אאא

הסקרים המתפרסמים בימים אלה לא מציגים תמונה ברורה, ויש במגזר החרדי המשמיעים קולות בעד חבירה לממשלת שמאל. גם אם קולות אלה נמצאים בשוליים, מן הראוי לגדוע מחשבה זו באיבה. השמאל אינו פרטנר לחרדים, השמאל הוא אויב ההשקפה התורנית וצד ברור במלחמה נגד היהדות. כל חבירה לשמאל, לא רק שאין בה היגיון, אלא יש בה הרבה מן הכפירה. במאמר זה אני רוצה להדגיש אבחנה חשובה שלא רבים ערים לה - יש להפריד בין זהות אינטרסים לבין זהות ערכים, וחשוב תמיד לתת קדימות לערכים על פני אינטרסים, ואפרט.

אינני בא לומר שהליכוד והחרדים חד המה, שהרי אילו היה בדעה אחת היו מתאחדים מזמן. בדיוק כפי שהבית היהודי והליכוד אינם גוף אחד מבחינה אידאולוגית, וכפי שכל מפלגה שונה מרעותה, כך גם שונות המפלגות החרדיות מהליכוד. עדיין, כאשר באים לגבש מחנה פוליטי, קודם כל יש ללכת אל מי שעקרונותיו קרובים יחסית, ולהתרחק ממי שעקרונותיו סותרים באופן בוטה. אמנם, לקראת המשא ומתן הקואליציוני נכון אסטרטגית ליצור מצג "אנחנו לא בכיס של אף אחד", אבל חשוב שלא להתבלבל ולא להפוך את משחקי המשא ומתן לשותפות עם הכפרנות. אני רוצה לשרטט את מפת העקרונות, שהיא חשובה יותר מאשר מפת האינטרסים.

מבחינת המגזר החרדי, המפלגה הקרובה ביותר היא מפלגת הבית היהודי, כן, למרות כל מה שכתוב בעיתונות המפלגתית. יש עם מפלגה זו זהות עקרונות בנושא שמירת השבת, שמירת הזהות היהודית של המדינה, שמירת קדושת המשפחה ושמירה על מעמדה של ארץ ישראל. יש פערי עמדות בנושא הלימוד בישיבות והגיוס לצה"ל, ובכלל מחלוקת השקפתית, אבל אלה הם יותר עניין של מיקרו מאשר מקרו (הרחבה בהזדמנות). יש אי אחידות אינטרסים עם הבית היהודי, למשל בכך שהמפלגות החרדיות מעדיפות לתת מימון לישיבות, והבית היהודי מעדיפים להעביר כספים להתנחלויות. רוצה לומר, הערכים הדומים לא בהכרח יוצרים אינטרסים פוליטיים זהים. 

עם המחנה הלאומי בכללו, ובכלל זה מפלגת הליכוד, יש שותפות ערכים בנושא הזהות היהודית והצביון של המדינה, עם הזכות של עם ישראל לארץ ישראל וגם בהבנה שהיהדות היא בסיס הקיום שלנו כאן. כמו כן, באופן כללי גם אם לא גורף, הימין דוגל בממשלה מצומצמת יחסית, וכך יש הרבה יותר אוטונומיה למסגרת הדתית לפעול. אמנם, מבחינת אינטרסים תקציביים, במסגרת רעיון הממשלה המצומצמת, הימין דוגל בריסון תקציבי שמשמעו גם קיצוץ בקצבאות שונות ובכלל זה קצבאות ילדים. גם כאן, הקרבה הרעיונית היחסית עדיין מייצרת אינטרסים פוליטיים שונים. 

 (צילום: ויקטור מזוז)
הרב שך זצ"ל, היטיב להגדיר את ניגוד הערכים בין השמאל והחרדים (צילום ארכיון: צביקה ישראלי - לע"מ)
הגדלה

לעומת זאת, עם מפלגות השמאל יש מחלוקת רעיונית עמוקה. או יותר נכון, תהום פעורה בין שומרי התורה והמצוות לבין מפלגות השמאל לגווניהן ומיניהן. השמאל דוגל ביצירת חברה החדשה המנותקת מה"ערכים המיושנים" של לאומיות או אמונה. דת בעיניהם היא פרימיטביות, ולאום בעיניהם זו הבניה חברתית מיושנת שרק מובילה למלחמות (טשטוש הלאום מאפיין את השאיפה לשלום, שהרי אם אנו לא שונים גם אין לנו על מה להילחם). ערכי המשפחה מבחינתם זו פטריאכליות רודנית, ורק קיבעון מחשבתי כביכול אשר הרגיל אותנו לחשוב שבני אדם נחלקים רק לזכר ונקיבה, וד"ל.  

יתר על כן, השמאל דוגל ב"אחריות ממשלתית רחבה", ובמסגרת זו כופה את הפעילות הדתית והחברתית להתנהל תחת אחריות השלטון. מבחינתם, "לממשלה יש אחריות" לרצף של צרכים סוציאליים, ואחריות זו מכריחה גם שליטה רבה יותר של המדינה על האזרחים. כאשר מחברים את שני האידאלים האלה, של "עולם חדש ונאור" יחד עם סמכות שלטונית רחבה, אזי נוצר מצב בו שומרי המצוות יתקשו לקיים אורח חיים עצמאי המנותק מערכי השמאל. כלומר, יש ניגוד ערכים חריף בין שומרי המצוות לבין השמאל.

אמנם, השמאל דוגל בפזרנות כספית ובמסגרת זו גם יתמוך יותר במתן קצבאות (לא פעם תוך אפליית החרדים), אך אין זהות אינטרסים זו מאפילה על הסתירה המהותית בערכים. תמיד יש להעדיף את זהות הערכים, על פני זהות האינטרסים. בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת שגורם חרדי יחבור לכנסיה הקתולית לצורך אינטרס משותף, בגלל שברור שהפער הערכי הוא גדול מכדי שיתוף פעולה, כך גם אין מקום לחבירה כלשהי לשמאל.

מפלגת העבודה כיום מייצגת ערכים פוגעניים מאד כלפי היהדות, וברשימתה יש אנשים אשר כלל לא מסתירים את התיעוב כלפי הדת. במפלגת העבודה יש גם כמה וכמה אנשים הקשורים באופן הדוק לקרן החדשה לישראל, אשר עמדתה כלפי היהדות ידועה.

הקרן החדשה היא ארגון שמאל ידוע ומפורסם, המממן פעילות של מאות ארגוני שמאל רדיקלי כמו "שוברים שתיקה", עדאלה, בצלם וארגונים נוספים, אשר שיתפו פעולה בדו"ח גולדסטון נגד מדינת ישראל. בין היתר מממנת הקרן החדשה ארגונים רבים בתחומי הדת והמדינה (מה שמופיע אצלם תחת הכותרת "פלורליזם וסובלנות דתית"), אשר פועלים באופן מגמתי נגד המגזר החרדי, ביניהם: חדו"ש של שחר אילן, ישראל חופשית, "התנועה ליהדות מתקדמת" (רפורמים בלע"ז), נשות הכותל ואחרים. כלומר, מדובר בגורם העויין בבירור את הערכים והשקפת העולם התורנית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ברשימת מפלגת העבודה (המחנה הציוני), לא אחד ולא שנים מבין המועמדים מזוהים וקשורים לארגוני הקרן החדשה לישראל. עמיר פרץ, מקום 8 ברשימת המחנה הציוני, מצהיר בדף שלו בכנסת כי היה חבר הנהלת הקרן החדשה לישראל. מרב מיכאלי, מקום 9 ברשימת המחנה הציוני,  פעילה בשדולת הנשים בישראל, ארגון פמניסטי הנתמך על ידי הקרן. זוהיר בהלול, מקום 17 ברשימת העבודה, הוא חבר המועצה הציבורית של הקרן החדשה. פרופ' יוסי יונה, מקום 23 ברשימת המחנה הציוני, חבר במספר ארגוני קרן כמו מכון ון ליר ואחרים. גלעד קריב, מקום 32 ברשימת העבודה, משמש כמנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל. אלה לא אנשים שיכול להיות לחרדים שיתוף פעולה כלשהו.

יתירה מזו, בוז'י הרצוג, ציפי לבני וסתיו שפיר, קיבלו תרומה מבריאן לורי, נשיא הקרן החדשה. כלומר, האיש הבכיר בקרן החדשה, מפגין הזדהות עם בוז'י הרצוג וציפי ליבני. אפרופו ציפי לבני, זו הפגינה יחס עויין וגס רוח כלפי החרדים, ואסור לשכוח זאת.

לפיכך, אינטרסים משותפים שיכולים להיווצר עם מפלגות השמאל, אין הם יכולים לאפשר שיתוף פעולה כלשהו בגלל ניגוד ערכים חריף. היטיב להגדיר זאת הרב שך, אשר למרות מתינות מדינית בה דגל, סרב בתוקף לכל השתתפות בממשלת השמאל בגלל ניגוד העקרונות החריף. בקהלם אל תבוא נפשנו, כי כל מטרתם לפגוע בערכינו.

אני מקווה שישכילו נציגי הציבור מכל המחנה היהודי, ליצור שותפות פוליטית המבוססת על זהות ערכים. שותפות שכזו תוכל ליצור גוש מגובש, אשר ידיח את מתנגדי היהדות הרחק אל מחוץ לכל מוקדי ההשפעה.