תנ"ך במטבח: אחרי מות וזכות הבחירה האמיתית

הפינה הפופולארית לפרשת אחרי מות: הלימוד מהשעיר לעזאזל ומתכון עם גבינת עיזים

דינה פלר | כיכר השבת |

בימים שכולנו מרגישים כרובוטים שנכנסו למסלול קבוע של קרצופים, שטיפות והכנות לחג, לעצור רגע ולחשוב על משמעות הבחירה בחיינו נראה בלשון המעטה לא רלוונטי במיוחד.

הרי מה כבר יש לנו לבחור בימים טרופים אלה? האם לזרוק או למכור? לארח או להתארח?

ההחלטות שאנחנו מקבלים בתוך מסלול מסודר ומוכתב מראש של ההכנות לפסח נראות קטנות מדי בכדי שנוכל לקרוא להן בשם המהודר "בחירה".

שעיר לעזאזל

השעירים של פרשת השבוע שלנו, שדרכיהם נפרדות בצורה כה דרמטית ביום כיפור, גורמים לנו להביט רגע בצורה קצת שונה על המציאות שלנו. הרי מה כבר ההבדל בין שני השעירים הזהים שאחד עולה למזבח והשני נשלח לעזאזל? מדוע אחד לא יעלה בלי שהשני ייפול?

ואיך יתכן שמעשה הבחירה קיבל תפקיד כל כך חזק באחד המסלולים המוגדרים ביותר שיש ביהדות, קרי יום הכיפורים?

ובסופו של דבר, האם כשאנו קוראים את זה בימים של "אין ברירה" שלפני פסח, זה אומר שיש לנו הרבה ביותר אפשרויות לבחור בין המזבח למדבר, ממה שנראה לנו?

בחירה מודעת

תראפיות רוחניות שונות ממליצות לפני הכול לעשות הפסקה ולהתרכז בנשימה, כלומר בפעילות שאנחנו לרוב לא מודעים לה בכלל. הבחירות שאנחנו עושים כל רגע בחיינו לא פעם חומקות מהמודעות שלנו בדיוק כמו הנשימות.

כי גם אם המסלול עצמו מוכתב ומוגדר, רק הבחירות הקטנות שלנו, ולרוב בין אופציות שנראות זהות, הן אלה שיקבעו באיזה קצה נסיים אותו.

אנחנו נבחר האם המסלול שלנו תהיה עליה מאתגרת למעלה או זחילה מתישה למטה.
ועל מנת שנהיה מודעים לכך היטב, היום אין אפילו צורך לחפש שעיר קרוב, נוכל להסתפק בקרובת המשפחה שלו: עז.