"שקיימנו"

"אפס כי לא יהיה בך אביון": חברה ללא עוני?

פרשת ראה פורשת תמונה של חיי בני ישראל בארץ. אחד המימדים המובהקים של החברה המתוארת בחזון זה הוא ״כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן״, כלומר, חברה שאין בה כלל עוני (יהדות)

ד"ר רם פישמן | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

פרשת ראה פורשת תמונה של חיי בני ישראל בארץ. אחד המימדים המובהקים של החברה המתוארת בחזון זה הוא ״כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן״, כלומר, חברה שאין בה כלל עוני.

האם חברה כזו תיתכן בכלל?

מהי בעצם ההגדרה של עוני? בדרך כלל מגדירים עוני על פי רמת הכנסה. אדם נחשב עני אם רמת ההכנסה שלו אינה מספיקה למילוי צרכים בסיסיים, כמו רמת תזונה מינימלית לחיים בריאים. מדינות שונות קובעות את קוי העוני שלהן על פי רמות הכנסה מינמליות שנתפסות על ידיהן כמינימליות, ויש בכך כמובן מימד סוביקטיבי מסוים. במדינות עניות מאוד, קו העוני בדרך כלל מוגדר ברמה נמוכה, בסדר גודל של דולרים ספורים ליום, ובמדינות עשירות קו העוני מוגדר להיות גבוה הרבה יותר, בסדר גודל של 30 דולר ליום. הקהילה הבינלאומית גם קבעה קו בינלאומי של עוני קיצוני, אשר עומד על בערך שני דולר ליום (כל המספרים משקללים שערי חליפין ואת העלות המקומית של סל מוצרים בסיסי).

למרות שהעוני מלווה את האנושות משחר היוולדה, במאות השנים האחרונות חלה ירידה דרמטית במספרי העניים בעולם כולו. כמעט בכל מדינה בעולם, אחוזי האוכלוסיה שסובלים מעוני נפלו משמעותית, ואפילו במדינות עניות, שיעורי העוני הקיצוני יורדים במהירות בעשרות השנים האחרונות. ברמה העולמית, אם לפני כ-200 שנה כמעט כל אוכלוסית העולם חיה בעוני קיצוני (על פי ההגדרה של היום), בימינו שיעור העניים הקיצוניים נופל מתחת לעשרה אחוזים. העולם כל כך אופטימי לגבי המשך ההתקדמות הנפלאה הזו, שהקהילה הבינלאומית כולה אמצה יחד יעד של אפס אחוזים של עוני קיצוני עד 2030. במלים אחרות, בתוך שנים ספורות, העולם מתכוון למגר לחלוטין את התופעה הבזויה של עוני קיצוני, בדיוק כפי שקוראת התורה לעם ישראל לעשות עם הכניסה לארץ.

כמובן שעוני פחות קיצוני הוא עדיין מקור עצום של סבל אנושי, ולא יעלם מחיינו בעתיד הקרוב. כמו שכתוב בפרשה: ״כִּ֛י לֹֽא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ״. אפילו במדינות עשירות ישנם עדיין עניים רבים, בין אם על פי הגדרות קו העוני המקומי, על פי הגדרות חלופיות שמסתכלות על חוסרים נוספים מלבד כספיים, או אפילו על פי הגדרות יחסיות של עוני שמתייחסות למקומו היחסי של אדם בהתפלגות ההכנסה במדינה שלו. תהא ההגדרה המדויקת אשר תהא, ברור שעוני הוא מקור של סבל רב. הפרשה משתמשת במילה ״אביון״ לתאר אדם עני, ורש״י מסביר כי ״לשון אביון שהוא תאב לכל דבר“. כלומר שהוא סובל מחסור בכל מימד של חייו, אשר נמדד לאו דווקא רק על ידי צורך אוביקטיבי, אלא גם על ידי סבל סוביקטיבי.

העובדה שבעולם כל כך שופע מבחינה חומרית עדיין יש כל כך הרבה עוני, היא תעודת עניות קשה לחברה האנושית. מדוע בעצם כל כך קשה להתגבר על העוני?

השקפה אחת, שאפשר לקרוא לשם פשטות השקפה שמאלית מבחינה כלכלית, היא שבעצם לא כל כך קשה למגר את העוני, אבל החברה האנושית פשוט איננה נדיבה מספיק. מדינות עשירות היו יכולות לצמצם משמעותית את העוני בקרבן, אך הן מתעדפות צרכים אחרים במקום פרישה של רשת תמיכה חברתית בענייהן. לא רק זאת, אלא שהמדינות העשירות היו יכולות גם לתרום תרומה משמעותית הרבה יותר למיגור העוני הקיצוני בקרב המדינות העניות יותר בעולם, אך בוחרות שלא לעשות זאת. למעשה, יש חישובים הגורסים שרק כשתי עשיריות האחוז מההכנסה של העולם העשיר יכלו כבר מזמן למגר את העוני הקיצוני בעולם, אך רב מדינות העולם אינן עומדות אפילו ברף הזה של תמיכה.

