בדף היומי מסכת זבחים דף ל"א, המשנה מפרטת את הדינים הבאים: כל הפסולין לעבודה ששחטו שחיטתן כשרה, שהשחיטה בקדשים כשרה לכתחילה בזרים שאינם כהנים, בנשים (אפילו ממשפחת כהונה), בעבדים כנעניים ובטמאים, ואף בקדשי קדשים.
אך מה לגבי אמירת סדר הקורבנות על ידי נשים, האם הן מחויבות לאומרם כפי שגברים אומרים אותם בסדר התפילה?
יסוד הדברים, שהנשים מותרות בלימוד ההלכות הנוגעות להן, הוא על פי מה שכתב בבית יוסף (או"ח סי' מ"ז ד"ה וכתב עוד האגור) בשם האגור (סי' ב) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מ"ה): שנשים מברכות ברכת התורה, ואף על פי שאינן חייבות בתלמוד תורה, ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ.), זהו דווקא בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב.
ואף על פי שלשון ברכת "לעסוק בדברי תורה" משמעה תורה שבעל פה, מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות. ועוד, כי הן מברכות על קריאת הקרבנות - ותפילה כנגד הקרבנות תקנום (ברכות כ"ו) - והן חייבות בתפילה (שם כ'). אם כן, חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות.
וכל שכן לדברי סמ"ג, שכתב שהנשים חייבות ללמוד את הדינים השייכים להן. ומבואר מכאן שנשים חייבות בקריאת הקרבנות ולימודם, משום שהוא חלק מסדר התפילה שהנשים חייבות בו. וכן פסק במגן אברהם (ס"ק י"ד).
ובגוף דברי מהרי"ל מבואר, שכיוון שהנשים חייבות בתמיד וקרבנות כמו האנשים, וגם חייבות בתפילות שנתקנו כנגד התמידים, לכן עליהן לומר גם את ענייני הקרבנות שבפסוקי המקרא, ושמא אף את משניות "איזהו מקומן" צריכות הן לומר. וכתב השואל ומשיב שלפי דבריו יש לומר כנ"ל, שבזמן בית המקדש היו הנשים לומדות הלכות קרבנות, ולכן היה מותר להן לשחוט לכתחילה.
0 תגובות