בין ההרים, הגעגוע והכמיהה // הרב רפאל מנת על הדרך שלא נחסמה
זקנים נשענים על מקלות, כל צעד עבורם הוא מאבק קטן - אבל העיניים שלהם בוערות. צעירים סוחבים תיקים, לפעמים גם חבר שנפצע בדרך. ויש גם ילדים. בני שלוש, עטופים בשמיכות, בעגלות שמטולטלות על אדמה לא סלולה - בדרכם ל”חלאקה” הראשונה שלהם, דווקא שם, אצל הצדיק. ולמה? השאלה הזו מהדהדת בין ההרים: למה? (דעות)






