אאא

החותנת, אם האישה, היא דמות שכביכול לא אמורה להיות צד בסכסוך כלשהו, הרי אין בינה לבין הבעל הצעיר אותה יריבות שקיימת בין שתי נשים: החמות והכלה. אבל האם זה אומר שהיא לא גורמת לסכסוכים בבית המשפחה?

אכן, חותנת לעתים קרובות גורמת למתח רב מאוד במשפחה, וככל שהמשפחה צעירה יותר, כך גוברים הסכסוכים. לאילו טיפוסים של חותנות אופיינית התנהגות כזאת? אלו הם הנפוצים ביותר:

האמא המסכנה

זוהי אמא שממש, אבל ממש לא מתכוונת לגרום לסכסוך כלשהו. היא פשוט אישה מסכנה שכל הזמן קורה לה משהו. היא כל הזמן זקוקה לעזרה וסיוע. לרוב היא גם אישה חלשה שסובלת ממגוון רחב של מחלות, שמאלצות אותה לפנות ללא הרף לעזרתם של אחרים הקרובים אליה, כמו בתה ומשפחתה.

ההתעסקות הבלתי פוסקת בענייניה של האמא יוצרת תחושה של נוכחות קבועה בבית, הגוזלת לא מעט משאבים וכוח, ולאט אך בעקביות, גורמת לצבירת תסכול ועצבנות מצד הבעל. קשה לחיות בכוננות מתמדת לעזרה לבן אדם אחר, גם אם מדובר בבן אדם קרוב, וגם אם הבן אדם הזה סובל מצורך מוגבר בתשומת לב.

האמא הדאגנית

האם הזו היא ההפך הגמור מהטיפוס הראשון. זו אמא ששמחה לאמץ ילד נוסף למשפחתה ולדאוג לו כמו לכל שאר ילדיה. מילת המפתח כאן היא "ילד". כי עבורה, לא משנה שהילד הזה בגר וכעת חי עם בתה בנפרד ומנסה להקים יחד תא משפחתי יציב.

היא באה ועוזרת, שולחת אוכל ובגדים, מטפלת בזאטוטים, שומרת ומטפחת. אך על הדרך היא גם קובעת לכולם מה מיקומם ותפקידם בבית, מה עליהם לעשות ומתי, ובעיקר מה אסור להם לעשות. בסופו של דבר, היא לא רק יוצרת נוכחות קבועה ומיותרת של צד שלישי בתוך הזוגיות, היא גם מכתיבה כללים לזוגיות הזאת, וזו דרך בטוחה להרוס אותה כליל.

האמא הדוגרית

תחת הגדרה זו מסתתרים שני סוגים של חותנות. האחת היא באמת אישה נחמדה שפשוט נוהגת לומר כל מה שעלה בראשה ללא סינון כלשהו. השנייה דווקא חושבת היטב על מה שהיא אומרת.

בסופו של דבר התוצאות דומות מאוד: החותנת פוגעת בנקודה הרגישה של המשפחה הצעירה, גורמת לסכסוך ונפגעת קשות בעצמה, הרי מה היא כבר אמרה? שהבעל צריך להרוויח יותר? שהם הזוג האחרון בין כל החברים שעדיין גר עם ההורים? שרק הנכד שלה נאלץ לעשות שיעורים עם הבייביסיטר בזמן שאמו הלכה לחברות? היא הרי בסך הכול ציינה עובדות ולא התכוונה לשום דבר, והיא ממש לא מבינה למה זה נגמר בצעקות ובכי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ישנם תתי טיפוסים רבים ומגוונים של חותנות המתערבות בחיי משפחתה של הבת, וההתערבות הזו רחוקה מלהיות מבורכת. היא יוצרת מתח וגורמת לסכסוכים בין בעל לאישה. אף שהחותנת במקרה הזה היא הצד הבוגר ביותר במשולש הדמים הזה, אין טעם לצפות ממנה לקחת אחריות על המצב ולשפר את היחסים.

זה אולי נשמע אכזרי וגס, אבל האחריות מוטלת על הצד הנפגע, כי הוא זה שמעוניין בשמירה על הבית, לכן גם עליו לנקוט בצעדים. אבל אף שיש שני אנשים שנפגעים מהתנהגותה של החותנת, הבעל במקרה הזה לא יכול לפעול.

כי לא משנה כמה יפות ומנומסות יהיו המילים שלו, כל ניסיון שלו לשנות את המצב יתפרש כפגיעה ועלבון, הרי הוא "האיש הזר" שנכנס למשפחה וכעת מסתבר גם שמאיים על מעמדה של אמא. מכל זה נובע שהבן אדם היחיד שיכול וחייב לשנות את המצב העגום היא הבת.

היא היחידה שיכולה לשנות את עמדתה של אמה בלי להפוך את זה לסכסוך רב-שנתי. והיא אכן חייבת לעשות את זה כדי להגן על משפחתה. הגבלה עקבית של נוכחות אמה במשפחתה, הן פיזית והן מילולית, היא הפתרון היחיד והנחוץ במצב הזה.