בדף היומי במסכת זבחים דף לו מובא הדין (לדעת רב אשי) בעניין קרבן: אם כהן כשר קיבל את דם הקרבן, ונתן אותו לכהן פסול, אין הדם נפסל משום דחוי. כלל זה תקף אף לדעת הסוברים שכל דבר שנדחה אפילו שעה אחת הרי הוא נדחה לעולם.
הטעם לקולא זו הוא הכלל: כל שבידו [להחזירו לכשר], אינו דחוי. כלומר, היכולת לתקן את המצב שנוצר מונעת את הדחייה המוחלטת של החפץ או הקדושה.
ומכאן לדין מכירת ספר תורה שנפסל, על אף שקיימת אפשרות לתקן ספר תורה שיש בו טעות, חיסרון או יתרון באותיות, פסק הריב"ש (שו"ת סי' רפה) שמותר למכור ספר תורה כזה.
ההיתר נובע מההנחה שכיוון שהספר פסול, אין בו קדושת ספר תורה (אף שיכולים לתקנו), והוא נחשב כחומשים. מכירת חומשים מותרת לצורך, ואף חומשים של ציבור מותרים למכירה על ידי שבעה מטובי העיר במעמד אנשי העיר, ובתנאי שיתנו שלא לעלות בדמיהם, וכן דינו של ספר תורה פסול.
פסיקה זו שאכן מותר למכור ספר תורה שיש בו טעויות נפסקה גם בשולחן ערוך (או"ח סי' קנג ס"ג) וברמ"א (יו"ד סי' רפב סי"ח).
מכירת ספר תורה פסול - דעת הנודע ביהודה
בניגוד לכך, הנודע ביהודה (שו"ת קמא יו"ד סי' עא) קבע כי אף שיש כמה פסולים בספר תורה, קדושתו הראשונה עדיין חלה עליו. קביעה זו עלתה בהקשר לשאלת שבועת שקר על ספר תורה פסול, ונקבע שיש איסור חמור בשבועת שקר גם במקרה זה.
הוא נימק זאת כך: לו הייתה הקדושה של כל הספר מסתלקת לחלוטין מחמת הפסול המועט שאירע, לא הייתה שום תקנה לספר. זאת כיוון שלאחר התיקון, האותיות והתיבות שתוקנו אמנם מתקדשות, אך שאר הספר (שכבר איבד את קדושתו) לא יוכל לחזור ולהתקדש על ידי תיקון האותיות המעטות. שכן, כל שם ושם בספר צריך להיכתב בקדושה בפני עצמו, ואם חלק מהספר נכתב שלא בקדושה – כל הספר פסול. על כן, המסקנה היא שגם כאשר הספר פסול, לא נפסלו אלא אותה תיבה או האות החסרים, אבל שאר כל הספר קדושת ספר תורה עליו לגמרי כבראשונה.
הבית שערים (שו"ת יו"ד סי' שסח) השתמש בסוגיית 'דחוי' שבמסכת זבחים כדי ליישב את הקושיות ולהסביר את מנגנון הקדושה בספר תורה הניתן לתיקון.
הוא הוכיח מכלל "כל שבידו אינו דחוי" כי קדושה יכולה לחול על תנאי שיתוקן הדבר בסוף, כל עוד בידו של האדם לתקן את הדבר. באופן דומה לספר תורה: אף על פי שאם לא יתוקן לעולם הוא יישאר בפסולו, מכל מקום, כיון שבידו לתקנו אינו נדחה. כאשר יחזור ויתוקן, יחזור ספר התורה ויתקדש מאז ולהבא.
0 תגובות