ש"ס היא מפלגה שבמשך כל השנים טוענת שהיא באה לייצג ולחזק את השכבות החלשות. בבחירות האלה, הם לקחו את זה צעד אחד קדימה, עם קמפיין השקופים.

ומעבר לזה, מציגים את המצע אולי הכי סוציאליסטי מבין כל המפלגות בבחירות האלה, כשהם מדברים על לקחת יותר מיסים ישירים מהמאיון העליון, ומהחברות הגדולות, כדי להגדיל את הוצאות הממשלה על בריאות, חינוך, רווחה, דיור ציבורי, וכולי. וכדי לאפשר פטור ממע"מ על מוצרי יסוד.

יהדות התורה בעד העלאת קצבאות הילדים בחזרה, בעד העלאה נוספת של שכר המינימום, בעד הגדלת ההוצאה הממשלתית על בריאות, חינוך, רווחה, דיור וכולי. ובסוגית הגז, הם מהיחידים שהביעו תמיכה בהלאמה, ולו חלקית, של הגז.

כך שניתן לומר, שיהדות התורה, וש"ס, הן מפלגות עם אג'נדה כלכלית שמאלית מובהקת.

על סדר היום הפוליטי במדינת ישראל, יש שלושה נושאים מרכזיים – הנושא הכלכלי חברתי, הנושא המדיני-בטחוני, ונושא הדת והמדינה. כשבן אדם הולך לקלפי הוא חושב על שלושת הנושאים האלה, והרבה פעמים הוא עושה סדר עדיפויות בין שלושתם, ולפי זה הוא בוחר. גם המפלגות החרדיות נמצאות היום בפני הבחירה הזו.

כולנו יודעים שמבחינה חברתית-כלכלית אין למפלגות החרדיות מה לחפש עם ביבי. פעמיים קיצץ ביבי את קצבאות הילדים. והוא מוביל כבר 20 שנה, מדיניות כלכלית נאו ליברלית שמובילה לכך שאנשים מעטים במדינה מחזיקים בכל ההון והמשאבים, בעוד השכבות החלשות והמעמד הבינוני מרוויחים פחות ופחות, ומשלמים יותר ויותר על שירותי ומוצרי בסיס – מזון, דיור, בריאות חינוך ורווחה.

בכל העולם המערבי הקפיטליסטי, מתחילים לפנות לכיוון של כלכלה יותר שוויונית ולהתערבות גדולה יותר של הממשלה. גם השמאל הישראלי בשנים האחרונות התחיל להתעסק יותר ויותר בנושא הכלכלי-חברתי, פעיליו הצעירים מתעסקים באיגודי עובדים, במאבקים על העלאת שכר המינימום, בחיזוק ושיפור השירות הציבורי.

ורבים מאד מנציגי השמאל הישראלי בכנסת היום הם אנשים עם סדר יום שמוביל שינוי כלכלי חברתי לטובת השכבות החלשות והמעמד הבינוני. אבל הימין הישראלי, ובראשו בנימין נתניהו, וגם ממשיך דרכו – נפתלי בנט, ממשיכים להתעקש על אותה מדיניות כלכלית שמובילה להגדלת הפערים והגדלת העוני.

מבחינה מדינית-ביטחונית, החרדים אולי קרובים בליבם לחבריהם הדתיים, אבל שלטון מדינת ישראל על ארץ ישראל השלמה, מעולם לא היה אחד מהערכים המרכזיים שעליהם גדלנו. ובהינתן פתרונות ביטחוניים ראויים, כמעט כל גדולי ישראל יתמכו בהסכם שלום, החזרת שטחים והקמת מדינה פלסטינית.

אז מה נשאר? נושאי הדת והמדינה. וכאן נכון, בחלקים מהשמאל יש תמיכה יותר גדולה בשינוי הסטטוס קוו בנושאי שבת, גיור, נישואים וכולי. אבל גם השמאל לא כולו מקשה אחת בנושא הזה. בעוד את מרצ הנושאים האלה מעסיקים די הרבה. מפלגת העבודה, הוכיחה לאורך השנים, שהיא משמרת את הסטטוס קוו באדיקות. גם ציפי לבני מהתנועה, הצביעה נגד תחבורה ציבורית בשבת, ולא משיקולים קואליציוניים, אלא מטעמים אידאולוגיים.

