המהפכה האיראנית של 1979 הייתה אחד מאירועי המפתח הגדולים במאה ה-20, שהביאה לא רק לסיום של 2,500 שנות מלכות בפרס אלא שינתה לחלוטין את הפוליטיקה בינלאומית והמזרח התיכון. במרץ 1979, כאשר האיית'ולה רוח'ולה ח'ומייני הכריז על הקמת הרפובליקה האסלאמית, השתנתה לא רק איראן אלא כל האזור. היום, 45 שנים מאוחר יותר, איראן נאבקת עם קריסת רשת הפרוקסים שלה, צעדים גדולים לקראת פיתוח נשק גרעיני, וקרעים פנימיים עמוקים - הכל תוצאה ישירה של אותה מהפכה שהתחילה בקיץ 1978 כהפגנות קטנות בקום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המהפכה האיראנית הייתה אחת האירועים הפוליטיים הגדולים של המאה הקודמת שהביאה לכינון של מדינה תיאוקרטית (בעלת שלטון דתי) בעלת השפעה אזורית עצומה. למרות שעברו כמעט חמישה עשורים, השפעתה עדיין מורגשת בכל פינה במזרח התיכון - מלבנון דרך עיראק ועד לחות'ים שבתימן. אך בשנים האחרונות, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, איראן מוצאת את עצמה נחלשת משמעותית, עם אובדן בעלות הברית המרכזיות שלה ומשבר כלכלי ופוליטי עמוק עד למצב בו היא נמצאת בימים אלו, מלחמה של ממש שמתנהלת בשיטחה ומביאה עליה אבדון.
המלך שרצה להיות מודרני
השאה מוחמד רזא פהלווי עלה לכס המלוכה ב-1941 כשהוא בגיל 22 בלבד, לאחר שאביו נאלץ להתפטר במהלך הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן. אך כוחו האמיתי התבסס רק לאחר ההפיכה שארגנו ה-CIA וה-MI6 נגד ראש הממשלה מוחמד מוסדק באוגוסט 1953. מאותו רגע, השאה התחיל להפוך איראן למדינה מודרנית מערבית - תכנית שהובילה בסופו של דבר לנפילתו.
ב-26 בינואר 1963, השיק השאה את "המהפכה הלבנה" - תכנית רפורמות אמביציוזית שכללה חלוקה מחדש של אדמות, הלאמת יערות, פרטת מפעלים ממשלתיים, השתתפות פועלים ברווחים, זכות בחירה לנשים וחיל אוריינות כפרי. 5,598,711 איראנים הצביעו בעד התוכנית מול 4,115 שהתנגדו - תוצאה מרשימה על הנייר, אך השמאל והמתנגדים הדתיים החרימו את ההצבעה ולא נטלו בה חלק כך שיתכן שהפער היה פחות גדול אילו היו בחורים להשתתף.
המהפכה הלבנה הביאה לצמיחה כלכלית מדהימה: שיעור צמיחה שנתי של 10.5% בין 1963-1977, הכנסה לנפש שעלתה מ-170 דולר ב-1963 ל-2,060 דולר ב-1977. איראן הפכה ליצואנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, עם הכנסות מנפט שהגיעו ל-20 מיליארד דולר בשנה עד 1977. אך הצמיחה המרהיבה באה במחיר כבד: הפער בין העשיר והעני גדל באופן דרמטי, כאשר 20% העליונים של המשפחות העירוניות הגדילו את חלקם מ-52% ל-56% מהכנסת הכלל, בעוד 40% התחתונים ירדו מ-14% ל-11%.
הבעיה הגדולה ביותר של השאה הייתה המשטרה החשאית - הסוואק (SAVAK), שנוסדה ב-1957 בסיוע ה-CIA והמוסד. הארגון, שכלל 4,000-6,000 סוכנים מלאים ועד 60,000 מודיעים, פעל ללא מגבלות: מעצרים בלא משפט, עינויים קשים, מעקב אחר סטודנטים איראנים בחו"ל. בין 1971-1979 הוצאו להורג על ידי המשטר כ-100 אסירים פוליטיים, ו-368 גרילה נהרגו בפעולות כנגד המשטר.
