יושבות במרפסת עטירת עציצים ואווירה פסטורלית יחודית לחברתינו תמר,על השולחן ספלים פרחוניים עם קפה מהביל, על מגש תואם מונחות עוגיות מדוגמות מעשי ידי רולי המומחית, כך בסתם יום של חול יושבות לפטפט, כמה חברות (כן אל תחשושנה המרחב המוגן בהישג זמן מאיתנו) ולידינו ממש ילדינו הקטנים משחקים יחד.

"אני עורכת עבודה חשובה" אמרתי "ואני מרשה לעצמי לנצל צוותא זו ע"מ לסגור את כל הפינות".

רולי ותמר שרגילות באמירותיי כגון אלו גם הפעם מקשיבות ונהנות לעזור לחברתן. "משפטים חכמים של אמא, אבא, סבתא וכדו'."

רולי בוחרת לפתוח ובחיוך מאוזן לאוזן, המסמל משהו מיוחד בעייני. אמא שלי אומרת :"איש בלא אישה, כגוף בלי נשמה".

תמר עדיין מהורהרת, קמה להכין כוס קפה נוספת.

מפני שבנתיים הצטרפה ציפי, מנהלת ביה"ס גדול שלעיתים רחוקות פנויה למפגשים מעין אלו היא מיד הבינה מה צריך לומר: "סבתא שלי ע"ה הייתה אומרת: 'כשיש עבודה רבה, העיניים נבהלות, אבל ידיים חרוצות מיד מתגברות ובזריזות מסיימות'".

ציפי! חזק!

ואני הוספתי משפט ששמעתי ממדריכה פדגוגית מבוגרת: "כדי להצליח יש הכל, צריך רק זוג ידיים פועלות ולב עם רצון אדיר".

זהו נכנסנו לזה. משפט אחר משפט. נוסטלגיות של ילדות. שמתן לב שוויתרתי לתמר? רק בגלל שהיא המארחת.

מה עושים לנו משפטים ששמענו שוב ושוב בילדות? האם כוחן כ"כ חזק שנזכור אותם גם אחרי כ"כ הרבה שנים?
אכן,כן!

כמה חזקות הן המילים שחודרות פנימה כ"כ ומשאירות רושם לעד. הילדים הקטנים מסביבינו קולטים וגומעים הכל בצמא.

למרות שאנו בתור אמהות צעירות יכולות לחשוב: מה הוא כבר מבין? אני כועסת וצועקת, מה כבר מבין הינוקא הקטנטן שלי? ואם אשמח, ארקוד ואשיר, האם זה יועיל במשהו?

כבר שמעתי על תינוק שסבל תדיר מדלקות אוזניים, האמא המודאגת פנתה למטפלת אלטרנטיבית וזו לתדהמת האם העייפה שאלה: "האם יש בבית וויכוחים רבים? האם יש הרבה כעסים בזוגיות?"

והאמא הצעירונת, המומה עונה בשקט:"אכן, יש, אך מה הקשר???"

יש קשר ישיר בין הדברים. תינוק קטן שאינו יודע לדבר, מתעייף מהכעסים והתככים וזו הדרך שהוא מביע את סלידתו מהתנהגותכם. דוגמא מוחשית הקשורה במצב הבטחוני העכשווי בעקבות "מבצע צוק איתן".

אמא שמתנהגת בזמן אזעקה בהיסטריה וללא כל מחשבה על הילדים המפוחדים וגם על הבעלים ההמומים (אבל על זה אסור לדבר) מחדירה להם את הפחד וההיסטריה ולעיתים רבות נזקקו ילדים רבים לטיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח.

אין כאן ולו במעט לדון את אותם אמהות, כי כנראה אצטרך לדון גם את עצמי כאמא לזאטוטים הגדלים בקו האש, אלא רק עיצות טובות ע"מ להרוויח אווירה טובה ובריאה יותר.

ילדים הם הכלי הכי נקי חלק וענק אשר עוד בטרם נולדו, אוספים אל עצמם: רשמים, תגובות, מילים, מצבי רוח ועוד.

עכשיו קוראת את המאמר אם וותיקה ואולי כבר סבתא ושמה מיד את ידה על פיה. "יו מה עשיתי, לימור איפה היית לפני 30 שנה?"

וכאן מצילה אותנו המנטרה המוכרת: "אף פעם לא מאוחר"... מה, באמת? כן, בהחלט! תמיד אפשר לעבוד על המידות, על התגובות שלנו, על חוסר רגישות וכדו'.

נכון שדבר בעיתו מה טוב, אך מנסיוני עם נשים רבות נוכחתי לראות כי עם רצון חזק ותפילה מעומק הלב. מצליחים לשנות... והתוצאות נפלאות. שלום בית, שלווה מיוחדת והכי מכולם הסיפוק של העמלה.

אומרים שהחינוך של הילדים מגיע עוד בטרם נולדו כי "זה בגנים מההורים". לא פעם אפשר לשמוע ממורות וגננות על ילדים שמדברים בחוצפה והיא אומרת לעצמה: "ילד כ"כ קטן וכבר חוצפה כזו גדולה?"

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מספיקה לה הפגישה הראשונית עם ההורים ולעיתים הקצרה ביותר כדי להבין ש"התפוח לא נופל רחוק מהעץ". אז איך אפשר לשנות דפוסי התנהגות שאני חוששת כי הם עלולים לפגוע בעתיד ילדי? מה כדאי להרגיל את עצמינו כדי שיונחל לצאצאינו?

מה עושים עם הייאוש המזדחל שהורס כל חלקה טובה ברצון לשינוי חיובי בחינוך בפרט ובכלל? האם השינוי יועיל בחיי הזוגיות של ילדי?

מזמינה אותך עם או בלי כוס קפה בפעם הבאה.

ועד אז, שיעורי בית:
ערכי רשימת מילים שנמצאות אצלך בלקסיקון ואת חושבת כי כדאי מאוד לשנות אותן. אותה משמעות רק בדרך יותר הולמת ומכובדת.

עכשיו אחרי שהרשימה מוכנה, כתבי טור מקביל ומתאים ליד כל מילה שלילית מילה חיובית.

נכון שזה לא ממש קשה? וכדאי! מאחלת לכן החלטות טובות ואנרגיות חיוביות. בשורות טובות שקט ושלווה פנימי וחיצוני. אמן!

]]>