בנושא גיוס חרדים, את השמאל העכשווי זה כמובן כמעט ולא מעניין, מי שיותר מתעקש על זה, זה מפלגת המרכז יש עתיד, וגם היא כבר קפלה את הדגל הזה. גם היא הבינה שאת המצביעים שלה יותר מעניין יוקר המחיה ומשבר הדיור, מאשר מספר החרדים בצבא. וגם המצביעים שלה כבר הבינו שהכסף לא נמצא בישיבות אלא במקומות אחרים.

לפני כחודשיים, ניהלתי דיון ארוך, עם קבוצת פעילי שמאל צעירים, על הפוליטיקה הישראלית. ישבו שם גם כמה כאלה שהמאבקים הליברליים נמצאים במרכז העשייה שלהם. אבל כולם שם אמרו שיש להם סדרי עדיפויות.

ושגם הדאגה למצבם הכלכלי של כלל אזרחי ישראל, ובמיוחד לשכבות החלשות, וגם השלום, חשובים להם יותר. שנאת דת או שנאת חרדים לא מצאתי שם בכלל. אלא הרבה פלורליזם, הבנה, ורצון לשתף פעולה.

ובקשר לנושאי הדת והמדינה – מאמינים שמתוך שיתוף פעולה, יוכלו להגיע להסכמים גם על הנושאים האלה, אם לא עכשיו, אז בעתיד.

אז נכון, יש עתיד היא אולי אבן הנגף המרכזית בדרך לממשלת שמאל-מרכז-חרדים, לאחר מדיניות ה"בלי חרדים" שלה מפעם קודמת. אבל יש עתיד בבחירות האלה אפשר לומר, חוזרת בה.

כאשר מן העבר השני, יש לנו את בנט והבית היהודי, שהיו שותפים בברית ה"לא חרדים" הזאת, ואפשרו אותה. ואת בנימין נתניהו, שאפילו לא מוכן לקחת אחריות ולהתנצל, ומטיל את האשמה על לפיד, כאילו לא הייתה לו אפשרות להעדיף את 19 המנדטים החרדיים, על פני 19 המנדטים של יש עתיד. ככה שאם נלך פה למשחקי כבוד וסגירת חשבונות, אז לחרדים גם אין מה לחפש עם ביבי ובנט.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אבל מעבר לזה, בל נשכח. דווקא אנחנו, כשומרי תרי"ג מצוות, יודעים שהחלוקה הזו לשלושה נושאים לא ממש נכונה. כי תרי"ג מצוות והדת היהודית, זה לא רק שבת וגיור. אלא זה גם שמירה על זכויות עובדים, עזרה לעניים לצאת מהעוני, ודאגה לחלש. בעבר הייתה זו אחריות הקהילה לדאוג לכלל חבריה – שבעת טובי העיר, רב הקהילה, ראש הקהל. אבל היום כשאנחנו חיים במדינה משלנו, המדינה כולה היא הקהילה, והיא צריכה לדאוג לכלל חברי הקהילה. והדת היהודית זה גם ונשמרתם מאד לנפשותיכם, וגם פיקוח נפש.

בבחירות האלה, יש למפלגות החרדיות, הזדמנות היסטורית, להתחיל שותפות חדשה, עם השותפים הבאמת טבעיים שלהם. שותפים שמאמינים שכל ילד זכאי לחיים בכבוד, ולא משנה כמה אחים יש לו.

שותפים שמאמינים שצריך לדאוג לעניים לדיור ציבורי. שותפים שמאמינים שכולם זכאים לחינוך ובריאות מצוינים, בלי קשר למצב הכלכלי שלהם. שותפים שמאמינים שכולנו אזרחים שווים במדינת ישראל, ולא כאלה שחושבים כמו ביבי ש"בניקוי החרדים" מצב מדינת ישראל מצוין.

אני מקווה שהמפלגות החרדיות ישכילו להתעלות מעל הדעות הקדומות ומשקעי העבר, ויבחרו להתחיל בשותפות חדשה, לטובת המצביעים שלהם, ולטובת כלל אזרחי ישראל.

]]>