כשחוקרים מנסים לזהות מקומות המוזכרים בתנ"ך, הם נעזרים בממצאים ארכיאולוגיים, בכתובות עתיקות ובמסורות. אבל מה שמפתיע הוא שאחד המפתחות החשובים ביותר לזיהוי מדויק של מקומות מקראיים נמצא דווקא בשמות הערביים של אותם מקומות. כן, השפה הערבית שימרה עבורנו את המפה הגיאוגרפית של התנ"ך ותקופת חז"ל בצורה מדהימה!
כשאנחנו חושבים על הוכחות לקשר היהודי לארץ ישראל – חוץ מהאמונה החזקה שמחזיקה אותנו פה, אנו צריכים פשוט להבין את השפה של אלו שכרגע השכנים שלנו. כן, השפה הערבית שפת האם של מליוני מוסלמים בעולם שאיך נאמר... לא ממש אוהבים את העם היושב בציון... השפה הזו שימרה עבורנו את ההיסטוריה היהודית בצורה מדהימה.
בואו נצא למסע מרתק בעקבות שמות המקומות בארץ ישראל, ואיך השפה הערבית שימרה את השמות המקוריים מימי התנ"ך, עדות חיה וקיימת למתנה אותה קבלנו מהקב"ה.
לפני 700 שנה, רבי אשתורי הפרחי, שחי בארץ ישראל כתב את ספרו המפורסם "כפתור ופרח". בספר זה, שנחשב לספר ההלכתי הראשון על מצוות תלויות בארץ, ובמקביל לחיבור הגיאוגרפי הראשון המקיף על ארץ ישראל, הוא זיהה שמות מקומות מקראיים לפי השמות הערביים שהיו נהוגים בזמנו.
ר' אשתורי זיהה את בית הכנסת שראה במקומו עם בית שאן המוזכר בתלמוד ירושלמי... והוא סבר שבית שאן בימיו היא אותה בית שאן הנזכרת בתלמוד ובתנ"ך.
ר' אשתורי כתב במפורש: 'אזכיר המקום בלשון קודש ובערבי, שעם זה ידוע שאי אפשר ממש שינוי בקצתם'. ועוד כתב: 'הארץ לעולם עומדת, ובשמותם ברוב, והשינוי בשמות מעט הוא'. כלומר, השמות הערביים של המקומות שומרים ברובם על השמות המקוריים.
לא רק רבי אשתורי הפרחי חשב כך. הדבר מוזכר גם בספר כוזרי, ומפליא ביותר שאחד מחשובי הראשונים רבי משה בן נחמן הרמב"ן שינה פירוש בפסוק, בשל מסורת מוסלמית ושימור שם !
בפירושו המקורי של הרמב"ן לפסוק 'ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה' (בראשית לה, טז), הרמב"ן ניתח את המילה 'כברת' והגיע למסקנה שמדובר במרחק משמעותי בין מקום פטירת רחל לבית לחם.
אולם, כאשר הגיע הרמב"ן לארץ ישראל בשנת 1267, הוא כותב בעצמו: 'זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש...'.
מה גרם לרמב"ן לשנות את דעתו? הוא פשוט שאל את התושבים המקומיים הערבים 'לאיזו עיר הגעתי?', והם ענו לו 'בית לחם'. וכששאל 'איזה קבר זה?', הם ענו לו 'קבר רחל'. על סמך זה, הרמב"ן שינה את פירושו למקרא - דבר זה למרות שנראה לנו יוצא דופן בתולדות פרשנות התורה היה פשוט לרמב"ן.
זו הוכחה ברורה שגדול חכמי ישראל בתקופתו סמך את ידיו על המסורת והשמות שנשמרו בפי הערבים, עד כדי כך שהיה מוכן לשנות את פירושו לתורה על סמך המידע הזה. הרמב"ן הבין שהשמות והמסורות המקומיות הערביות שימרו את האמת הגיאוגרפית של המקרא וחז"ל.
ההסבר הוא שהשפה הערבית, כשפה שמית קרובה לעברית, שימרה מאפיינים רבים של לשון הקודש העתיקה שלא נשמרו בעברית המודרנית.
