עיתון הניו יורק טיימס מדווח הבוקר כי גורמים צבאיים ומדיניים בישראל הציגו את חיסולו של עלי לאריג'אני כהישג מודיעיני ומבצעי כביר. לאריג'אני נחשב לדמות הביטחונית הבכירה ביותר באיראן, והמכה שספג המשטר בחיסולו נחשבת לקשה ביותר מאז היום הראשון לתקיפה המשותפת של ארה"ב וישראל, אז חוסלו המנהיג העליון עלי חמינאי ומפקדיו הצבאיים הבכירים.
התקיפה לא כוונה רק נגד לאריג'אני, אלא פגעה גם במפקדים בכירים של מיליציות ביטחון הפנים באיראן. המטרה המוצהרת של ישראל, היא לערער את יציבות הממשלה האיראנית ולסלול את הדרך להתקוממות עממית על ידי החלשת כוחות הביטחון, אותם כוחות שרק בתחילת השנה הרגו אלפי מפגינים לא חמושים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אף פנה לעם האיראני במסר וידאו ואמר: "אם נתמיד בכך, ניתן להם הזדמנות לקחת את גורלם בידיהם".
הידיעות על מותו של לאריג'אני עוררו מיד חרדה עמוקה בקרב האיראנים ובתוך מנגנוני השלטון לגבי עתיד המדינה וכיוון המלחמה. שר הביטחון הישראלי, ישראל כץ, הבהיר כי ההנחיה היא להמשיך ולרדוף את המנהיגים האיראנים כדי "לכרות שוב ושוב את ראש התמנון ולא לתת לו לצמוח". מדיניות זו של "עריפת ראשים" (Decapitation) מציבה את בכירי המשטר שנותרו בחיים תחת תחושת רדיפה בלתי פוסקת.
עוד מוסיף העיתון לדווח:
כי חיסולו של לאריג'אני עורר גל מיידי של חרדה בקרב הציבור האיראני, החושש מהכיוון אליו צועדת המלחמה ומהעתיד הלוט בערפל של המדינה. בעוד ישראל פועלת באסטרטגיה מוצהרת של "עריפת ראשים" במטרה לערער את יציבות הממשלה ולשתק את מנגנוני הביטחון שלה, בטהרן מבינים כי מדובר במכה הקשה והכואבת ביותר שספגה ההנהגה האיראנית מאז תחילת המתקפה המשולבת, מכה שמותירה את צמרת המשטר חשופה ופגיעה מתמיד.
אך כמו תמיד הניו יורק טיימס מסיים:
כי גישה זו נושאת בחובה סיכון והשלכות בלתי צפויות שעלולות לחזור כבומרנג.
בינתיים, כשהשמיים מעל טהרן נותרים חשופים וההנהגה מצטמצמת, נראה כי הפחד בתוך מסדרונות השלטון רק הולך ומתגבר.
0 תגובות