הבוקר (רביעי) נערך טקס במחנה שורה שפתח את ההלוויה המשטרתית-ממלכתית לחלל המשטרה רס"ר רני גואילי ז"ל שגופתו אותרה השבוע בעזה. לאחר מכן יצאה ממחנה שורה השיירה המשטרתית המלווה את ארונו של רס"ר רני גואילי ז"ל בדרכה ליישוב מיתר. "כיכר השבת" מעביר את מסע הלוויה בשידור חי.
טליק גואילי, אמו של רני הייתה הראשונה להספיד ואמרה: ״אני טליק גואילי, אמא גאה של רן, שוטר יס״מ, הראשון לצאת הראשון האחרון לחזור. האחרון שחזר. תודה לכולם על התמיכה החיבוק והליווי בתקופה המטלטלת הזו. רני, אני מדמיינת אותך שם למעלה על הטריבונה עם כל גיבורי המלכות, עם כל הגיבורים שחירפו את נפשם".
"אני מדמיינת אותך", אמרה האם: "מכנס את כולם ואומר להם - אתם חייבים לבוא לשמוע את ההספדים שלי, יהיה מגניב. אני מדמיינת את כולכם על הטריבונה - כולם גיבורי מלחמת התקומה. קצת אחרי שנחטפת הזמינו את כל משפחות החטופים לפגישה ברעננה, יום גשום, אני ואבא יוצאים מהבית, כביש 6 ופתאום הגשם פוסק, ומופיעה קשת ענקית עצומה ומלאה. אנחנו נוסעים אליה ממש לתוך הקשת, מביטים בה בדממה והיא מלווה אותנו עד שלרגע אחד נכנסנו לתוכה ואז היא נעלמה. ואני ידעתי, שזה סימן ממך. רק רציתי להגיד לך ילד אהוב שלי שהתקווה שאולי תחזור אלינו על שתי רגליים ואולי אפילו אחת היא זו שנתנה לנו את הכוח לעבור את התקופה הארוכה הזו בלעדיך".
האם הוסיפה וספדה: "אני מדמיינת אותך עכשיו אומר ״די אמא מביכה עם הגאה גאה״. מאותו יום ארור, בכל פעם שמבצבת דמעה אני נזכרת בך לוחש לי ״אמא שלי הגאה״. בכל התקופה הזו סיפרנו עליך בלי סוף, נדמה שהפכת לילד של כולם. הם מכירים אותך בכלהעולם רני, במהלך השנתיים האלה שמעתי הספדים רבים על גיבורי מלחמת התקומה, וכל הספד הזכיר לי אותך. אותו ערכים ורוח, כאילו העתיקו אותך אחד לאחד, גולנצ׳יק ושוטר גאה שאוהב את המדינה. מיד אחרי היום הארור שנחטפת נזכרתי שחזרת יום אחד מהעבודה וסיפרתי לי שירקו עליך ואמרת ״מה הם לא מבינים? שאני זה הם ואנחנו באותו צד? שאני שוטר ואני בעבודה?״ זה משפט שמהדהד בי והבנתי שזו המשימה שלי - להוכיח שאנחנו עם אחד חזק, שנמצא כאן כדי להישאר, שכולנו באותו צד. אז רני אוהב שלי אני מבטיחה לך שהרבה בזכותך נזכרנו עם ישראל שלמרות המחלוקות אנחנו עם אחד גדול וחזק. רני, כמות החיבוקים והאהבה מכל הצדדים היא בלתי נגמרת".
"רני", אמרה האם: "יצאת להגן על כולם והם כולם ראויים להקרבה שלך. 700 חיילים חיפשו אותך, מצאו אותך, החזירו אותך. אין על עם כזה בעולם. עין במר בוכה ולב שמח. רן תדאג שפ מלמעלה לאחד את כולם, כי אני פה למטה קצת דואגת. תבקש מהורים המלכות לחזק את החיילים והשוטרים שלנו כי אנחנו עדיין במשימה לחסל את האויבים - חמאס, גיהאד, טרוריסטים מזוהמים ניסים להפחיד אותנו ולהבהיל את עם ישראל - תראו מה נשאר מכם, חכו תראו מה יישאר מכם. תדעו לכם נמושות שרני וגיבורי המלכות נותנים לנו את הכוח להעלים אתכם מהעולם. גיבורי המלכות שלנו מחכים לכם גם למעלה".