כשהדת פגשה את הפוליטיקה
האיתות הראשון למהפכה הגיע מעיר קום, העיר הקדושה השיעית, ב-7 בינואר 1978. הכל התחיל במאמר מעליב נגד האיית'ולה ח'ומייני בעיתון "אטלעאת" הממשלתי. תוך שני ימים, אלפי מפגינים יצאו לרחובות קום, וכוחות הביטחון פתחו באש - בין 5 ל-100 מפגינים נהרגו.
מה שהפך את המחאות לחסרות עצירה היה מסורת השיעה של מחזור האבלות שנמשך 40 יום. כל 40 יום נערכו הפגנות זיכרון לנרצחים, שהפכו למחאות פוליטיות, שהובילו לעוד נרצחים, ועוד מחזור אבלות. עד פברואר-מרץ 1978, המחאות התפשטו לערים רבות נוספות ברחבי איראן.
הרגע המכריע הגיע ב-8 בספטמבר 1978 - "יום שישי השחור". בכיכר ג'אלה (שנקראת מאוחר יותר כיכר השהידים) בטהראן, חיילים פתחו באש על מפגינים. בעוד הממשל טען כי 64-88 נהרגו, האופוזיציה טענה לאלפים. זהו היה הרגע שבו נחתם גורלו של השאה - האמון בו נהרס לחלוטין.
באוקטובר 1978, עובדי הנפט החלו בשביתה כללית שהביאה לקריסת הכלכלה. הייצור ירד מ-6 מיליון חביות נפט ליום ל-1.5 מיליון חביות, מה שעלה לממשלה 60 מיליון דולר ליום. בדצמבר 1978, בהפגנות תאסועא ועאשורא, יצאו 6-9 מיליון איראנים לרחובות - אולי המחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית אם מודדים יחס של האחוז מהאוכלוסייה שהפגינו.
ב-16 בינואר 1979, השאה עזב את איראן "לחופשה" - ומעולם לא חזר. כשהוא עזב, אמר לראש הממשלה האחרון שלו שאפור בחתיאר: "אני נותן את איראן לטיפולך, היא בידיים שלך ושל אלוהים".
האיש שהפך לאלוהים בעיני עמו
רוח'ולה ח'ומייני נולד ב-1900 בעיירה ח'ומיין, שממנה לקח את שמו. אביו נרצח כשהיה בן שנתיים, והוא התחנך במסגרות דתיות. ב-1922 התיישב בקום, המרכז הרוחני של השיעה בפרס, וטיפס בסולם ההיררכיה הדתית עד שהפך לאיית'ולה בולט.
המילה "אייתוללה" (בתעתיק מדויק: אית אללה) משמעותה תואר דתי גבוה בזרם השיעה האימאמית, הניתן למנהיגים דתיים שיעים—בעיקר באיראן—שהגיעו לדרגת ידע דתי גבוהה במיוחד. משמעות המונח היא "המופת האלוהי", והוא מורכב מהמילים "איה" (אות, מופת, סימן) ו"אללה" (אלוהים), כלומר: "סימן מאלוהים" או "המופת האלוקי".
התנגדותו הגלויה למהפכה הלבנה של השאה הובילה למעצרו ב-1963, ולהגלייתו ב-4 בנובמבר 1964. תחילה גורש לטורקיה, ואחר כך עבר לנג'ף שבעיראק, שם בילה כ- 13 שנה. בין 21 בינואר ל-8 בפברואר 1970, נתן ח'ומייני סדרת הרצאות שהפכו לספר "הממשל האיסלאמי" - התשתית האידיאולוגית לשלטון אנשי הדת באיראן.
התיאוריה שלו של "ולאיית-א-פקיה" (שלטון חכמי הדת) הייתה מהפכנית אפילו בתוך השיעה. לפי התפיסה המסורתית, אנשי הדת יכולים להגן על יתומים ואלמנות, אך ח'ומייני הרחיב זאת לשלטון על כל המדינה והחברה - "חיוני יותר אפילו מתפילה וצום כדי להגן על האסלאם".
