פרשת השבוע, בהר-בחוקתי – עוסקת התורה במצוות השמיטה - כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה’ - הגה"צ רבי מרדכי בריסק זצ"ל אב"ד טאשנאד, בהיותו בגטו בעת השואה האיומה, אמר לפרש את דברי רש"י, ובהקדם ביאר דעניין השמיטה הוא להביא את האדם לשפלות הרוח, כי בזה הוא רואה שאין הוא הבעלים על שדותיו, אלא הקב"ה אומר לו מתי לעבוד ומתי ישבות, וכמו"כ בעניינים רוחניים, מחובתו של אדם לדעת שכל מה שמשיג בעבודתו בקודש, הוא רק מכוח העליון שנותן לו לעשות חיל ולהתעלות בעבודה ויראה, ומאת ד' הייתה כל זאת.
והנה מובא בשם הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע לפרש הפסוק (יתרו יט, כג) "הגבל את ההר וקדשתו", שהאותיות המסבבים את התיבות 'הר' הם אותיות 'קדוש', כלומר האות שלפני ה"א היא דל"ת, ושלאחריה היא וא"ו, וכן הקו"ף היא לפני הרי"ש, והשי"ן היא האות שלאחריה, הרי יחד 'קדוש', והיינו דכתיב "הגבל את ההר", ר"ל תגביל ותסבב את ה'הר', ואז יצא לך תיבת "קדוש" - וקדשתו", עכת"ד.
ובזה פירש הגה"צ אב"ד טאשנאד זצ"ל דברי רש"י, שאם ישאל לך אדם, "מה עניין שמיטה", תענה ותאמר לו "אצל הר", שמצוה זו באה ללמדנו שאף הצדיק העומד ב'הר' היא הקדושה, "סיני" ילמד שפלות הרוח מהר סיני שהיה שפל בעיניו, ולכן זכה שניתנה עליו תורה, והכי נמי ידע שלאו מכוחו גדל בעבודת ד'-וביראתו, אלא קיבל הכל במתנת חינם מאת ד', כי כן הוא גם גבי שמיטה, שמזה רואים שהשי"ת שולט בכל. (מפי ספרים וסופרים)
0 תגובות