"רני", אמרה האם לסיום "אתה כל כך איתי, כל יום ודקה, אני טליק גואילי, אמא גאה גאה. ותודה לכם שאתם פה, לראות אותכם בכל צומת עם הדגלים לאורך כל הדרך זה כזה מרגש ומחזק. אין לכם מושג. אני לא יודעת איך היינו עוברים את כל השנתיים וארבעה החודשים בלעדיכם, תודה.״
איציק גואילי, אביו של רני ספד: ״רני, אני לא כתבתי כלום כי אני תמיד מדבר מהלב עם מה שאני מרגיש באותו רגע. לראות פה את כולם עומדים מולך, מה שאתה עשית והצלת ואיחדת, זה לא דבר שהוא מובן מאליו. ואני רוצה להגיד שכל יום אנחנו מוצאים עליך משהו חדש. גם לפני כמה שעות שקיבלנו אותך בשורה ופתחנו את הארון ונגענו בך, אתה אחרי שנתיים וחצי שלם לגמרי, נישקנו אותך, ולמי שלא יודע, רני היה הגופה ה-250 בחפירות".
"250 בגימטריה זה רן", אמר האב בהתרגשות: "זה עוד אחד מהדברים שקיבלנו ממך, זה כאילו אתה מסדר לנו מלמעלה את הכל. אפילו בית העלמין, החלקה הצבאית סיימו לשפץ אותה לפני כמה ימים. את הסיפור שלך כל עם ישראל וכל העולם יודע, כולם מחבקים אותך, אתה הילד של כולם. אני ככ גאה להיות אבא שלך. אתה חסר לי כל שניה, וכל דקה, אוהב אותך, אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, תודה רבה לכולם על הכבוד שאתם נותנים לו, זה כבוד בשבילו ולא בשבילנו - תודה״.
עומרי גואילי, אחיו של רני אמר: ״אני מסתכל ורואה פה את כולם ומרגיש את כולם ומי כמוני מכיר את רני הגיבור שלנו, פשוט גאה, גאה להיות האח הגדול שלך. היום אני יכול להגיד שהחיים שלנו יכולים להמשיך, היום אפשר להגיד שסוף סוף עברנו את היום שנקרא 07.10.23".
"רני", צמרר אחיו ואמר: "אני אשתמש בכינוי שהוא הכינוי היחיד שהוא רק שלי, רני אחי הקטן, כן - אחי הקטן אבל כמו שכולם יודעים הוא הגדול. אני כל כך גאה להיות זה שגדל איתך, גידל אותך, גדל ממך, היה לנו חברות ואהבה שהייתה מעבר לכל דבר ועוצמות מטורפות היינו אוהבים לעשות את כל הדברים הייחודיים שלנו שיש גם דברים שילכו איתנו עד הסוף. אני נזכר בשיחה האחרונה שהייתה לי איתך ביום הארור הזה ב10:45 שאני אומר לך - הנה, אתה רואה שכל המדינה בוערת ואתה במחלה בבית, ואתה עונה לי ״עמרי, אני באמצע היתקלות זה דחוף?״ ככה בקור רוח. ואני מתחיל להלחץ ולא מבין מה קורה פה ואחרי שניה הוא אומר לי שידבר איתי אחר כך בשיחה השניה הוא אומר לי שהוא צריך לסיים את מה שהוא עושה וידבר איתי אחר כך".
"עד היום", אמר האח: "אני מחכה לשיחה הזאת. אבל היום סגרתי את המעגל, היום אח שלי הגיבור הגיע הביתה. אני רוצה שתבינו שהיום הגאווה היא אמנם משפחתית אבל היא גאווה של כל העם. אני מאחל לעם הנפלא שלנו שכולם יהיו רני. אני רוצה להגיד תודה לכולם. מהממשלה עד אזרחים והמדינה, מטה החטופים, משפחות החללים, משטרת ישראל, המשפחה שלנו, הצבא האדיר והעצום עם העוצמות בלתי נגמרות. להחזיר את אח שלי הביתה -אין תמונת ניצחון יותר גדולה מזאת".