עברית וערבית הן "שפות אחיות" מאותה משפחת שפות. הן חולקות מבנה דקדוקי דומה, שורשים משותפים ואוצר מילים דומה.
רבנו אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" מסביר תופעה היסטורית מרתקת:
כאשר הכובשים המוסלמים הגיעו לארץ ישראל בשנת 638 לספירה, הם לא המציאו שמות חדשים למקומות, אלא קיבלו את השמות מהתושבים המקומיים שקדמו לנוצרים.
למעשה הם החזירו לשימוש את השמות היהודיים המקוריים שהיו נהוגים עד מרד בר כוכבא, וזאת למרות שהרומאים ניסו למחוק את הזהות היהודית על ידי שינוי שמות הערים - כמו שכם שהפכה ל"נאפוליס", וירושלים שהפכה ל"איליה קפיטולינה".
המוסלמים במקרים רבים רק עיוותו קלות את השם המקורי לפי ההגייה הערבית.
הדוגמאות לתופעה הזו מדהימות:
- בֵּית שְׁאָן נקראה בערבית "בִּיסָאן"
- עַכּוֹ נקראה "עַכָּא"
- יְרִיחוֹ הפכה ל"אַרִיחָא"
- בְּאֵר שֶׁבַע נקראה "בִּיר אַ-סַּבַּע"
- עַזָּה נקראה "עַ'זָּה"
- שׁוּנֵם הפכה ל"סוּלַם"
- אַשְׁדּוֹד הפכה ל"אִסְדּוּד"
- חֶבְרוֹן נקראה בעיקר "אַל-חַ'לִיל" אך גם שימרה את השם "חַבְּרוּן" בפי חלק מהתושבים.
- נָצְרַת הפכה ל"אַ-נַּאצִרַה"
ויש עוד עשרות דוגמאות...
המקום שבו אנחנו עומדים כעת? זהו האתר העתיק של העיר אשדוד המקראית, שנקראה בערבית "איסדוד" השם הערבי שימר את השם העברי המקורי במשך אלפי שנים, גם כשהעיר העברית עצמה חרבה ונבנתה מחדש.
כפי שראינו באשדוד, שהפכה בפי הערבים ל"איסדוד", ישנן דוגמאות רבות נוספות בארץ ישראל לשימור שמות מקראיים במסורת הערבית המקומית.
הכפר הערבי סולם בעמק יזרעאל הוא שיבוש ברור של "שונם" המקראית - עיר עתיקה הנזכרת בתנ"ך כחלק מנחלת שבט יששכר.
שונם מפורסמת מסיפור האישה השונמית שאירחה את הנביא אלישע, וכן כמקום בו התכנסו הפלשתים לפני הקרב הגורלי שבו נהרגו שאול המלך ובניו. אבישג השונמית, משרתתו של דוד המלך בזקנתו, הגיעה גם היא מעיר זו.
הסופר הנודע מארק טוויין ביקר בכפר הערבי סולם בשנת 1867, בחיפושיו אחר אתרים מקראיים, וכתב בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש:
"מצאנו כאן פרדס לימונים — צונן, שופע פרי. אתה נוטה להגזים בהערכת היופי כשהוא נדיר, אך פרדס לימונים זה היה יפהפה בעיני. הוא אכן היה יפהפה. אינני מגזים. תמיד אזכור לטובה את שונם כמקום שהעניק לנו מחסה לאחר רכיבה ארוכה, חמה ומייגעת".
כבר בספר "כפתור ופרח" של ר' אשתורי הפרחי שחי בארץ ישראל מאות שנים לפני מארק טווין מוזכר הזיהוי של שונם המקראית עם הכפר סולם. זוהי עדות חיה נוספת לכך שהשפה הערבית שימרה עבורנו את המפה הגיאוגרפית של התנ"ך במשך מאות ואלפי שנים.
מרן הרב חיים קניבסקי זצ"ל קיבל מסורת מאביו, הסטייפלר זצ"ל, אודות בית מסוים בכפר הערבי סולם שנמצא, לפי המסורת, בדיוק באותו מקום בו התרחש הנס של אלישע הנביא והאישה השונמית. הרב קניבסקי שלח את תלמידיו להתפלל במקום זה על סמך עדות ערבי זקן תושב הכפר שהצביע למטיילים חרדים היכן הבית ממוקם. אף ר' חיים קנייבסקי עצמו הגיע לשם להתפלל.
