האם החרדים גלותיים? והאם גלותיות היא דבר רע? / אלי דן

ידועה האמרה המיוחסת לבן גוריון ולפיה "קל להוציא את היהודי מהגלות, אך קשה להוציא את הגלות מהיהודי".

להבדיל, רבים מצטטים את דברי האבן עזרא המפורסמים מפרשת בשלח התוהה מדוע עם ישראל פחד מהמצרים המתקרבים ולא אזר אומץ להילחם בהם ומשיב:

"התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה...

והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה.."

ובקיצור, לפי האבן עזרא יוצאי מצרים היו "גלותיים".

גם בעניין המרד הגדול שבסופו חרב בית המקדש השני קמו בימינו אנשים שהאשימו את חז''ל ורבן יוחנן בן זכאי בראשם ב''גלותיות" שגרמה לחורבן, ראש וראשון להם ד''ר מיכאל בן ארי, שכתב בעבר: "המעשה של ריב"ז, לימד את האויב שניתן למחוק את הקבוצה היהודית בשיטת הסלמי, היום המקדש, מחר קריאת שמע, אח"כ לימוד תורה עד מחיקתה."

כלומר, לפי בן ארי, רבן יוחנן שביקש להציל את יבנה וחכמיה ממלחמתם חסרת-הסיכוי של הקנאים המסוכסכים, הוא האשם בחורבן הנורא, והקנאים? גיבורי האומה!

---

אנחנו שינקנו את מסורת חז''ל "הקול קול יעקב, והידים ידי עשיו" שלמדנו "תולעת יעקב אין כוחה אלא בפה" ניצבים כיום במדינת ישראל שהוקמה שלא על ידי ממשיכי אותה המסורת ועלולים להימצא במבוכה, כיצד יש לנהוג מול אויב תוקפני? האם בגישת רבן יוחנן בן זכאי, להציל את מה שאפשר, או בגישתם הלוחמנית-לאומנית של קנאי ירושלים?

אם נתבונן בהיסטוריה היהודית וננסה להבין מתי מרד יהודי או שימוש בכוח על ידי יהודים יכול להצליח ומתי לא, ניתן לראות שני תנאים הכרחיים להצלחה.

הראשון, מרד לשם שמים, כלומר מאבק על קיום התורה, או לחלופין הוראת נביא מפורשת.

השני, אחדות השורות בקרב היהודים הלוחמים.

כל אחד מהתנאים הללו לבדו מספיק לשם הצלחת המרד.

רוצים דוגמאות?

"אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן?

שלא היה ביניהן דילטורין. לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין...

..אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין..

..לפיכך היו נופלים במלחמה." (דברים רבה ה' י')

פעמים נוספות עומדת הבחירה בפני מלכי יהודה האם להילחם בכובש הזר או להיכנע לו, חזקיהו יאשיהו וצדקיהו. בכל הפעמים יש נביא המורה למלך כיצד לנהוג, המלך שקיים את דבר הנביא, הלא הוא חזקיהו שבפקודת ישעיהו הנביא איננו נכנע לסנחריב, למרות שהכהן הגדול של זמנו שבנא מעוניין להיכנע, זוכה לנס הצלה מופלא מידי סנחריב.

אך במקרה של יאשיהו, שהנביא מורה לו לאפשר למלך מצרים לעבור בארצו והוא אינו מניח לו, יאשיהו נהרג.

כך היה גם גורלו של צדקיהו, שהנביא מורה לו שלא למרוד במלך בבל, אך הוא מורד בו, ובית המקדש חרב.

אם נקפוץ מאות שנים קדימה למרד החשמונאים, נמצא כי המרד שהצליח, התרחש על רקע רוחני, לא שלטון היוונים עורר את המכבים למרד, אלא גזירות הדת וחילול הקודש.

לעומת זאת כ-200 שנה מאוחר יותר, בימי המרד הגדול לא לחמו הקנאים על רקע רוחני, הם אמנם האמינו ששלטון זר על עם ישראל מהווה "חילול השם", אבל הרומאים הניחו ליהודים -בדרך כלל- לקיים את מצוות ה'. ומן הצד השני שררה שנאה איומה בין חלקי העם השונים. לא ייפלא איפה שהמרד כשל וגרר חורבן נורא.

כך גם 50 שנה מאוחר יותר, מרד בר כוכבא, לא התרחש על רקע דתי או רוחני, והיה מאבק לשחרור לאומי. למרות שבתחילה היה זה מרד מוצלח מאוד והרומאים נהדפו, מאוחר יותר משפגע בר כוכבא בר' אלעזר המודעי שהגן על ביתר בתפילתו, כשל המרד כשלון מר, וגרר טבח מחריד.

מאז בר כוכבא ועד לציונות כמעט ולא היה שימוש בכוח מצידם של יהודים כלפי המושלים בהם.

אם כי מקובל לומר בשם החפץ חיים, שנגד גזירות הקומוניסטים בברית המועצות ראוי היה לצאת למרד על רקע רוחני, כמו זה שיצאו אליו החשמונאים.

ולימינו אנו, על הוויכוח בין גישת חז''ל "הגלותית" ובין הציונות בחלקיה הלוחמניים, עמד בשנת תשמ''ט מרן הרב שך זצ''ל ואמר את הדברים הבאים המוכרים כ"נאום השפנים והחזירים":

"2000 שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק. איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו – אנחנו עומדים וקיימים... ..אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו חיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי, אני לא ניתקתי את הקשר עם האבות שלי "אני חי! ואני אחיה!"

היה זה דווקא בתקופה בה לא היה ברור אם שומרי התורה יצטרפו לשמאל ולתהליכי שלום שרצה להוביל, או לימין הלאומני של שמיר.

בנאומו עמד מרן הרב שך על כך שהחיבור לימין למרות שאיננו קרוב בתפיסותיו לעמדה החרדית הפייסנית, אינו נובע מאמונה בכוחניות, אלא מהחיבור של בוחרי הימין למסורת ישראל, שהיא ולא הכוחנות המדומה -בכלל, וזו של הציונות בפרט- היא סוד נצחיותו של עם ישראל.

---

בשולי הדברים מעניין לציין את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין, שנאמרו מעין "סוד ה' ליראיו" שנים רבות טרם הצליחה הציונות בהקמת המדינה.

כאשר רבי צדוק מבאר את עניין חטא המעפילים, שניסו לכבוש את הארץ נגד רצון ה' לאחר שנגזר בחטא המרגלים שלא יכנסו לארץ, הוא כותב את הדברים הבאים: "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה… ולכך אמר להם משה והיא לא תצלח, נראה שעצה היא אלא שלא תצלח.

ודייק – והיא – שבכל מקום דרשו רז"ל "היא" – ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא" (צדקת הצדיק מ''ו)

כלומר ר' צדוק "מתנבא" על ניסיון שיהיה בעקבתא דמשיחא לכבוש את הארץ כביכול "נגד" רצון ה' כמו שניסו המעפילים בימי משה, אלא שהפעם הניסיון יהיה מוצלח יותר, אכי''ר.