אנו נמצאים בדור שהחושך מתגבר בו, דור שבו כל סימני חז"ל על "עקבתא דמשיחא" הזמנים המקדימים את בוא המשיח - נמצאים בו, כפי הכתוב בגמרא: "חוצפא יסגא ויוקר יאמיר... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" ועוד (על פי סוטה מט,ב) תקופה זו של טרם ביאת המשיח, היא התקופה הקשה ביותר מכל הדורות, כפי שכתוב בספרים, ומתוך החושך והקשיים נוושע לגאולה נצחית בע''ה.
ואיך נחזיק מעמד בתקופה זו של החושך שלפני אור הגאולה? כשדווקא בחושך נתחזק ביתר שאת באחד מעיקרי האמונה, השיר שנוסך בנו תקווה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו...". ה' נותן לנו חבלי משיח שהם קשים כחבלי לידה, אך חבלי משיח הם גם מלשון חֶבֶל – שמחבר אותנו עם ה', ה' מושיט לנו חבל שיעזור לנו להחזיק מעמד, עלינו רק להושיט יד ולתפוס בחבל האמונה.
כפי שאמרו צדיקים שטרם בוא המשיח נהיה כאדם המהלך על חבל דק מעל גלי הים, החבל מתנדנד והאדם כמעט וטובע בים, ורק אם נחזיק חזק בחבל האמונה נשרוד. קשה לשרוד בזמני הסתר הפנים, לכן נאחז באמונה בה', נחפש את האור שבחושך, ונזכור שהגאולה הפרטית והכללית בפתח. לא נצפה לחושך החזק ביותר כדי לחשוב שרק אז תבוא הגאולה, כי הגאולה יכולה לבוא גם לפני כן, אם נזכה...
גם כשחשוך האור כבר בדרך, האור בוקע דוקא מתוך החושך, וגם אם עדיין חשוך, והאור נראה כה רחוק, נדע שה' כבר מכין את הגאולה והישועה, כפי שכתוב בספרים שמחצות הלילה גם אם עדיין חשוך – האור מתחיל להגיע, ולכן לפי הקבלה מותר להגיד סליחות של לפנות בוקר מחצות והלאה, כי כבר מחצות מתחיל להאיר.
אם כן לא רק בעניין האסונות שפקדו את עמינו הנפלא בימים אלו, אלא בכל צער, חולי, נסיון בחינוך וכן הלאה, דעי, זכרי והתמלאי בתקווה שאפילו כשעדיין חשוך לך – ונדמה שלעולם לא תבוא הישועה - הישועה כבר בדרך.
שבת שלום ושנזכה לגאולה שלמה בקרוב.
הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להערות ולתגובות: manofbait@neto.bezeqint.net
