הסכם למכירת דירה בבאר שבע נחתם באוקטובר 2013. הרוכשים שילמו לתובעים את התשלום הראשון בסך 270 אלף שקל במועד אך את התשלום השני, בסך 1,350,000 שקל, שאמורים היו לשלם עד אמצע פברואר 2014 - לא שילמו.
הסיבה לאי התשלום הייתה במחלוקת: הקונים טענו כי המחדל אירע כתוצאה משביתה בבנק ממנו ביקשו ליטול משכנתא, ואילו המוכרים טענו כי הגורם הוא קושי בהשגת המימון הנדרש.
מכל מקום, במרץ 2014 נפגשו הצדדים במשרדו של עוה"ד שערך את ההסכם בניסיון להגיע להבנות שיאפשרו את קיומו.
במסגרת הישיבה נוסח נספח בו סוכם על פריסת תשלומים חדשה ותנאים נוספים. בין היתר, סוכם בו כי הקונים ישלמו למוכרים פיצוי בסך 16 אלף שקל בגין האיחור בתשלום וכן כי המוכרים יחתמו על הצהרה לבנק של הקונים, בה הם מאשרים כי הקונים שילמו להם את מלוא ההון העצמי בסך 900 אלף שקל שנדרש לשם קבלת המשכנתא.
בתום הפגישה, הקונים מסרו למוכרים המחאות מעותדות על חשבון התמורה אך הנספח שנוסח לא נחתם והעסקה לא קוימה בסופו של דבר. באפריל 2014 הודיעו המוכרים לקונים על ביטול ההסכם, ומכאן נסללה הדרך להגשת התביעות ההדדיות, במסגרתן ביקשו הקונים לאכוף את ההסכם ואילו המוכרים ביקשו להכיר בהודעת הביטול.
שתי התביעות עוררו את השאלה האם אותו נספח שלא נחתם מהווה הסכם תקף בצל העובדה שהחוק מחייב שעסקאות מקרקעין ייערכו בכתב.
הקונים טענו כי המסמך תקף ומשקף את ההסכמות בין הצדדים, בעיקר את ההסכמה להאריך את התקופה לתשלום התמורה. לטענתם, משסוכמו הדברים הם לא סברו כי החתימה חיונית ועוה"ד לא הדגיש זאת בפניהם.
לעומתם טענו המוכרים כי הנספח אינו תקף והא לא נחתם על ידם כיוון שלא היו בטוחים לגבי תנאיו ורצו להיוועץ בעו"ד אחר. הטרידה אותם בעיקר ההצהרה לבנק עליה התבקשו לחתום. ואכן, לטענתם, לאחר התייעצות הובהר להם שמדובר בהצהרה כוזבת שעלולה להעמיד אותם בסיכון, שכן נכון לאותו מועד הם לא קיבלו את מלוא הסכום שנכתב בה.
הקונים טענו לעומת זאת, כי נסיון ההתנערות מהנספח כעת מהווה חוסר תום לב.
לא גמרו בדעתם
השופט גד גדעון העדיף את גרסת המוכרים והורה על ביטול ההסכם עקב הפרתו היסודית על ידי הקונים, שאיחרו בתשלום התמורה מעבר לשבעת הימים הקבועים בהסכם המקורי. מכאן שהשופט לא סבר כי הנספח היה הסכם מחייב. על סמך העדויות הוא קבע כי המוכרים "לא גמרו בדעתם להתקשר בחוזה המתוקן", ולפיכך הוא חסר תוקף.
השופט הוסיף ודחה את טענת הקונים לגבי סיבת האיחור וקבע כי זו לא הוכחה משלא הוצגה כל ראייה לעניין משך השביתה בבנק. לעומת זאת, הוא קיבל את גירסת המוכרים לפיה האיחור נבע עקב קשיים בגיוס התשלום. לדבריו, העובדה שהקונים הסכימו לתשלום פיצוי בגין האיחור במסגרת הנספח היא מעין הודאה מצידם בהפרת ההסכם.
בנסיבות אלו, פסק השופט כי המוכרים ביטלו את ההסכם כדין וחייב את הקונים בהוצאות בסך 3,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך כ- 41 אלף שקל.
- ב"כ התובעים (הקונים): עו"ד יוסף פנחס כהן
- ב"כ הנתבעים (המוכרים): עו"ד יואל נעים
עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד שמחה קורמן עוסק ב- דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.