בדף היומי, במסכת שבועות, דף ל"ג אנו עוסקים בדין 'תוך כדי דיבור'.
הכלל הוא ששיעור זמן זה, הנחשב כפרק זמן קצר ביותר, נחשב למעשה או דיבור אחד. בזמן זה, אדם שדיבר או עשה מעשה מסוים יכול לחזור בו או שמעשיו ייחשבו כמקשה אחת.
סוגייתנו בשבועות מדגימה דין זה לעניין עדים שנשבעו בבית דין וכפרו בשבועה; אילו כפרו שניהם בבת אחת, שניהם היו חייבים קרבן חטאת. אף על פי שקשה לדייק שתהיה כפירה ממש "כאחת" באותו רגע ממש, קובעת הסוגיה שאם העד השני החל לכפור 'תוך כדי דיבורו' של העד הראשון, הדבר נחשב כאילו כפרו יחד, ושניהם חייבים בקרבן חטאת על שבועת השקר.
עוד שימושים והשלכות לדין זה מובאים בפוסקים ובראשונים: בעל דין שהודה בבית דין יכול לחזור בו מהודאתו אם עשה זאת 'תוך כדי דיבור'. המברך שברכתו אינה מדויקת או שטעה בה, יכול לתקן את הברכה בתוך פרק זמן זה של 'תוך כדי דיבור'. אדם שקרע את בגדו באבל, ו'תוך כדי דיבור' לשעת הקריעה שמע על מיתת קרובו, יצא ידי חובת הקריעה.
בטעם דין 'תוך כדי דיבור' כתב הר"ן, בפירושו לסוגיה במסכת נדרים, שעיקר הדבר הוא שאדם העושה או אומר דבר, אינו גומר את דעתו מיד, ודעתו היא שעדיין יכול לחזור בו בתוך פרק זמן קצר זה הנקרא 'תוך כדי דיבור'.
מהו שיעורו המדויק של 'תוך כדי דיבור'?
דעת רש"י בסוגייתנו בשבועות, וכן דעת התוספות במסכת נזיר ובבא בתרא, וכן דעת הרשב"ם בבבא בתרא, היא ששיעורו הוא כזמן של אמירת שלוש תיבות - כשיעור שאילת שלום של תלמיד לרב: 'שלום עליך רבי'.
פסיקה זו, של 'שלום עליך רבי' כשלוש תיבות, היא גם דעת המגן אברהם, ומבואר במחצית השקל ואליה רבה שהכוונה היא ללא הוספת המילה 'ומורי'. וכך מביא גם המשנה ברורה להלכה. השער הציון מוסיף שזוהי גם דעת רוב האחרונים.
מאידך, ישנם פוסקים הסוברים ששיעורו ארוך יותר במעט. דעת הט"ז היא שהשיעור הוא ארבע תיבות - כשיעור אמירת 'שלום עליך רבי ומורי'. כך גם מבואר בסוגיה במסכת בבא קמא לעניין שיעור שאילת תלמיד לרב.
גם המשנה ברורה, במקום אחר בהלכות שבת, מביא בסוגריים ששיעור 'תוך כדי דיבור' הוא כאמירת 'שלום עליך רבי ומורי'.
ברם גם המשנה ברורה, בהתייחסו לעניית אמן אחר המברך, שם הענייה צריכה להיות "מיד ותוך כדי דיבור כדיבור הוא", קובע גם כן ששיעור 'תוך כדי דיבור' ומציין שהוא מחלוקת הפוסקים בין שלוש תיבות לארבע תיבות.
0 תגובות