"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב) אך דעה חלוקה אינה בהכרח צריכה להביא ללב חלוק, כיצד אם כן מנהלים מחלוקת ופותרים סכסוכים בדרך של הבנה והסכמה.
הבנת הבעיה היא חלק מהפתרון ועל כן לפני למידת הכלים לניהול נכון של מחלוקות וכיצד ניתן ליישב סכסוך שכבר פרץ, תחילה נפנה להבין את המנגנון של התחלת הסכסוך כיצד הוא פורץ ומה הם השלבים הראשוניים של העימות.
השבוע המאמר יעסוק בנקודה הראשונה וההתחלתית של פרוץ הסכסוך והיא – ההאשמה.
האשמה – נקודת ההתחלה של הסכסוך
"לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז), מתוך דברי חז"ל על מצוות התוכחה [שאין כאן המקום ללמוד את פרטי דיניה וכיצד יש לקיימה] ניתן ללמוד מהי הנקודה הראשונה שבה דעות שונות ומחשבות שונות עשויות להפוך לסכסוך ומחלוקת של מריבה.
הגמרא במסכת ערכין (טז ע"ב) מביאה את דברי רבי אליעזר בן עזריה האומר "תמהה אני אם בדור הזה יש מי שיודע להוכיח", הסבר הדברים הוא כי הטחת תוכחה בזולת על התנהלות שלא כדין ושלא על פי ההלכה, יכולה לגרום למקבל התוכחה תחושה של פגיעה אישית, בנקודה זו התוכחה עשויה להפוך מביקורת עניינית על התנהלות שאיננה נכונה לפגיעה אישית ועניין אישי של מקבל התוכחה נוכח האשמה כי משהו באישיותו לקוי ופגום ועל כן הוא התנהג שלא כדין ובניגוד לנדרש [במאמר המוסגר יצוין כי החשש שהתוכחה תביא לפגיעה אישית איננה סיבה חלילה לנטוש את מצוות התוכחה שהיא מצווה מדאורייתא ויש ללמוד את כללי המצווה ואת פרטי דיניה].
הטחת האשמה, היא הפעולה המציתה את המריבה או הסכסוך, האשמה היא הנקודה שבה דעות שונות ומחלוקת רציונלית הופכת לעניין אישי ולמחלוקת אמוציונאלית.
מהדברים ניתן להסיק כי למעשה קיים מכנה משותף לרוב המריבות והמחלוקות, ניתן להצביע על חוט מקשר בין מחלקות במשפחה על ניהול כלכלי נכון, בין מריבה של נהגים על מקום חניה ובין ויכוח של שכנים על תוספת בניה וכדומה, בכל המחלוקות הנ"ל ודומיהן הדעות השונות הפכו למריבה בנקודה בה הוטחה האשמה "אתה לא מתחשב" "לך לא איכפת" "יש בך מחשבה רק על עצמך " וכדומה.
החובה לנהל את המחלוקת
למרות החשש להסלמת המחלוקת ולהפיכתה למריבה רגשית, קיימת חובה שלא לנטור את השנאה בלב אלא לשפוך שיח ולספר לצד השני על על כך שאנו סבורים שהוא פעל בניגוד למצופה או שלא כדין. יש ללמוד את הדרך כיצד לעשות זאת ומהם כלי התקשרות הנכונים במצבים אלו ובעניין זה נפנה לדברי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו הלכה ו) "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון (שמואל ב פרק יג פסוק כב), אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים."
מדברי הרמב"ם עולה כאמור כי אין לנטור את השנאה והפגיעה בלב אלא יש לשוחח על כך עם הצד השני, אך בטרם השיחה יש ללמוד את כללי התקשורת הנכונים, מה מותר ומה אסור וכיצד יש לנהל את השיח שעשוי להביא להרגעת הרוחות ולפתרון, ככל שניתן להגיע לפתרון באמצעות הידברות.
בעז"ה המאמרים הבאים יעסקו ברכיבים הנוספים של הצתת המריבה והתעצמותה וכן בכלי התקשרות לניהול המחלוקת והניסיון לפתרון בדרכי שלום.
לתגובות stern1416@gmasil.com