השקפה הפוכה באופן קיצוני, שנקרא לה לשם פשטות ההשקפה הימנית מבחינה כלכלית, גורסת שהתמיכה בעניים לא רק שאיננה תועיל, אלא אפילו מזיקה ומנציחה את העוני על ידי יצירת תלותיות, ומרגילה את העני לחיות מנדבה במקום לדחוף אותו לחיים יצרניים יותר שיעלו את ההכנסה שלו. לא רק זה, אלא שמיסוד חברתי של נדבנות על ידי מיסוי ממשלתי של העשירים על מנת לתמוך בעניים, מוריד את התמריץ של כל אזרח להיות יצרני יותר, ומוריד את הפריון של הכלכלה כולה, מה שבסופו של דבר רק פוגע בהכנסת העניים.

הויכוח הפוליטי והאקדמי בין ההשקפות הכלכליות הימנית והשמאלית הוא ויכוח ותיק, שספק אם יוכרע בעתיד הנראה לעין. אבל בקריאה במצוות פרשת ראה בקשר לצדקה די קשה למצוא סימנים לכך שהתורה חולקת את הסתיגותיהם של כלכלנים ימניים לגבי מתן צדקה. הפרשה מצווה כי ״לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָֽבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵֽאָחִ֖יךָ הָֽאֶבְיֽוֹן״. כמו כן, ״כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָֽדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַֽעֲבֵט֙ תַּֽעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ:״. רש״י מפרש את״פתח תפתח״ כ״אפילו כמה פעמים״, ובהמשך מפרש גם את ״נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ״ כ-״אפילו מאה פעמים״. לא נראה שיש פה חשש מיצירת תלות. בנוסף, רש״י מפרש את ״העבט תעביטנו״ כמתן הלוואה, ולא נדבה, רק במידה שזו היתה העדפתו של העני עצמו. וכן, רש״י מפרש את ״מחסורו אשר יחסר לו״ כאפילו סוס ועבד. לא נראה שיש פה חשש מנצלנות של הנדבה, והצורך מתפרש באופן גמיש מאוד.

ונקודה אחרונה. מענין שפרשת ראה גם מלאה בהתיחסויות רבות לשמחה. הרב יונתן זקס ז״ל מציין ש״השורש שמ"ח מופיע רק פעם אחת בכל אחד מארבעת החומשים הראשונים בתורה – ותריסר פעמים בספר דברים, שבע מתוכן בפרשת ראה״. הוא מסביר שהמסר הוא ״כי שמחה היא הרגש הראוי לבני ישראל בארץ ישראל״.

בשנים האחרונות התחזק מאוד המחקר במדעי החברה אשר שואף להבין מהם הדברים שעושים אנשים מאושרים. כלכלנים רבים מנתחים נתונים מסקרים של עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם שבהם הם נשאלים על נסיבות חייהם, וכן באיזה מידה הם מאושרים בסולם שבין 1 ל-10. החוקרים עדיין חלוקים בדיעותיהם לגבי המידה שבה הכנסה כספית גבוהה אכן עושה אנשים מאושרים יותר. אבל אין שום מחלוקת לגבי העובדה, שנראית היטב בנתונים, שאנשים עם הכנסה נמוכה הם אומללים. בין אם מדובר באנשים עניים במדינות עשירות, או באנשים שחיים במדינות עניות, הם נוטים באופן מובהק לדווח על רמות אושר נמוכות מאוד. אם מישהו חשב שהעניים שמחים בחלקם, או שהם רגילים למצבם, טעות בידו. אין אפשרות לחברה להיות מאושרת אם יש בקרבה עוני. אולי בגלל זה פרשת ראה כורכת בתוכה צדקה ושמחה.

התפלגות ההכנסה בעולם כיום היא לא שוויונית באופן קיצוני. הדבר נכון בין אם משוים את רמת ההכנסה של מדינות שונות, ובין אם בוחנים את התפלגות ההכנסה בתוך מרבית המדינות בעולם. נדמה שהצמיחה הכלכלית של העשורים האחרונים רק הגבירה את אי השוויון, ובמדינות רבות, הכנסותיהם של העשירים צמחו בקצב מהיר הרבה יותר מאשר אלה של השאר. פרשת ראה ברורה מאוד לגבי הצורך בצדקה רבה יותר בעולם, גם אם קודם בקרב הקרובים לנו ורק אחר כך במעגלים רחוקים יותר ובארצות אחרות.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר