בדף היומי – מסכת שבועות, דף לה, נידון עניין מחיקת שמותיו של הקב"ה. סוגיה זו העסיקה פוסקים רבים, שכן לא כל שם או כינוי נחשב כשם קודש שאסור למחיקה.
בספר מנהג ישראל תורה (או"ח סימן קנ"ד סעיף ב') מסביר המחבר על פי שולחן ערוך יורה דעה סימן רע"ו, שישנם שבעה או עשרה שמות שאינם נמחקים. לעומת זאת, כינויים ושבחי שמים כמו "הגדול", "הגיבור" ו"הנורא" – אין בהם איסור מחיקה, שכן הם מבטאים תיאורים ופעולות, ולא שמות עצם של הבורא.
לעניין מחיקת שמות שנכתבו בלשון לעז, כגון Gott (בגרמנית) – נחלקו הפוסקים. דעת הש"ך (יו"ד סימן קע"ט) שאין איסור למחוק זאת, אולם במגן אברהם (סימן של"ד סקי"ז) ובחכמת אדם מובאת שיטת המחמירים.
גם על קיצור השם באמצעות יודי"ן כתב הרמ"א (יו"ד רע"ו): יש להחמיר במחיקתם, אם לא לצורך גדול. ובספרים כמו שדי חמד ושולחן מלכים מצינו שהחמירו אף בכינויים כמו ד' או ה', אף שאינם מהווים את האות הראשונה של השם המפורש.
צורות הסימון לשם השם בכתבי יד וסידורים
בכתבי היד הקדומים, הצורה הנפוצה ביותר לסמן את שם ה' היא שלושה יודי"ן (ייי) הכתובים בשורה או בצורת סגו"ל (שתיים למטה ואחת למעלה). הרמ"א מזכיר צורה זו, וכן מבאר בעל הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות ג טו) שהכוונה לשלוש אותיות יו"ד המרמזות ל"שדי", "אלקים" ו"אהיה". בפירושו על ברכת כהנים (במדבר ו כד) הוא מוסיף טעם נוסף: כנגד שלוש הברכות – "יברכך", "יאר", "יישא".
צורה נפוצה נוספת – המוכרת לנו מסידורים – היא שני יודי"ן בלבד, לעיתים עם גרשיים ביניהם. תרומת הדשן מזכיר גם אפשרות של שני ווי"ן במקום יודי"ן.
בעבר, מרבית הסידורים נמנעו מכתיבת שם הוי"ה במלואו מחשש למחיקה וביזוי, והסתפקו בסימנים. אך בדורות האחרונים, עם התפשטות הסידורים המבוססים על תורת הקבלה, ניכרת מגמה הפוכה – להדפיס את שם ה' ככתיבתו ממש. נמסר בשם הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק שהכתיבה המפורשת מסייעת לכוונה. כך פסק גם הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (חלק ד, סימן א).
0 תגובות