יש בכך עדות חיה לפסיקתו של אחד מגדולי הדור האחרון, המאשרת את המסורת בדבר הזיהוי של שונם המקראית עם הכפר סולם – דוגמה נוספת לשימור השמות המקראיים באמצעות השפה הערבית.
למעשה זוהי אירוניה היסטורית מרתקת – דווקא השפה הערבית, המזוהה עם האסלאם, היא אחת העדויות החזקות ביותר לקשר היהודי העתיק לארץ ישראל. היא מעידה על היסטוריה יהודית שלא ניתן להכחיש.
"כפתור ופרח" שקבע ויסד את כלל של שימור שמות התנ"ך והתלמוד בשפה הערבית הוא אחד מגאוני ישראל לדורותיהם
הרב בעל חוות יאיר מגדולי האחרונים במאה ה-17 כותב באחת מתשובותיו: "והנה נזדמן אלי ספר קדמון, שמו כפתור ופרח, חיבור גדול ומופלא אחד מבני ארץ ישראל".
גם הרב יעקב עמדין, בספרו שאילת יעב"ץ, מביע הערכה עצומה: "ועתה זיכני השם יתברך לראות שכיוונתי לדעת הגדולים הקדמונים... קנו לי ספר אחד ישן כפתור ופרח".
ומהר"ץ חיות מגאוני גליציה כותב: "זה ספר כפתור ופרח תולדות חכמתו של האדם הגדול איש תורי בן רבי משה הפרחי כבר מפואר ומהולל אצל כל רבותינו הקודמים כולם הזכירוהו לשבח ולתהילה, הרדב"ז, המבי"ט, מרן הבית יוסף, הרמ"א והשיטה מקובצת".
מרן הרב אלישיב כתב בהקדמה למהדורה החדשה: "מודעת זאת בארץ מעלת הספר כפתור ופרח שחובר על ידי חד מקמאי רבינו אשתורי הפרחי".
מרן הרב וואזנר כתב: "ספר כפתור ופרח המפורסם מרבנו אשתורי הפרחי זכותו יגן עלינו אחד המיוחד בים ספרי הראשונים בענייני מצוות התלויות בארץ ועניני ארץ הקודש".
מעמדו של הספר כמקור מהימן וקדוש בנושא ארץ ישראל הוא חסר תקדים. זהו החיבור הגיאוגרפי-הלכתי הראשון והמקיף על ארץ ישראל, והעובדה שמחברו, רבי אשתורי הפרחי, חי בארץ ישראל וחקר אותה במשך שנים, הופכת את הספר למקור ראשון במעלה.
בענייני מצוות תלויות בארץ אנו פוסקים לרוב כפי הוראתו של כפתור ופרח גם כשהוא חולק על הרמב"ם. מרן השולחן ערוך מצטטו 35 פעמים ופוסק כמותו.
הספר משלב ידיעה מעמיקה של המקורות היהודיים עם הכרה מעשית של הארץ, ומהווה בסיס לכל מחקר על גיאוגרפיה והלכה בארץ ישראל. חכמי ישראל לדורותיהם התייחסו לספר כאל מקור בעל סמכות עליונה, וגם חוקרים מודרניים מתייחסים אליו בהערכה רבה, וכפתור ופרח נלמד בפקולטות לגאוגרפיה באוניברסיטאות ברחבי הארץ.
אנחנו באשדוד העתיקה, הבה נשמע כמה פרטים מעניינים על המקום
אשדוד מיושבת כבר כ-3,700 שנים והייתה אחת מחמש ערי הפלשתים החשובות ששכנו באזור, יחד עם עזה, אשקלון, גת ועקרון.
- אחד האירועים המפורסמים בתנ"ך התרחש באשדוד: לאחר ניצחון הפלשתים בקרב אבן העזר, הם לקחו את ארון הברית כשלל מלחמה למקדש האל דגון באשדוד. לבסוף פרצה מגפה קשה בעיר והפסל של דגון התנפץ.
