פרשת וַיִּשְׁלַח נפתחת במפגש הדרמטי בין יעקב לעשיו, לאחר שנים של ריחוק ומתח. יעקב שולח מלאכים אל אחיו כדי לפייסו, והפרשנים שואלים: מדוע דווקא מלאכים ולא שליחים מבני אדם?
חז"ל מסבירים שיעקב חשש לשלוח אנשים רגילים – אפילו צדיקים – מחשש ששהייה במחיצתו של עשיו הרשע תשפיע עליהם לרעה. לכן בחר לשלוח מלאכים ממש, טהורים ונקיים מהשפעה שלילית.
יעקב לא הסתפק בהשתדלות מעשית – במתנות, במסרים ובתכנון מדויק – אלא פנה גם לתפילה: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂיו". חז"ל מדייקים בלשון הכפולה – “מיד אחי” ו“מיד עשיו”.
“מיד אחי” – מפני אחווה מופרזת שעלולה לטשטש גבולות ולגרור השפעות שליליות.
“מיד עשיו” – מפני רשעותו ואיום המלחמה.
כך מלמד אותנו יעקב אבינו עיקרון נצחי: בעולם הזה נדרשת מאיתנו השתדלות – תכנון, פעולה, אחריות. אך מעל הכול עלינו לזכור שההצלחה וההגנה באות מאת השם יתברך.
האיזון בין מעשה לאמונה, בין השתדלות לתפילה, הוא המפתח לדרך הישר – דרך של ביטחון, חכמה והכוונה אל הטוב.
0 תגובות