אחיו הוסיף וספד: "להגיד תודה למשפחה, לאשתי הלביאה, להורים שלי, לאמא שלי שהפכה להיות לביאת אלפא, לאבא שלי וסבא וסבתא וכל המשפחה. אני אומר לך רני ומתחייב שאתה יכול להיות למעלה בשקט, אני אשלים לך פה את המשימה של לשמור על המשפחה - אני אקח את זה על עצמי. ואסיים במשפט ששמעתי בדרך הביתה אחרי שהודיעו לי שאתה חוזר - נכון הכאב שלנו ענק ועצום, אבל הגאווה שיש לנו בך חזקה יותר מהכאב״.
שירה גואילי, אחותו של רני ספדה: ״היי רני, חיים שלי, החבר הכי טוב שלי - אני פשוט לא מאמינה שאתה כאן. כשאמא נכנסה אליי לחדר יומיים אחרי השביעי ואמרה שייקח זמן עד שתחזור לא תיארתי לעצמי שזה ייקח 843 ימים שבהם הכאב פחד והדאגה יהיו חלק בלתי נפרד מהיום יום שלנו. אתה יודע שביום שיצאת הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות? שישבת עלך הכיסא בחדר של עומרי ואמרת לאמא - רואה שאני יכול להזיז את היד? אמרתי לעצמי בראש, תרימי את העיניים כי זו תהיה הפעם האחרונה שתראי אותו. לקחת את הרכב של אבא ונסעת אני עמדתי מהצד ולא עשיתי כלום".
"רני", אמרה האחות: "אין יום שלא עוברת לי בראש המחשבה מה היה קורה אם הייתי נלחמת איתך להישאר ביית, מה היה קורה אם הייתי יוצאת בתור מבלה לנובה? או לוקחת את המפתח לרכב ועושה אותי מגן אנושי שלא נותן לך לצד מהדלת. היער הוא לא אותו יער, בקניון אין יותר בגדים יפים ושניצל לא טעים לי כמו פעם. הדברים שהם שלנו".
עוד ספדה האחות: "אתה זוכר רני? היציאות לפורום והחפלות ביום חמישי, והכי הכי חשוב- אני ואתה. הצחוקים שלנו, הריבים, הם נגמרו ונשארו לי רק זכרונות וכל זיכרון הוא כמו חץ בלב. כל אופנוע שעובר לידי מחזיר אותי שנתיים אחורה, מי יקרא לי שוש? מי ישמור עליי שלא יקרה לי כלום? בשנתיים האלו איבדתי אותך ואז את עצמי, כשעמדתי פה בטקס ההספדים הקודם הבטחתי לך שאני בוחרת בחיים, אני נשבעת לך שגם אם היה למי קשה עשיתי את זה ואני בחרתי בחיים ואני מבטיחה לך שאהיה שמחה בחיים ותמיד תהיה לצידי, כל פעם שהתחברתי לעצמי ככה הגעת אליי, בחלומות. תמיד ידעתי כשאני אהיה בטוב אתה תהיה שם איתי. כשטיילתי במזרח עשיתי את זה על אופנוע כדי להבין מה ריגש אותך בכלי המסוכן הזה. הרגשתי על האופנוע שהראית לי את הדרך".
"הובלת אותי בכל בחירה בחיי", אמרה האחות: "ואתה עדיין מוביל אותי מלעמלה, אני אתה יודע שבחודש האחרון טסתי לאמריקה עם מטרה אחת להחזיר אותך הביתה. רני הגעתי למקומות שבחלומות שלי לא האמנתי שאגיע, שיגעתי אנשים, דיברתי עליך בכל הזדמנות באמת עשיתי הכל. דיברתי באום ובקונגרס ובבית הלבן והכל באנגלית, אתה גאה בי? באמץ עשיתי הכל כדי שתחזור, זו באמת הייתה המשאלה שלי. ועכשיו, אחרי שהמאבק להחזרת הושלם תרשה לי להוריד את המדים והטייל, אחות של חטוף, תן לי פשוט לחזור להיות האחות של רני. אתה זוכר מה החלום שנשאר לנו להגשים? לטיול הזה כבר היינו סגורים, אישור מהמפקדים ורצון אחד לעשות את זה יחד עם אחותך הקטנה. את דרום אמריקה אני אעשה כשאתה איתי בלב, בזמן שתגיד לי. אני אוהבת אותך האח הגדול האהוב שלי, מבקשת שלנצח תופיע לי בחלומות. שתעזור לי שקשה לי, אל תשכח לדאוג לכתם למעלה, ואני מטפלת בלונה פה איתי. אני אוהבת אותך והכל בסדר אני לא דואגת״.
