השבוע נתחיל ספר ויקרא, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
רש"י נעמד על המקום ומכריז: "קריאה, לשון חיבה . . אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם".
אכן, הקב"ה מחבב אותנו "עם ישראל".
מבט חטוף על מגילת אסתר מגלה שהקב"ה "מסדר את הכוכבים" הכל קורה בגלל עם ישראל והכל קורה בשביל עם ישראל.
הגזירה "להשמיד להרוג ולאבד" היתה בגלל ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע".
ביטול הגזירה היתה כי עם ישראל חזר להיות "עם מרדכי" "יהודיים".
אחרי אלפיים שנות גלות, אנחנו כבר יכולים להבין (בהתבוננות נכונה) שכל ההיסטוריה על שלל התרחשויותיה היתה בשביל העם האחד היחיד והמיוחד.
ואמנם, הקב"ה מחבב אותנו, אבל במקביל לאהבתו אלינו, הוא מתעב את הרוע הצרוף והמזוקק - "אגגי עמלק". בהתאם לכך מצפה הקב"ה מאיתנו "זכור - לא תשכח" "מחה אמחה את זכר עמלק" (הקב"ה) "תמחה את זכר עמלק" (אנחנו).
רגע, מי ימחה את עמלק, הקב"ה או אנחנו?
רבינו בעל התניא מסביר שיש שתי דרגות רוחניות בקליפת "המן - עמלק", הרדגה הנמוכה באחריותנו ובתפקידנו, אנחנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, ואז יתגלה הקב"ה ויסיים את המלאכה.
מגילת אסתר מהותה התבוננות במאורעות העולם, כפי שהן מתייחסות ל"עם אחד מפוזר ומפורד".
מהות המגילה באה ללמדנו, שהקב"ה אוהב אותנו בכל מצב "ואפילו בהסתרה" ("אסתר"). אפילו כאשר אנחנו מסתתרים ומסתירים את יהדותנו, גם אז הקב"ה אוהב אותנו. ואפילו כאשר יש גזירות שמד והקב"ה מסתתר מאיתנו, גם אז הקב"ה אוהב אותנו ומכוין את צעדינו והכל לטובתינו.
כאשר אנו מתבוננים במאורעות הסובבים אותנו בימינו, אנחנו נגלה שהקב"ה מחבב אותנו ומדריך אותנו לקראת גאולתנו.
וזה תקציר המגילה החדשה:
עם ישראל הקים מדינה,
אחרי אלפיים שנות גולה.
והנה הגיעו אנשים פוליטיים,
והתחילו לעשות דילים דיפלומטיים.
ועל הדרך מכרו את ארץ ישראל,
וסיכנו את עם ישראל.
כעת הקב"ה ברוב אהבתו לנו,
שלח את החמאס לעורר אותנו,
והם מאלצים אותנו,
לחזור לכור מחצבתנו.
ואכן, העם מתעורר,
ומכריזים "שמע ישראל".
והנה תיכף הכל יתהפך לטובה,
וכולנו נעלה לציון ברינה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com