באוקטובר 1978, כאשר צ'דאם חוסיין אילץ אותו לעזוב את עיראק בעקבות בקשת השאה שהצטרפה לשיקולים פוליטיים נוספים, עבר ח'ומייני לפרבר של פריז. שם ניהל מסע תקשורתי מתוחכם, עם ראיונות רבים ופגישות, תוך שימוש בפריז כבמה בינלאומית לתיאום המהפכה דרך קלטות של הרצאותיו שהוברחו לאיראן.
ב-1 בפברואר 1979, ח'ומייני חזר לאיראן במטוס אייר פראנס שכור. מיליונים (הערכות של 5-10 מיליון) קיבלו את פניו ברחובות טהראן. כשהכתב פיטר ג'נינגס שאל אותו איך הוא מרגיש, הוא ענה במילה אחת: "היצ'י" (כלום).
הרפובליקה שלא הייתה רפובליקה
ב-30-31 במרץ 1979 נערך משאל עם על הקמת "רפובליקה איסלאמית" - 98.2% הצביעו בעד. אך החוקה שאושרה בדצמבר 1979 הייתה שונה לחלוטין מהטיוטה המקורית שהוכנה בפריז. במקום מדינה דמוקרטית עם השפעה איסלאמית, נוצרה תאוקרטיה עם מראית עין דמוקרטית.
החוקה החדשה יצרה מבנה כפול: מצד אחד נשיא נבחר ופרלמנט, מצד שני המנהיג העליון ומועצת האפוטרופוסים הדתיים. המנהיג העליון, לא הנשיא, הוא בעל הסמכות העליונה - הוא מינה את ראשי הצבא, מערכת המשפט, והאחראי על מדיניות החוץ והביטחון.
ח'ומייני מיהר לחסל את האופוזיציה באופן שיטתי. באוגוסט 1979 נאסרה החזית הדמוקרטית הלאומית, בנובמבר הממשלה הזמנית הושמדה לאחר משבר החטיפה בשגרירות האמריקנית, במרץ 1980 החלו הטיהורים באוניברסיטאות תחת שם "המהפכה התרבותית". בין יוני 1981 ליוני 1985 הוצאו להורג 8,000 מתנגדי המשטר - יותר מאשר נהרגו במהפכה עצמה.
את המחיר הכבד ביותר שילמו הנשים. מיד לאחר המהפכה הושעה חוק הגנת המשפחה, וגברים קיבלו חזרה את הזכות לגירושים חד-צדדיים. גיל הנישואין לנשים הוקטן ל-9 שנים. חיג'אב הפך חובה בהדרגה - במשרדי ממשלה ב-1980 ובכל המרחב הציבורי ב-1983. ב-8 במרץ 1979, יותר מ-100,000 נשים הפגינו נגד החיג'אב החובה בטהראן, אך קולן לא נשמע.
מחירה של המהפכה
45 שנה אחרי המהפכה, איראן היא מדינה שונה לחלוטין. האוכלוסייה כמעט הכפילה את עצמה מ-37 מיליון ב-1979 ל-83 מיליון ב-2020. אחוז האוריינות עלה מ-40% לפני המהפכה ל-85% ב-2008. העוני ירד מ-25% בשנות השבעים לפחות מ-10% ב-2014. התשתיות הכפריות השתפרו באופן דרמטי - כיום יש גישה אוניברסלית לחשמל, מים נקיים ושירותי בריאות.
אך המחיר הכלכלי היה עצום. שיעור הצמיחה עמד כאמור על 10.5% בשנה לפני 1979, ואליו איראן לא שבה מעולם. מהכלכלה ה-18 בגודלה בעולם ב-1977, איראן ירדה למקום ה-27 ב-2017. טורקיה, שהייתה דומה מבחינה כלכלית לאיראן ב-1979, הפכה לכלכלה גדולה פי 2.4, בעוד דרום קוריאה הפכה גדולה פי 7.2.
הפגיעה הגדולה ביותר שהיתה היא בריחת המוחות. משיעור של חצי מיליון איראנים שחיו בחו"ל לפני 1979, המספר גדל ל-3.1 מיליון ב-2019 - 3.8% מהאוכלוסייה. יותר מ-150,000 אנשי מקצוע משכילים עוזבים מדי שנה. 6,500 רופאים עזבו ב-2022 בלבד, ו-80% מסטודנטי הרפואה שוקלים הגירה. רק 1% מהמהגרים שוקלים לחזור, לעומת 7% בממוצע העולמי.
העלות הכלכלית של התכנית הגרעינית נאמדת ב-500 מיליארד דולר עד 2025, בעוד הסנקציות שהוטלו עליה במטרה לעצור את התוכנית עלו לאיראן כ-1.2 טריליון דולר במשך 12 שנה. המטבע המקומי, הריאל האיראני, קרס מ-70 לדולר ב-1978 ל-500,000 ב-2023.
איראן של היום: מדינה במצור
איראן של 2025 שונה מאוד מזו של 1979. המנהיג העליון עלי ח'אמנה'אי, בן 85, שולט כבר 36 שנה, והשאלה מי יחליף אותו מטרידה את המשטר. הנשיא מסעוד פזשכיאן - מנתח לב בהכשרתו, שנבחר ביולי 2024, נחשב "רפורמיסט" אך כוחו מוגבל - המשמרות המהפכניים והמנהיג העליון שולטים במדיניות החוץ.
רשת הפרוקסים של איראן, שהתפתחה עשרות שנים, קרסה במידה רבה ב-2024. נפילת משטר אסד בסוריה בדצמבר 2024 חתכה את "גשר היבשה" ללבנון וחיסלה בעל ברית מרכזי שעליו השקיעה איראן כ-50 מיליארד דולר מאז 2011. חמאס נחלש קשות בעזה מאז המלחמה שמתקיימת שם לאחר השביעי באוקטובר והוא איבד את כל מי ששימשו כראשי הארגון, חיזבאללה נאלץ להסיג כוחותיו מדרום לבנון לאחר ההסכם של נובמבר 2024 וגם הוא איבד בכירים רבים במלחמתו עם ישראל, כולל חיסולו המרהיב של יושב ראש הארגון - חסן נסראללה.
על פי דיווחים, איראן היום מעשירה אורניום ברמה של 60%, רמה גבוהה מאוד שממנ ניתן להגיע במהירות לייצור נשק (כשדרוש 90% בכדי להגיע לנשק), עם כמעט 900 ק"ג אורניום מועשר, נכון לפברואר 2025. זמן הפריצה לנשק גרעיני ירד מ-12 חודשים תחת הסכם הגרעין (JCPOA) לכמעט אפס היום. תיאורטית, איראן יכולה לייצר מספיק חומר ל-4 פצצות גרעיניות אם תעשיר ל-90%.
התחזקות הסנקציות תחת הנשיאות השנייה של טראמפ הביאה לירידה של 9-19% ביצוא הנפט של איראן בינואר 2025. הריאל איבד 62% מערכו בין ינואר 2024 ל-2025, והאינפלציה עומדת על 32% בממוצע.
המחאה החברתית - 'נשים, חיים, חירות'
תנועת המחאות "אישה, חיים, חירות" שפרצה בספטמבר 2022 לאחר מותה של מהסה (ג'ינה) אמיני במשמרת המוסר (יחידת משטרה דתית שהוקמה בשנת 2005 ופועלת במסגרת כוחות אכיפת החוק של הרפובליקה האסלאמית) הייתה הגדולה ביותר מאז 1979. 551 מפגינים נהרגו, כולל 49 נשים ו-68 ילדים. המשטר השיב בדיכוי אכזרי - 10 מפגינים הוצאו להורג מאז דצמבר 2022.
סקרים עדכניים מראים כי 58% מהאיראנים מתנגדים לחיג'אב בכלל, ו-72% מתנגדים לחיג'אב כחובה. בריחת המוחות גוברת, עם 130,000 סטודנטים איראנים הלומדים כיום באוניברסיטאות בחו"ל. הפער הדורי מתרחב - הדור הצעיר, שנולד אחרי 1979, מפקפק באידיאלים המהפכניים ומתקרב לערכים קוסמופוליטיים.
מנגד, המשטר הקצין את הדיכוי. באפריל 2024 הושקה "תוכנית נור" להחמרת אכיפת החיג'אב החובה. מעקב מוגבר, מעצרים של פעילים ועיתונאים, והגברת השליטה החברתית מאפיינים את איראן של היום.
מה הלאה?
איראן של 2025 עומדת על פרשת דרכים קריטית. השלטון האיסלאמי מתמודד עם האתגרים הרציניים ביותר מאז 1979: אובדן בעלות הברית האזוריות המרכזיות, לחץ כלכלי מסנקציות מחודשות, ותסיסה חברתית מתמשכת. כשלכל זה מצטרף בשיא הכוח המבצע הצבאי המקצועי ובעל ההישגים ההיסטורים -"עם כלביא".
מבצע "עם כלביא", שהחל ב־13 ביוני 2025, סימן תפנית חדה במדיניות הישראלית מול איראן והפך לאחת המתקפות הצבאיות הרחבות והנועזות ביותר בתולדות האזור. ישראל, כשהיא פועלת מהאוויר ואף מתוך אדמת איראן עצמה, הצליחה לחסל שורת בכירים איראנים מהמעגלים הצבאיים והמודיעיניים הגבוהים ביותר – בהם ראש משמרות המהפכה, רמטכ"ל צבא איראן וראש אגף המודיעין, ותקפה מתקני גרעין מרכזיים בנתנז, פורדו, איספהאן ופרצ'ין. המבצע לווה במתקפות סייבר חסרות תקדים ששיבשו מערכות תקשורת והגנה אווירית והוציאו מכלל פעולה חלקים ממערך הטילים והבקרה האיראני. לפי הערכות זרות, עשרות מדענים ומאות חיילים איראנים נהרגו עד כה, והמהלך גרם נזק חמור לשאיפות הגרעין וליציבות הצבאית בטהרן. בתגובה, איראן שיגרה מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, איימה בפעולת תגמול קשה, והחלה בגיוס מילואים לשיקום מהיר של תשתיותיה. אך בנס פעולותיה של איראן נחלו כישלון חרוץ ועל אף שכמובן כל נפש מישראל היא עולם ומלואו, מספר הנפגעים בנפש נמוך לאין ערוך מכל תחזית.
לעת עתה, למרות הפגיעה הכבדה, המשטר האיראני שורד – אך ניכר כי נגרמה לו פגיעה מוראלית, טכנולוגית ומבצעית עמוקה, שספק אם תוכל להחלים ממנה בטווח הקצר. בישראל מעריכים שהמבצע ישנה את מאזן ההרתעה באזור, ואף קובעים כי הוא עשוי לסמן את קץ המסלול הגרעיני של איראן כפי שהכרנו אותו ואף את מפלת השילטון האיראני כפי שהוא כיום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המהפכה האיראנית שינתה לא רק את איראן אלא את כל המזרח התיכון. היא יצרה מודל לממשל אסלאמיסטי שהשפיע על תנועות ברחבי העולם המוסלמי, הביאה לפילוג סוני-שיעי מחודש, ויצרה "ציר התנגדות" שהשפיע על עיראק, סוריה, לבנון ותימן. כיום, כאשר רוב הציר קרס או נחלש ואף איראן עצמה מתפרקת על אדמתה שלה, איראן מוצאת את עצמה בעמדה הקשה ביותר מאז הקמתה. האם זו תהיה התחלתה של מהפכה חדשה - הפעם לכיוון ההפוך? כולנו תפילה.
מקורות עיקריים וחומרים לקריאה נוספת:
Abrahamian, E. (2008). A history of modern Iran. Cambridge University Press.
Keddie, N. R. (2006). Modern Iran: Roots and results of revolution (Updated ed.). Yale University Press.
Kurzman, C. (2004). The unthinkable revolution in Iran. Harvard University Press.
Bakhash, S. (1990). The reign of the ayatollahs: Iran and the Islamic revolution. Basic Books.
Afary, J. (2009). Sexual politics in modern Iran. Cambridge University Press.
Bayat, A. (2013). Life as politics: How ordinary people changed the Middle East (2nd ed.). Stanford University Press.
Moin, B. (1999). Khomeini: Life of the ayatollah. Thomas Dunne Books.
Katzman, K. (2023, March 15). Iran: Politics, human rights, and U.S. policy. Congressional Research Service. https://crsreports.congress.gov
International Atomic Energy Agency. (2023). Verification and monitoring in the Islamic Republic of Iran in light of United Nations Security Council resolution 2231. IAEA Board of Governors.
0 תגובות