נשיא המדינה הרצוג ספד:
"כֹּה אָמַר השם קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר אדני מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאום אדני וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נאום אדוני וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
טליק, איציק, עומרי ושירה האהובים, משפחת גואילי יקרה, גיבורה, כל אוהביו ואהוביו של גיבור ישראל – לוחם יס״מ נגב של משטרת ישראל, רב-סמל ראשון רני גואילי; עם ישראל כולו - אחיותיי ואחיי; אנחנו עומדים כאן היום בשעה קדושה, שוברת לב, שבה רני, הגיבור והאהוב, "החטוף האחרון", מובא, סוף סוף, למנוחת עולמים, באדמת הבית.
הבית אותו אהב, הבית שלמענו נלחם, יחד עם חבריו הבית עליו יצא להגן בגבורה עילאית ובחירוף נפש - באותו יום מר ונמהר. הבית שלו, הבית שלנו. של כולנו. התרגשתי כל כך לשמוע את דבריכם כאן – טליק ואיציק, עומרי, שרון ושירה – היקרים והאהובים.
הרגשתי שאני מבין שוב, מבין היטב, באיזה בית גדל גיבור כזה, כמו רני; מאלו תעצומות נפש, גבורה, ערכים ויופי הוא ינק. נפלה בחלקנו זכות, זכות עצומה, ללוות אתכם בתקופה ארוכה ומייסרת של חרדה, של געגועים ושל כמיהה. עם שלם ליווה אתכם ואת כל משפחות החטופים מאות רבות של ימים.
גילינו בכם שוב ושוב ושוב – בכם ובכל משפחות החטופים – וכמובן בחטופים עצמם אור גנוז של ישראל היפה. גילינו בכם – ובמשפחות החטופים, כמובן בחטופות ובחטופים האהובים - יהלומים של ממש, שהתגלו בעומק התופת האפלה. ראינו משפחות חטופים רבות ומגוונות, פסיפס של אינספור אמונות, השקפות, עמדות ואורחות חיים. ובה בעת – ממש בה בעת - ראינו אותן כסמל אחד – בולט וייחודי – של ישראליות מופתית. גבורה אינסופית, נחישות, פטריוטיות, אנושיות וחמלה, זקיפות קומה, ועמוד שדרה עשוי פלדה.
משפחת גואילי האהובה – מאז נודע דבר שובו של רני מצאתי את עצמי חושב עליכם ועל רני כל העת – כשדמעות חונקות את גרוני. ובכל אותם רגעים של דומיה ודמע, שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה – למה? למה רק ברגעים של כאב, של חושך, אנחנו מגלים – לכאורה "לפתע פתאום" - את בני האדם, הישראלים, המופלאים שיש כאן.
את האחיות והאחים שלנו. למה רק עכשיו? הרי כל הטוב הזה, כל עוצמות הנתינה, השליחות, הגבורה, הערבות ההדדית – קיימות כאן כל הזמן, בתוכנו – בעושר עצום ששוכן עמוק עמוק בלבבות העם שלנו, בנפש האומה שלנו בשורש הכי עמוק של נשמת המדינה שלנו. כל כך הרבה גיבורות וגיבורים יש לנו בכל שדרות החיים. כל כך הרבה ישראליות וישראלים שעושים כל כך הרבה טוב למען הזולת – יום, יום, בתחושת שליחות, בשקט, בצנעה, בגבורה.