- במאה ה-2 לפנה"ס, שרף יונתן החשמונאי את אשדוד ואת מקדש דגון, כחלק ממאבק החשמונאים נגד ההשפעה היוונית ההרסנית.
- במסגד המרכזי של איסדוד היה קבר שהתושבים האמינו שהוא של סלמאן הפרסי, הספר האישי של הנביא מוחמד - דבר שהפך את איסדוד למקום קדוש למוסלמים.
- גמאל עבד אל נאצר, שלימים הפך לנשיא מצרים המפורסם, שירת כקצין בצבא המצרי באיסדוד במהלך מלחמת העצמאות.
- המושג "עד הלום" (שפירושו "עד כאן") מקורו בקרב האמיתי שהתרחש בגשר איסדוד (כיום גשר עד הלום), שהיה הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע הצבא המצרי בפלישה למדינת ישראל.
- ההפצצה האווירית הראשונה בהיסטוריה של חיל האוויר הישראלי (טייסת 101) הייתה באשדוד ליד גשר עד הלום.
נסיים בקטע מאלף על חוק שימור שמות מקומות, שנכתב בידי אחד מגדולי הסופרים הישראליים. הקטע עוסק בהר ששמו משמר אירוע תנ"כי מפורסם, ואשר מדינת ישראל ניסתה לשנות את שמו... את זהותו של הסופר נגלה בהמשך.
הנקודה הבולטת ביותר שעל רכס הכרמל היא המוחרקה... היא נקראת על שם המנזר הכרמליתי דיר אל-מוחרקה, הסמוך אליה מאוד, אבל יש לה גם שם עברי תקני ורשמי והוא קרן כרמל.
את השם הזה נתנה לה מדינת ישראל, אבל אזרחי מדינת ישראל לא עושים בו שימוש. מדוע? כי מלחמת הקיום של מילים דומה למלחמת הקיום של בעלי חיים ושל צמחים: רק המתאימים והמצליחים שורדים, והאחרים נדחים. דומה שעם כל הכבוד שאזרחי ישראל רוחשים לשפתם ולמדינתם, הם מתקשים באמירת: "בואו ניסע לקרן כרמל." אולי משום שקרן כרמל נשמע כמו שם של עורכת דין צעירה ונמרצת ולא כשם של מקום, ואולי משום שטבעי ונעים ומקובל ומתבגן לומר: "בואו ניסע למוחרקה". הלב והפה לא מרגישים צורך בהחלפת השם הזה בשם אחר.
אבל יש עוד סיבה, שאולי לא הכל מודעים לה: דווקא השם הערבי מוחרקה משמר את המסורת היהודית הקשורה למקום הזה. ואילו השם העברי-ציוני קרן כרמל מעלים אותה. פירוש המילה מוחרקה הוא "מקום השריפה." הוא ניתן למקום בגלל הסיפור המקראי על אליהו הנביא, שעל פי המסורת התמודד שם בנביאי הבעל והצליח לעשות מה שלא הצליחו הם: להוריד משמיים אש ששרפה עצים וקורבנות על מזבח שנבנה לצורך אותה התמודדות. השריפה הזאת הוכיחה שאלוקים שלנו, ולא הבעל, הוא האלוקים. אבל מדינת היהודים, שמבקשת להרחיק שמות ערביים מן המפה ומן התורה, נתנה לטשטש את השם העברי קרן כרמל. וכך מחקה את המורשת היהודית שדווקא השם הערבי שימר, אין ספק. אנחנו חיים באזור מסובך ומשופש מאוד...
את קטע זה כתב מאיר שלו בספרו גינת בר.
כך, בסופו של דבר, השפה הערבית היא עדה אילמת אך רבת עוצמה לקשר העמוק שבין עם ישראל לארצו. דווקא דרך שמות המקומות ששרדו בפי יושבי הארץ לאורך הדורות, אנו מוצאים את העדות החיה לסיפור התנ"כי. זוהי תזכורת שההיסטוריה והגיאוגרפיה שלנו אינן רק בדפי הספרים, אלא חקוקות בנוף, בשמות ובמסורות של הארץ הזאת - גם כשהן מבוטאות בשפה אחרת.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות