פרשת מטות: המומים ומזועזעים מפטירתו של מרן פוסק הדור רבינו הגדול רבי יוסף שלום ב"ר אברהם אלישיב זצוקללה"ה. יתומים היינו ואין אב. תחושה של יתמות וקדרות אופפת את כולנו. חשכו המאורות. לתקופה זו שהיא תקופת "בין המצרים", תקופה שמיוחדת לאבל על חורבן הבית, מתווסף – לצערנו - השנה אבל קשה ומיוחד. "שקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" כמאמר חז"ל. שבר על שבר הושברנו
הכפרי לא נבהל מהתשובה. להיפך. הוא הרים קולו כנגד הצדיק ואמר לו בתוכחה: אתה יכול. רק אינך רוצה!!" חש הצדיק את הגערה שבקולו, החליט שיעשה כל מה שיכול, כדי לסייע לו. מצא גזרי עץ בקרבת מקום. תחב אותם מתחת לעגלה ואחר כך, במאמץ עילאי משכו את העגלה וחילצו אותה כשהם מעמידים אותה ביציבות
הם יוצאים מגדרם להגן על כל מי 'שנברא בצלם'. רוממות ה'הומניות' בגרונם. הם המה אנשי השלום. ולנגד עיננו אנו רואים, כיצד כל אותם ארגונים למיניהם, דואגים היטב לשלומם של הגרועים שבאויבינו, בעוד שביחס לאחיהם-בשרם, קיים ניכור מוחלט. פנחס הוא הוא – להבדיל - הדוגמה ל'איש השלום' האמיתי
רק שניהם עומדים בכביש. חיילי משמר הגבול עושים את משמרתם באמונה לידם. לפתע עבר אוטובוס של קבוצת תיירים. הם עצרו אותו וביקשו שיוציא אותם מפה. מה היה השינוי האמיתי באותו נהג שגם קודם לכן לא היה אכזר, אבל עכשיו נהיה פשוט 'מקסים'? הדיבורים של יוני. כי לפעמים הדיבור יכול להפוך גם לב של אבן למעיין מפכה אהבה
איך מצילים את התורה שבעל פה?
פעם אחת ראה רבי ישראל בעל שם-טוב, כי נגזרה גזירה נוראה על ישראל שתכלה מהם, חס ושלום, התורה שבעל-פה. הגזרה השמיימית הזו יש לה ביטוי בגשמי. לפתע הצוררים ביחד עם המשכילים הביאו 'הוכחות' שהגמרא 'ממעטת' בערכם של הגויים. ח. יקר בסיפור מרתק לשבת
בשבת הזו אנו מצטווים להדליק את המנורה. לכל אחד מאיתנו יש אור פנימי שאנחנו צריכים להעלותו. אור קורן של אמונה. ללמוד לומר על כל מה שיש לנו 'ברוך השם'! זה לימוד כל כך יפה וערכי. אתם מכירים את הנודניק ששואלים אותו "מה שלומך?" ומיד מפרט את כל הבעיות שיש לו? לפעמים גם אנחנו ככה. אפילו לעצמנו בשקט, לא גומרים לרטון. אבל להגיד בחיוך 'ברוך השם' זה כל כך חזק! כל כך מאיר!
פרשת נשא: מיד שלח הבורא יתברך את המלאך מיכאל 'שר הפנים' והפך המלאך מיכאל בטנו של החוטף הרשע. בטנו החלה לפתע לכאוב, והוא סבל סבל אדיר. אמרו לו יועציו: יתכן שזה בגלל אותו יהודי שדחית מעל פניך. אולי כדאי לקרוא לו בשנית? החליט השבאי כי חייו קודמים והוא מוכרח להציל את עצמו.
פרשת בחוקותי: וכשאנו מתעלים ומתגברים על "הטבע", מתגברים על משיכת היצר לעולם הזה והנאותיו, ודבקים בתורה ובמצוות, הטבע גם הוא "מתעלה" מעל עצמו ומתנהג בצורה שונה לחלוטין. גם אילני הסרק מוציאים פירות, ולא בגלל שקיים מחסור בפירות, שהלא השפע יהיה רב ועצום באותם הימים כמתואר במקרא, ואף "אוכל קמעא ומתברך במעיו" (רש"י פ"ה)
פרשת בהר: שמיטה היא אם כל ההפגנות, (במובן החיובי, כמובן). עם שלם מפגין אמונה. ולהפגנה אי אפשר להסתפק בחלקים מן העם, ההפגנה מוכרחת להיות כללית וכוללנית. כ-ו-ל-ם. שוו בנפשכם שיש שביתה בה חלק מן העובדים פעילים, הלא אין ערך לשביתה שכזו. שביתה מוכרחת להיות מוחלטת, אחרת, היא לא תבטא די את המסר שבוקע ממנה
הוא נעמד ליד בית הדואר. רואה אנשים רבים ממתינים בתור. איש אחד ניגש לדלפק, מוציא כמה שטרות. משלם ומקבל חבילה גדולה. הוא רץ אל איש העסקים, ובהתעניינות שואל אותו: מה יש בחבילה? למרות הפתעתו של הנשאל, הוא ענה: סחורה יקרה מאוד. ככה?! נדהם פרוייקע. מה זה אומר? איזו תחנת חלוקה זו?