כאן, ברגע המקודש הזה כשאנו נפרדים מרני גואילי, גיבור ישראל, אני קורא לציבור כולו, לכל בית ישראל: אל תחכו להלוויות ולאזכרות! לא צריך לחכות! לכו עכשיו – היום, מחר – תאמרו מילה טובה, תחבקו, תחזקו – את חיילות וחיילי צה"ל, בסדיר, בקבע ובמילואים, את השוטרות והשוטרים, את כל נשות ואנשי הביטחון, החירום, ההצלה, החינוך, הבריאות והרווחה. את כל עושי החסד. את כל מי שנשא על לוח ליבו את תמונות החטופים. את כל מי שאוהב לרעהו כמוהו. הם הולכים לידנו ברחוב. הם בתור בסופר. הם באוטובס, באסיפת הורים, במקום העבודה, בלימודים. הם נמצאים פה, ממש פה, הושט היד וגע בם. הושט היד וחבק אותם.
הם כאן למעננו – בדיוק כמו רני גואילי, שבלי למצמץ ובלי לשאול – שוב ושוב אמר ״הנני״ ויצא לתופת להגן עלינו. אני, כמו האלפים שכאן, ורבבות בכל רחבי הארץ, יכול רק להצטער שלא זכיתי להכירו בחייו, לחבקו בחייו.
משפחת גואילי היקרה, הנה, רני שב סוף סוף לנוף מולדתו, למנוחת אמת באדמת הבית; והיא - מקבלת אותו אל חיקה, באהבה, ובהכרת תודה. שיבתו היא גם רגע עצום עבור אומה שלמה. רגע שבו – כפי שאמרתם – הגאווה חזקה מהעצב.
ברגע הזה, אני מבקש מכם, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל: סליחה. סליחה שלא היינו שם בשבילו סליחה שיחד עם משפחות רבות כל כך נאלצתם לחכות לשובו של אהובכם ימים ארוכים כל כך, מייסרים כל כך.
כעת, מתוך קדושת המעמד הזה, רסיסי הרסיסים של ליבנו יכולים להתחיל אט אט להיאסף אל הריפוי, ואל התיקון, שכה דרושים לנו כעם. עם שלם מביט בכם היום, כואב איתכם היום, מאמץ אתכם אל הלב – בדמעות, ויודע – בדרככם, ובדרכו של רני, עלינו לקום מהכאב הנורא הזה.
לקום אל הפרק הבא שלנו כעם. לקום חזקים, בטוחים בדרכנו, לקום שלובי ידיים, עם הרבה הרבה יותר אהבת חינם; מאמינים בעם שלנו, מאמינים במדינת ישראל שלנו – היהודית והדמוקרטית ושומרים עליה מכל משמר. כמו שרני שמר.
במעמד הזה, אני מבקש להצדיע לחיילות וחיילי צה"ל ולכל כוחות הביטחון, וכל מי שנטל חלק במבצע "לב אמיץ" שכשמו כן הוא. על הדבקות במשימה, על ההקרבה והגבורה, על הנחישות, על אומץ הלב' על הערבות העמוקה, על העמידה בהתחייבות העליונה, הקדושה, לא להותיר אף אחד מאחור.
אני מודה לכל מי שנטלו חלק במאמץ העצום הזה – להחזרת כל החטופים – מי לקבר ישראל, מי לשיקום ולביתו.
לזכרך ולאורך, רני אהוב, ולאורם של כל הגיבורות והגיבורים שמסרו את נפשם במערכה הקשה הזאת אנחנו מחויבים: להישיר מבט למקום הפצע. לחקור היטב, לברר לעומק, לחתור אל חקר האמת, לרפא ולהבריא, וכך, רק כך ורק יחד, לבנות לנו כאן מחר ישראלי משותף. למען זכרך רני יקר ואהוב, ולמעננו.
נתפלל לאיתורם ושובם של כל נעדרי ישראל. תהי נשמתו של גיבור האומה רב-סמל ראשון רני גואילי, צרורה בצרור החיים לעד; ויהי זכרו חקוק למורשת נצח בין כל נשמות אחינו ואחיותינו האהובים, גיבורי התהילה.
0 תגובות