בפרשת השבוע, ראינו שכשאברהם הכניס את המלאכים שהוא חשבם לערבים, הגיש הוא הכול בשפע, אך בדבר אחד חסך ואמר: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית יח,ד) למה רק מעט? כי את המים הוא לא הביא בעצמו, אלא נעזר באחרים, ולא רצה לְהַדֵר בחסד – על חשבון טירחה של אחרים.

גם מחסד על חשבון הרוחניות שלנו, עלינו להימנע, כפי שקראנו בשבוע שעבר בפרשה, שכשאברהם הרגיש שהחסד עם בן דודו לוט הוא על חשבון הרוחניות שלו ביקשו: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (בראשית יג,ט) כי למרות חשיבות החסד, עלינו להתבונן: האם החסד אינו על חשבון אחרים? או על חשבון החיים הרוחניים שלי? האם החסד אינו על חשבון בני משפחתי? ושאלו צדיקים: במה זכתה האות צ' להקרא 'צדיק'? וענו שהאות צ' מורכבת מגב – שעליו כמין י', אדם שנושא על גביו י' – יהודי – הוא בעל חסד הנקרא צדיק.

אם כן, מדוע האות א' שגם היא נושאת על גבה י' אינה צדיקה? כי בנוסף לכך שהיא נושאת יהודי על גבה, היא גם דורכת על י' – יהודי – מתחתיה. חסד על חשבון יהודי אחר – אין בו צדקות. עלינו נשות ישראל להשתמש בבינה היתרה שבנו, ולבדוק האם החסד שלנו אינו על חשבון אחרים. ומי יקר לנו יותר מבני ביתנו האהובים, שעלינו להזהר שהחסד שלנו לא יהיה על חשבונם.

לצערי ישנן נשים המתנדבות בכל העמותות, לב להורים, לקשישים, ליתומים ולאלמנות, וילדיהן זקוקים למשפחה אומנת...
אינני מזלזלת חלילה בארגוני חסד, ואף פעילה בחלק מהן, מובן שעלינו להתאמץ למען הזולת גם כשלא כל כך קל, הרי כל ישראל אחים. עלינו לעזור לאחרים, ולהחדיר זאת גם בילדינו, לאפות עוגה לשכנה שילדה, לשמח קשישה בודדה, ועוד. אך את מירב כוחותינו נשמור לבית, כפי שהורונו חז"ל: "עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין" (ב"מ עא א). ונפסק בשו"ע שיש להקדים תרומה לפי הקרבה המשפחתית.

בני ביתנו הם כעניים הזקוקים מאיתנו למזון, נקיון, בגדים, ובעיקר – לחום ולאהבה. וכשנעניק לאחרים ולא ישאר בנו כוחות וסבלנות לבני ביתנו, מה הועלנו? ויתרה מכך, אם לא נעניק בבית לא נזכה לשכר על החסדים שעשינו. כדברי רבנו חיים ויטאל שבעולם האמת אחת השאלות שהאדם נשאל: "האם עסקת בחסד?". וכשהוא משיב בחיוב, בודקים האם היטיב עם בני ביתו, ואם נמצא שבביתו לא גמל חסד, נחשב הדבר כאילו לא גמל חסדים כלל! והורונו חז"ל: "...קורות ביתו של אדם הם מעידין בו" (חגיגה טז א).

והדברים מחרידים! יכולה אישה לעסוק כל ימיה בחסד ולא יחשב למאומה, אם היה זה על חשבון ביתה! ונוסף לשכר בעולם הבא, כשנעשה חסד בביתנו, נזכה כבר בעולם הזה לאושר וסיפוק שאותם נשאב רק כשהחסד יהיה גם בבית, בברכת "אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו"


הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להערות ולתגובות: [email protected]

]]>