מזופפין: והא אנן תנן ושל חרס אע´´פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה. אלמא אפילו לר´ חרס גופיה בלע ולא סגי בניגוב ואפי´ לא דרך וכ´´ש הכא דאוקמינן ברייתא דדרך בה: סיפא דמתני´ אתאן לרבנן. והכי קאמרי רבנן של אבן כי לא דרך בה ינגב ושל עץ יקלוף ושל חרס אסורה ולרבי של אבן ושל עץ ינגב ושל חרס יקלוף כדקתני בברייתא דכשאינה מזופפת סגי בניגוב אלמא מזופפת ינגב ושריא: נעוה ארתחו. הגת הרתיחו ברותחין נעוה כמו יטופון נעווהי בחמר: כי הוה משדר גולפי. כדים רקים: סחיף להו אפומייהו. כופה אותן שוליהן למעלה ופיהן למטה משום חותם בתוך חותם: וחתים להו אבירצייהו. חותם את פי השק כלפי שוליהן: קסבר כל כלי שמכניסו לקיום. אפילו אין מוסרו לעובד כוכבים אלא לפי שעה גזרו ביה רבנן כיין עצמו כי היכי דלא ליתי לשהוייה ביד עובד כוכבים: במים ולא באפר. בתמיה מי מיקרי ניגוב:
תוספות
הגת והמחץ והמשפך כו´. ושל עץ ושל אבן מנגבן וזהו טהרתם כשאינם מזופפים מיירי ולקמן מוקמינן בדרך בה עובד כוכבים וא´´ת והא רבא אמר לעיל גבי מתני´ בדרך בה עובד כוכבים סגי לה בהדחה בעלמא וי´´ל דמתני´ דלעיל מיירי בגת של ישראל שדרך בה עובד כוכבים לפי שעה אבל הכא מיירי בשל עובד כוכבים דבליעא טובא לפי שהרבה פעמים דרך בה העובד כוכבים וא´´ת א´´כ היכי פריך בסמוך ממתני´ דקתני דסגי בניגוב במזופפין להך ברייתא דקתני בה ואם היו מזופפין אסורין ומאי קושיא הא אוקימנא מתני´ בשל ישראל וברייתא בשל עובדי כוכבים כדפרישי´ וי´´ל דבמזופפין אין לחלק בין של עובדי כוכבים לשל ישראל לפי שהזפת מבליע בשעה מועטת: דהוה שיעא. פירש ה´´ר פטר כלי שנקב בו ונסתם בזפת אינו חמור ככלי מזופף שהחמירו בו אפילו לפי שעה לפי שמכניסו לקיום ולא משום דבלע ולכך רצה רב להתיר גת של אבן זפותה דהוה שיעא ולא חש לבליעת זפת וא´´כ סתימת זפת הכלי שאין עשוי לקיום סגי ליה בהדחה ככלי עצמו או ניגוב אם הוא כלי שצריך ניגוב ולפי זה המשפך שלנו שמזופפין מעט סביב הברזל סגי להו בניגוב כמו המשפך עצמו מיהו בכלים מזופפים יש להחמיר שרגילים ומצוים: דרש רבא נעוה ארתחו. פירוש הגעילו הגתיות הגדולים .. מכאן אומר ר´´ת דעירוי ככלי ראשון מדאמר הכא דעל ידי עירוי מפליט היין הבלוע בגת דעל כרחך ע´´י עירוי קאמר הכא שהרי הגת גדולה וכבידה שאין יכולין לתתה לתוך יורה מרותחת כדי להגעילה אלא ע´´כ על ידי עירוי קאמר והשתא כיון דהוה ככלי ראשון אם כן הני כלים שנאסרו ע´´י כלי ראשון סגי להו בהגעלה ע´´י עירוי אבל רשב´´ם חולק על ר´´ת ואומר דעירוי ככלי שני הוא לגמרי והא דמשמע הכא דגת סגי לה בעירוי שאני יין נסך דתשמישו ע´´י צונן ועיקר דברי רשב´´ם ור´´ת במסכת שבת פרק כירה (דף מב. ושם) האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין ושם האריכו ומסקנא דמילתא פי´ רבינו ברוך דמילתא דעירוי תליא בפלוגתא דרב ושמואל דפ´ כיצד צולין בפסחים (דף עו.) דפליגי אי תתאה גבר אי עילאה גבר וקיימא לן כמאן דאמר תתאה גבר מיהו גם עילאה מבשל ומבליע כדי קליפה דאדמיקר ליה בלע כדאמרינן פ´ כיצד צולין הלכך עירוי אינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני לגמרי אלא מבשל ומבליע הוא כדי קליפה ולא יותר וא´´כ כלים שנאסרו ע´´י כלי ראשון שהם בלועים מעבר לעבר לא סגי בעירוי שהרי העירוי אינו מפליט אלא כדי קליפה ולא יותר והני קערות שהם בולעות על ידי עירוי היה נראה כמו כן דסגי להו בעירוי להגעילן וכן פירשתי בסדר ביעור חמץ בקרובץ שבת הגדול שיסד רבינו יוסף ט´´ע (פחז) קדירות אין צריך לפלחא כו´ וקערות מותרות כי שקיל מדורא עלייהו לאנחא ומיהו אין הלכה כך אלא צריך להגעילן בכלי ראשון משום דפעמים שתוחבין הקערות בתוך הכלי ראשון ותוך יורה מרותחת והשתא דפירשתי עירוי אינו לא מבליע ולא מפליט רק כדי קליפה אם כן הני חביות של עובדי כוכבים סגי להו בעירוי דומיא דגת דקאמר הכא נעוה ארתחו ואם היה מנסרן הנגר וקולפן במלקט וברהיטני ומסיר הקליפה של צד היין סגי בהכי בלא עירוי דהא כי נעביד להו עירוי אינו מפליט עירוי כי אם כדי קליפה כו´: רבא כי משדר להו גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו. שמעינן מהכא דישראל השולח חביות ריקניות בבית עובד כוכבים או מעיר לעיר כדי לתקנן צריך לחותמן מבפנים בגחלת או באבן רכה שהיא כאבן סיד כדי שיהא ניכר אם העובד כוכבים נותן לתוכן יין מיהו יש לדחות דדוקא לדידהו שהיו חביות שלהם קטנים ונוחים לתת לתוכן יין ולערותם מיד אבל חביות שלנו שהם גדולים ואינם נוחים לתת לתוכן יין ולערותם מיד אין לחוש ואין צריך לחותמם ומכל מקום טוב להחמיר: