אאא

"הוא ילד חכם, המורה אומר שיש לו ראש של גאון. אבל ברגע שמשהו לא הולך לו, מיד הוא משתנה. כאילו שד נכנס בתוכו. הוא מתפרץ, בוכה, מתעצבן ושום דבר אינו מרגיע אותו. מאז שהיה קטן משהו בו שונה, לא רגוע מכל הילדים האחרים שלי. לכל מי שאני מספרת, מיד בודקים מה אני, האמא, עושה לא בסדר שהילד ככה מתנהג. אף אחד לא מבין מה אני עוברת עם הילד הזה". עיניה נתלו בי, חיפשו בתקווה זיק של הבנה. 

מחקרים בנושא מצביעים על שלושה סוגי טמפרמנט מרכזיים:

ילדים נוחים (easy children) -מזג זה מאפיין את רוב התינוקות. יש להם סדר יום שגרתי עם זמנים קבועים בהם הם נעשים רעבים, מתעייפים או עושים את צרכיהם. לרוב, הם נהנים ממצב רוח טוב, מקבלים בנוחות ובמהירות שינויים כמו אוכל חדש או צעצוע חדש, ומחייכים לעבר אנשים חדשים. הם יביעו את עצמם בצורה ברורה יחסית, מה שמקל על ההורים להבין את צרכי הילד ולספקם. 

ילדים קשים (difficult children) - קבוצת תינוקות זו מהווה חלק קטן מכלל התינוקות. הם נתונים למצבי רוח משתנים, מרבים לבכות ולהתרגז, ולעתים קרובות נראים לא מרוצים או עצובים. הם מפגינים קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים. שעות האכילה והשינה שלהם אינן סדירות, וכך גם תפקודים ביולוגיים אחרים. ההורה מתקשה להבין את צרכיו של התינוק ומה בדיוק מציק לו. קשה לקלוט את המסרים של תינוק כזה ולהרגיעו. 

ילדים איטיים, שזקוקים לזמן על מנת להסתגל (slow to warm up) - הילדים בקבוצה זו הם בעלי רמת פעילות נמוכה שניתן להגדירה כפסיביות. הסתגלותם איטית, הם מגיבים בעוצמה מתונה יותר מילדים הנחשבים לקשים, אך גם הם מעדיפים להימנע מגירויים חדשים, ונתונים למצבי רוח משתנים.

מעגל קסמים של השפעות

תינוק בעל טמפרמנט קשה עשוי לגרום להוריו לחוש מותשים ומתוסכלים, עד שכל טיפול ומגע בו ילווה בכעס וחרדה רבה. התינוק, בהתאם, יחווה דחייה ואי שקט ועצבנותו תגבר ותתסכל את הוריו עוד יותר, וחוזר חלילה. כך גם ילד רגוע ובעל מזג נוח הנולד למשפחה פעלתנית עשוי לתסכל את הוריו אשר יחושו צורך להפעיל אותו שוב ושוב, באופן שיגרום לו לבכי ועצבנות.

נוצר "מעגל קסמים" של השפעות הדדיות בו ההורים מושפעים מתכונות הילד ומגיבים אליו, הילד מושפע מהוריו ומגיב חזרה.

הורים לתינוקות בעלי מזג נוח חווים עצמם לרוב כהורים טובים יותר לעומת הורים שלילדם מזג קשה. אך בפועל, האחרונים עשויים להיות הורים טובים ומסורים לא פחות.

מה עושים עם הילד הזה?

את מעגל הקסמים השלילי הזה עלינו לנתק וליצור תבנית פעולה חדשה. העבודה לא פשוטה, אך אפשרית. הדרך לכך היא באמצעות טיב ההתאמה (goodness of feet). התאמת הטיפול ההורי למזגו של הילד, והתכווננות ההורה לצרכיו הספציפיים של הילד. להתכווננות זו השפעה מכרעת על התקשרות הילד להורה ועל תחושתו כי הוא רצוי, אהוב ומטופל היטב.

אמנם התינוק מגיע לעולם מצויד בתכונות מסוימות שקובעות את הטמפרמנט המולד שלו. אך מחקרים מלמדים כי הנתונים המולדים אינם נשארים קבועים, אלא מתפתחים ועשויים להשתנות תוך כדי אינטראקציה עם הסביבה. כך, כדי להגיע לתוצאות טובות האינטראקציה צריכה להתבסס על התאמה טובה בין הסביבה לצרכיו הספציפיים של הילד.

אחת הדרכים הטובות להגברת ההתאמה היא התכווננות לזיהוי מוקדי הקושי של ילד. למשל, על ילד שמסתגל לאט, אי אפשר 'להנחית' שינויים ולצפות שיקבל אותם ללא תגובה. יש להכינו לשינוי בהדרגה ובהבנה.

אפילו מעבר מיום פעיל לשנת לילה נחשב לשינוי. אצל רוב הילדים יש חשיבות לטקס השינה ואצל ילדים עם קשיי הסתגלות הצורך בהכנה ובטקס לקראת השינה הוא הכרחי. שעת השינה צריכה להיות זמן נוח וסבלני. כבר מתחילת הערב, ההורה יכול לעזור לילד בכך שיגיד לו מראש ובנחת את תכנית הערב (גם אם היא כבר ידועה, לכאורה). "בשעה שש נשב לארוחת ערב, וכשנסיים לאכול  ניגש להתקלח, נלבש פיג'מה, נעלה למיטה ונבחר סיפור. איזה סיפור תרצה הערב?".

כמו כן, לפני שיוצאים מן הבית, יש לשתף את הילד בזמנים שנקבעו וסדר הדברים המתוכנן להיום. בדרך זו מאפשרים לאותם ילדים בעלי הסתגלות קשה או אטית להכין את עצמם לקראת השינוי מבחינה קוגניטיבית (מידע על מה שהולך להיות), רגשית (וויסות החרדה) ואף מעשית (לקחת צעצוע / חפץ שהילד מכיר שיעזור לחוש שליטה או שלא ישתעמם בנסיעה).  

חשוב לזכור שהצעד הראשון בשינוי הילד מתחיל בנו, בהכרת עצמינו. חשוב לזהות מי אני, ההורה, מהן תכונותיי, מה קל וזורם לי, מה קשה לי ומדוע קשה. ולברר עם עצמנו מה קורה במפגש בין תכונותיי לתכונות הילד, מה מוליד צמיחה ומה תקיעות. היכרות זו מטרתה אינה שפיטה והאשמה אלא בחינה והתבוננות המאפשרת למידה ושינוי.

הכותבת היא ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית, מטפלת פסיכואנליטית בילדים ובמבוגרים ומרצה אקדמית.ניתן להפנות שאלות לכתובת המייל: srlazar@gmail.com

תודות לגב' דסי סולובייצ'יק, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, שסייעה באיסוף חומר וכתיבת הכתבה.